הבלוג של מיכל חסון jobs4mom

מיכל מתחילה

אירוניה יפיפיה. כך הייתי מגדירה את התפקיד שלי ב-jobs4mom. אחרי שנים של חיפוש עצמי שכלל שלל עבודות מזדמנות וטיפוח גן של פחדים ועכבות שמנעו ממני להגשים את חלומותיי, הבטחתי לעצמי סופסוף שאגשים את החלומות שלי. "הבטחתי" זו לא... +עוד

אירוניה יפיפיה. כך הייתי מגדירה את התפקיד שלי ב-jobs4mom. אחרי שנים של חיפוש עצמי שכלל שלל עבודות מזדמנות וטיפוח גן של פחדים ועכבות שמנעו ממני להגשים את חלומותיי, הבטחתי לעצמי סופסוף שאגשים את החלומות שלי. "הבטחתי" זו לא המילה הנכונה כי הבטחתי את זה כל-כך הרבה פעמים עד שהילד שקרא "זאב" היה אמין יותר ממני. יהיה נכון יותר לומר שהתחייבתי בפני עצמי שאשתדל להגיד "כן" גם כשהפחד ידרבן אותי להגיד "לא"; ללכת קדימה גם אם ערפל מסתיר את האופק, גם אם האור מאחוריי קורא לי לשוב לאחור אל המקום המוכר והנוח. זה נשמע כמו סיסמאות ריקות אבל היה לזה ביטוי ממשי במציאות. אחד מהביטויים האלה היה פשוט לשלוח קורות חיים למשרות שרציתי, ורק לאלה שרציתי באמת, גם אם חשבתי שאין סיכוי שאתקבל. אז נכון שלא הייתי מגישה מועמדות לתפקיד פרימה בלרינה בבלט מוסקבה, אבל כן יצא לי לשלוח קורות חיים למשרות ששנים של פחד מנעו ממני לנסות עד כה. אחת המשרות האלה היתה "מנהלת תוכן, תפקיד התחלתי". וכך בעצם מצאתי את עצמי פה. לא רק שמצאתי משרה שרציתי מאוד, אלא אני זוכה לעזור לנשים אחרות למצוא את המשרה האידיאלית, ולשלב חיי משפחה עם קריירה מצליחה, או לפחות עם עבודה נוחה ומתגמלת.

עדכונים:

פוסטים: 7

עוקבים: 1

החל ממרץ 2017

יושב לו אדם טוב מראה, מחזיק את תינוקו הקטן בחיקו ומדבר על אבהות בעידן המודרני. נשמע מבטיח, נכון? ובכן, כגודל הציפיה, כך גודל האכזבה.

12/04/2017

אוי, מסכן!

יושב לו אדם טוב מראה, מחזיק את תינוקו הקטן בחיקו ומדבר על אבהות בעידן המודרני. נשמע מבטיח, נכון? ובכן, כגודל הציפיה, כך גודל האכזבה. כי לדעתו של ד”ר גבריאל בוקובזה הגבר המודרני חווה קונפליקט נוראי: הוא רוצה להיות עם ילדיו, הוא אפילו רוצה להיות אבא במשרה מלאה, אבל החברה לא מאפשרת לו. והזהות הגברית שלו לא מאפשרת לו. והאשה שלו לא מאפשרת לו. כי המדינה לא מאפשרת לו לקחת חופשת לידה, והבוס בטח לא יראה זאת בעין יפה, והאשה לא תרצה שהוא יפלוש לטריטוריה שלה(!), והזהות הגברית שלו תתערער… אני חושבת שהבנתן את הכיוון. ד”ר בוקובזה הוא פסיכולוג והוא מספר לנו על ההשלכות הפסיכולוגיות שעלולות להיות מנת חלקו של גבר שבוחר לטפל בילדיו, ועל הקונפליקט הנורא שלא נותן לו מנוח. בספרו, ‘הדרמה של הגבריות החדשה’, הוא טוען כי הגבר המודרני נדפק מכל כיוון ונאלץ להתמודד עם קונפליקטים תמידיים. אז בוא תן לי לספר לך משהו, ד”ר בוקובזה היקר, גם לי יש קונפליקטים: אני רוצה לכתוב את יצירת המופת שלי, אבל מה לעשות שההשראה נוטה לבוא דווקא כשהילדה בוכה, ובאמת שרציתי לצלם את השקיעה המדהימה של סוף החורף אבל הילד היה צריך עזרה בשיעורי הבית, ואני רוצה לעבוד, ולנסוע רחוק, ולחלום את החלומות בגדול! אבל הילדים בדיוק שאלו מה אני מכינה לארוחת הערב. ואם אתה חושב שההגדרה העצמית של הגבר תתערער אם ייצא מהעבודה מוקדם לאסוף את בנו, אם יבשל עבורו או יחתל אותו, אז תן לי לגלות לך, ככה בינינו, שגם ההגדרה העצמית שלי מתערערת כשאני שוטפת את הבית (גילוי נאות – כמעט ולא קורה…), כי עם המגב ביד אני לא מרגישה כאשה חזקה קרייריסטית ומושכת. ההגדרה העצמית שלי גם לא כל כך במיטבה כשאני עושה כביסות, אבל שוב יש טקס בבית הספר והילד צריך חולצה לבנה. אני לא מתבכיינת על זה ולאא כותבת על זה ספר! אני לוקחת אחריות על החיים שלי ועל הבחירות שלי ולא מאשימה את החברה או חלילה את בן זוגי בהחלטות שלי.   

איפה הייתן לעזאזל? ואיפה היו כל השאר?

אתן אמהות לילדים ואתן לא הייתם שם, בכנס עיר שווה בסימן הורות שווה. היה לי קצת עצוב לראות שיותר ממחצית מבאי הכנס היו משתתפים פעילים: מרצים, מארגנים, יזמים, אנשי האקדמיה שבה הוא נערך וכד’, ושהמחצית השניה היתה מורכבת מאנשים שהאג’נדה שלהם היתה שוויונית, שלא לומר פמיניסטית, מלכתחילה. הכנס אורגן ונערך בחסות האקדמית תל אביב יפו; אני לא יודעת אילו וכמה אנשים הוזמנו, אבל לא נראה שהוא כוון לקהל הרחב. התוצאה היתה קצת כמו כומר שמטיף למקהלה. לא היו ארגונים או חברות השותפים לשימור אי השוויון, שאולי היו יוצאים משם עם פרץ של רצון לשינוי, לא היו אפילו עיתונאים רבים שילכו ויפיצו את הבשורה, לא היו אמהות שיניעו מהפיכה ביתית, לא היו אבות שיסתכלו סופסוף במראה. הכנס הזה היה מסיבה פרטית ולכן הוא היה לטעמי קצת מיותר. כי דברים שנשארים בין כתלי האקדמיה לא יהדהדו ברחובות או בין קירות הבתים.

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא משמיע קול?

כמה קולות לא נשמעו כלל בכנס. קולותיהם של תאי המשפחה השונים מהתא המסורתי, דהיינו אמא, אבא ו-2 ילדים. האם במשפחה שמורכבת משני אבות וילדים עדיין נמצא את הקונפליקט של ד”ר בוקובזה? האם אצל זוגות גרושים עם הסכמי ראייה מובנים ומשמורת משותפת אין שוויון רב יותר? האם גם שם מתערערת זהותו של הגבר? ומה עם חלוקת התפקידים במצבים של הורות משותפת? לא היה ייצוג לאלה בכנס אבל הם מערערים על כמה מהמסקנות שהוצגו בו. לדוגמה האבא הגרוש שלוקח אליו את הילד 2-3 פעמים בשבוע ממלא גם את התפקיד “הנשי” באותם ימים. ומלבד דבורה וגנר (דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן), שהביאה דוגמה מאלפת על אבות בחברה החרדית(!) שמטפלים בבית ובילדים בשעה שנשותיהם בעבודה, נראה כי רוב משתתתפי הכנס פספסו את העובדה שהצורך הוא זה שמביא לפרקטיקות חדשות בחייו של אדם, ואת הצורך ממש לא מעניין אם יש לך או אין לך קונפליקט. כי קונפליקט זה מותרות. את הצורך גם לא מעניין שהבוס רוצה שתעבוד שעות ארוכות, ושהמשכורת שלך גבוהה יותר מהמשכורת של גרושתך – אתה פשוט תצטרך למצוא עבודה אחרת שתאפשר לך לאסוף את הילד מהגן פעמיים בשבוע. את הצורך גם לא מעניין אם האידיאלים שלך שוויוניים או לא.

אני חושבת שהגיע הזמן לשיח חדש, כזה שאינו סוקר את אי השוויון המגדרי, אלא מטפל במה שגורם לו. כבר ציינתי זאת בפוסט הקודם שלי, אבל זה חשוב מספיק כדי שאגיד את זה שוב – הכל מתחיל ונגמר בנו הנשים. אם אנחנו נחשוב ונתנהג כשוות, הנסיבות שייווצרו יולידו צורך שיכריח גברים לאמץ פרקטיקות חדשות, ואלה יובילו בהכרח גם למדיניות חברתית חדשה. לא את הגברים או את שרי הממשלה צריך לחנך כי אם אותנו, האמהות.

היה לי מוזר לכתוב על הנושא, בעוד שבן זוגי מתגורר בניו יורק, ולפחות כרגע ההורות שלנו אינה שווה כלל. ואולי אפילו קל לי יותר, כי דבריי אינם נאלצים לעמוד במבחן המציאות, אבל אני חושבת שדווקא עכשיו, ממרחק, אני יכולה לאמץ לי תובנות חדשות שהשגרה המשותפת עמעמה, ואולי כשניפגש אני אהיה מעט אחרת, ואולי גם הוא מעט שונה.

FullSizeRender (2)

עשר המכות של אי השוויון המגדרי בהורות

  1. גם אם אבות רוצים לטפל בילדים שלהם, המערכת לא מאפשרת להם.
  2. על מנת להגיע לשוויון בהורות יש צורך במדיניות שבאה מלמעלה, וכרגע אין מדיניות כזו.
  3. רק כאשר נכניס את השוויון הביתה נוכל להגיע לשוויון מגדרי.
  4. המדינה מעודדת ילודה אבל מזניחה את הטיפול בילדים.
  5. השינוי אידיאולוגי אינו מיתרגם לשינוי בפועל – המודל של אבהות מפרנסת ואמהות מטפלת עדיין חזק.
  6. המהפכה המגדרית נעצרה בפתח הבית.
  7. איך מקדמים הורות שוויונית? האחריות בסופו של היום מוטלת על הנשים, ברמת הפרט
  8. החברה עוברת תהליכים של שינוי אבל מוסד המשפחה נשאר סטאטי.
  9. כאשר גבר מעוניין לקחת חלק שווה בגידול הילדים הוא משלם מחיר כבד על כך.
  10. בעוד שהצלחנו להכניס את הנשים לתוך שוק העבודה, נכשלנו להכניס את הגברים הביתה.

 

כדי לגרום לשינוי יש צורך ביותר מעוד פוסט. ולכן ב-jobs4mom אנחנו חוברות אל מעסיקים שכן מבינים את הצורך באיזון בית-עבודה. באתר שלנו תמצאו רק משרות שמאפשרות גמישות מיוחדת בשעות עבור אמהות ואבות.

 

עוד מהבלוג של מיכל חסון jobs4mom

בדרך אל החלום עוצרים כאן

"תכתבי מה את רוצה", אמרה לי חברתי אלה, ואני צייתתי, ובעט שחורה כתבתי על הדף הלבן "לכתוב ולצלם". עבדתי אז בפרוייקטים מזדמנים של הטמעת מערכות; מצד אחד חלמתי להגשים את החלום לכתוב ולצלם כעבודה, ומצד שני כאמא לשני ילדים היה לי...

תגובות

פורסם לפני 3 months
תצוגה מקדימה

אז מה באמת חושבות אמהות (ואבות) על המונח 'משרת אם'

אם באמת הזמנים השתנו? האם 'משרת אם' הוא מונח ישן שרק מנציח את אי השוויון בין גברים לנשים? ובואי נהיה פילוסופיות לרגע, האם למילים יש כח לייצר מציאות? מה דעתכן: האם אתן חושבות שאנחנו צריכות להיות "עבודות שאוהבות אמהות וגם...

תגובות

פורסם לפני 2 months

להתחיל מהאמצע

אירוניה יפיפיה. כך הייתי מגדירה את התפקיד שלי ב-jobs4mom. אחרי שנים של חיפוש עצמי שכלל שלל עבודות מזדמנות וטיפוח גן של פחדים ועכבות שמנעו ממני להגשים את חלומותיי, הבטחתי לעצמי סופסוף שאגשים את החלומות שלי. "הבטחתי" זו לא המילה...

תגובות

פורסם לפני 5 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה