הבלוג של מיכל ביאל

טבעונות ורוחניות

אני הילרית יועצת אישית ומנחת סדנאות, ומשלבת קריסטלים בעבודתי. אני גם טבעונית מטעמי חמלה החל מאפריל 2013 ומתנדבת מטעם עמותת "אנונימוס". בקשה לי אליכם: אם הדברים מדברים אליכם, אם אתם חושבים לעשות שינוי בעתיד, אשמח אם... +עוד

אני הילרית יועצת אישית ומנחת סדנאות, ומשלבת קריסטלים בעבודתי. אני גם טבעונית מטעמי חמלה החל מאפריל 2013 ומתנדבת מטעם עמותת "אנונימוס". בקשה לי אליכם: אם הדברים מדברים אליכם, אם אתם חושבים לעשות שינוי בעתיד, אשמח אם תירשמו כעוקבים, וגם תעשו לייקים שיתופים ותגובות, כל אלה יעזרו את נושא הטבעונות. למען בעלי החיים, למען הבריאות של כולנו ולמען הפלנטה. תודה...

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

המחאה השקטה היא דרך שונה להביא מידע לציבור: אין כאן צעקות עם מגהפון, ססמאות ושלטים גדולים. כן יש חבורה של אנשים שמחזיקים ניירות בגודל A4 עם הדפסה פשוטה בשחור על לבן של סיסמאות שונות. העקרון פשוט: מחזיקי השלטים לא מדברים עם הקהל, לא משנה מה אומרים לנו, אנחנו ממשיכים לעמוד ולהחזיק את השלטים, המטרה היא לפתוח את המודעות של האנשים, לנפץ את חומת ההדחקה ולעשות את החיבור בתודעה שלהם בין הסבל של בעלי החיים לאוכל שמוגש להם במסעדה.

29/11/2015

פוסט זה הוא התשיעי בסדרה של פוסטים העוסקים באקטיביזם, הנה רשימת הפוסטים הקודמים:

אקטיביזם 8 – נכשלי הטבעונות – מי שלא הצליחו להגמל מההתמכרות העתיקה בעולם
אקטיביזם 7 – מה הקשר בין הרוע והאלימות האנושית לצלחת המזון-מן-החי?

אקטיביזם 6 – האתגר הנפשי שבטבעונות וחשיבותו של הריק (Void)
אקטיביזם 5 – אנושיות בלב הגיהנום – הבריכה כמטאפורה לשפיות
אקטיביזם 4 – אלכס הרשפט – איך עושים אקטיביזם בצורה הנכונה ביותר?
אקטיביזם 3 – האקטיביזם הקרניסטי
אקטיביסטים 2 – משנה מול דרך חיים
אקטיביסטים 1 – דמויות מההיסטוריה

יתכן שזה נשמע קצת מוזר להכליל את המושגים ‘מחאה שקטה’ ומתחם שרונה ביום שבת’ באותו משפט, אבל במסגרת המחאה השקטה או בשמה הנפוץ יותר: ‘השתיקה הרועמת’ שהשתתפתי בה בשבת האחרונה, 28/11/15 ביחד עם עוד כמה חברים לדרך הטבעונית זה אכן קרה.

המחאה השקטה היא דרך שונה להביא מידע לציבור: אין כאן צעקות עם מגהפון, ססמאות ושלטים גדולים. כן יש חבורה של אנשים שמחזיקים ניירות בגודל A4 עם הדפסה פשוטה בשחור על לבן של סיסמאות שונות בנושא זכויות בעלי חיים. בדרך כלל מקיימים את המחאות האלו במקומות שיש בהם ריכוז של מסעדות ובתי-קפה. חבורה של אנשים צועדת בשורה בשקט מוחלט בין מקומות הבילוי כשהם מחזיקים את השלטים כך שניתן יהיה לראותם. מדי פעם עוצרים לכמה דקות, בדרך כלל מול מסעדה או בית קפה ועומדים שם בשתיקה. את השתיקה הרועמת מלווים צלמים שמתעדים, וישנם פעילים שאינם מחזיקים שלטים, תפקידם לדבר עם מתעניינים, לענות על שאלות ולחלק חומר הסברה.

המחאה הנוכחית היתה קטנה יחסית, לא ספרתי אבל נדמה לי שהיינו עשרה או שניים-עשר מחזיקי שלטים, היה צלם אחד, והיה איתנו ערן יוז, אחד הפעילים הותיקים מהחזית לשחרור בע”ח, הוא דיבר עם אנשים וחילק חומר הסברה.

העקרון פשוט: מחזיקי השלטים לא מדברים עם הקהל, לא משנה מה אומרים לנו, אנחנו ממשיכים לעמוד ולהחזיק את השלטים, מה שקורה מבחינה פסיכולוגית הוא, שמאחר ואנחנו שקטים, רק באים עם מסרים קצרים וכתובים, מתבצעת  הסברה פסיבית. המטרה היא לפתוח את המודעות של האנשים, לנפץ את חומת ההדחקה ולעשות את החיבור בתודעה שלהם בין הסבל של בעלי החיים לאוכל שמוגש להם במסעדה.

eran-crop

במרכז התמונה: ערן יוז – הוא זה שניגש לדבר עם אנשים, להסביר להם למה אנחנו כאן ולחלק להם חומרים הסברתיים.

להסברות הרועשות כוח משלהן והן משפיעות ונוגעות באנשים בצורה שונה, היתרון במחאה שקטה הוא, שקשה מאד להדוף את מי שמעביר את המסרים בצורה כמעט פסיבית, וגם אלה שמתפרצים עלינו וכועסים מגלים מהר מאד שהם מדברים מול מראה, כי זה מה שאנחנו בעצם עושים: מציבים להם מראה מול הפנים, מעבר לכך: המשפטים הקצרים שאנחנו מציגים מולם עשויים להדהד וללכת איתם הלאה, ולא פעם מתברר שיש להם עוצמה מפתיעה, שעשויה להביא את השינוי ולסדוק את הסדק הראשון בחומת הבורות או ההתנגדויות.

כשזה נעשה מול מסעדה הומה אדם, בעיקר כזו שרוב האוכל בה מבוסס על רכיבים מהחי, זה בהחלט עשוי לחבל לסועדים בחוויה. בעלי העסק, אם להתבטא בעדינות “לא מחבבים אותנו”, אבל לרובם יש שכל ישר והם מסוגלים להבין שהכי טוב לקחת נשימה עמוקה ולחכות שנתקדם הלאה. לחלק מהם יש מן הסתם דילמה פנימית ואולי אפילו ייסורי מצפון, כי הם יודעים שאנחנו אומרים דברים אמיתיים וכואבים, לא מן הנמנע שחלק מבעלי העסקים צמחונים או טבעונים ומגישים מזון מהחי לפרנסתם. זה המקום להזכיר את התהליך המדהים שעברה ננה שרייר מ”ננוצ’קה”, אישה נדירה שהיה את האומץ לקום ולעשות את המעשה – להפוך את המסעדה שלה לטבעונית.

מעבירים מסרים בשתיקה מוחלטת. צילום: חגי קרנר

מעבירים מסרים בשתיקה מוחלטת. צילום: חגי קרנר מהשרון הטבעוני.

כך יוצא שבעלי המסעדות ובתי הקפה לרוב לא מפריעים לנו, היו לאורך הזמן גם מקרים בודדים בהם קיבלנו מהם תמיכה ואף התנצלות. מנגד יש מקרים נדירים של תוקפנות מילולית ואפילו פיזית, אבל כאמור: אלו מקרים בודדים.

מאחר וההערכות אומרות שיש כיום בקרב האוכלוסיה כ- 5-6 אחוז של טבעונים או כמעט טבעונים, ועוד כ-10 אחוז של צמחונים או כאלה שבדרך להיות, ברור שיש לא מעט אנשים מבין הקהל הרחב שתומכים בנו, הייתי מעריכה שלפחות אחד מתוך כל עשרה. מחאה כזו מחזקת אותם, אבל לא עבורם היא נועדה. מולם יש את אלה שמתנגדים נחרצות ואף מפעילים אלימות מילולית או פיזית, יש להניח שגם עליהם המחאה הזו לא תשפיע במיידי (למרות שאף פעם אי אפשר לדעת).

המחאה מכוונת ליתר האנשים שהם בעצם הרוב, אלה שעדין צורכים מן החי ולא מתעסקים ביומיום בסבל שבעלי החיים עברו עד שגופם או הפרשותיהם הגיעו לצלחת שלהם, וגם אם המידע הזה עבר לידם בהזדמנות כזו או אחרת, הם לא ממש התעניינו עד עכשו, לא ממש ראו סרטים או קראו מאמרים ואפשר להבין את זה באופן מאד ברור מהתגובות וקריאות הביניים שאנחנו מקבלים.

הסתובבנו במתחם שרונה במשך כשעתיים, במזג אוויר נאה. כמויות האנשים שמגיעות למקום בלתי נתפשות, להערכתי היו שם בו זמנית כמה אלפים. בתי הקפה מפוצצים באדם, המסעדות הומות, החנויות מלאות. עם ישראל בתל-אביב של 2015 ללא ספק אוהב לצאת ולבלות.

למחאה השקטה יש עוצמה ייחודית לא רק באיך שהיא משפיעה על הקהל, יש לה לעיתים גם השפעה מאד מיוחדת עלינו, המפגינים. כך לפחות זה נוחווה אתמול בחוויה האישית שלי.

מיכאלה וג’ואל, שתי ילדות בנות 12 שכבר בגילן הצעיר מבינות מה נכון. שיכולות לשמש דוגמא ומופת לבני הנוער כיום.

יש הסבורים שלמדיטציה יש כללי ברזל אבל בעצם זה מאד פשוט: אפשר למדוט בכל זמן ומקום, הרעיון הוא שנכנסים למצב של שקט והנפש מצטללת ומתוך השקט נוצרת ראייה צלולה של דברים, אנשים ומצבים. המאסטר ההודי ‘אושו’ היה הראשון שהבין והפיץ את הבשורה שלמצב השקט והצלילות אפשר להכנס גם ולעיתים דווקא במקומות הרועשים ביותר, הוא היה זה שטבע את המושג Meditation in the market place  או בעברית: ‘מדיטציה בכיכר השוק’. כך יצא שבחלקים בהם עמדנו אתמול היו כמה רגעים שממש נכנסתי למדיטציה ושכחתי את כל העולם, מיכאלה המקסימה שהיתה איתנו ושימשה כרוח החיה שדואגת כל הזמן שהקו שלנו ישמור על עצמו, היתה צריכה לא פעם לבוא ולנער אותי, ליידע אותי שממשיכים ללכת.

אין ספק שאחד הדברים שמחוללת המהפכה הטבעונית הוא בלעמת אנשים עם המקומות הכי ראשוניים והשרדותיים שבהם: הם מגלים עד כמה הם מוכנים/רוצים להפתח לאמת, לעשות שינוי תזונתי שנדרש, שזה אגב החלק הקל, החלק הקשה יותר הוא להפתח לאמת הקשה, ולהתמודד עם רגשות האשמה. לעיתים, כשאין רצון לעשות את השינוי או לשמוע את האמת, בין אם זה מתוך פחדים, רצון לשמור על הקיים, או סתם פינוק ואגואיזם המפגש עם התכנים והעובדות עשוי להוציא מאנשים תגובות והתנהגויות קשים ביותר.

מדיטציה בכיכר השוק. מחאה שקטה במתחם שרונה. נובמבר 2015. צילום: חגי קרנר

מדיטציה בכיכר השוק. מחאה שקטה במתחם שרונה. נובמבר 2015. צילום: חגי קרנר

מתחם שרונה ביום שבת האחרון איפשר לנו לחשוף את המסרים לכמות אדירה של קהל, ובין אם אהבו אותנו ואת המסרים ובין אם לא, אין ספק שעוררנו עניין רב. המון אנשים עצרו והסתכלו, אפשר היה לראות שהם קוראים את התכנים בעיון, מאחר ועל חלק גדול מהשלטים יש משפטים מורכבים שלא ניתן לצלם במבט. הרבה מאד אנשים הוציאו טלפונים ניידים וצילמו אותנו מקרוב ומרחוק, כולל יושבי המסעדות. אין ספק שהיינו אטרקציה. אני אספר על כמה תגובות ואוסיף שכשמתבוננים עליהן מתוך מקום של הפקת לקחים ולמידה את נפש האדם, ניתן לראות  שיש הרבה סאב-טקסטים ופרשנויות שאלה שמשמיעים אותן לרוב אינם מודעים לעצמם.

 בצד החיובי היו אנשים שאמרו לנו ‘כל הכבוד’ או חייכו אלינו, נופפו לשלום או הרימו אגודל, היו כאלה שגילו תמיהה אמיתית שלא היתה מלווה בציניות, שאלו שאלות ואצל חלקם ניתן היה לראות שהמידע נפל עליהם בהפתעה. אותם אנשים שוחחו ברצון רב עם ערן ועם חגי הצלם ולקחו מהם פלאיירים וכרטיסים עם הפנייה להרצאה ול‘אתגר 22′. שמעתי כמה אנשים מדברים ביניהם ומסבירים זה לזה את מה שאנחנו עושים, התרגשתי במיוחד לשמוע כמה הורים עושים לילדיהם הסברה טבעונית כשהם נעזרים בנוכחות שלנו ובשלטים.

יחד עם זאת, היו הרבה תגובות של התנגדות, הנפוצה ביותר חזרה על עצמה והתבטאה בתיאורים של מאכלים שונים מהחי שאנחנו בנוכחות שלנו “גרמנו” לאותם אנשים לרצות לאכול, בעיקר מאכלי בשר. ההסבר הפסיכולוגי מאד פשוט: אנחנו מעוררים באותם אנשים פחד במקום מאד ראשוני והשרדותי, כשפחדים כאלה עולים, עולה גם צורך השרדותי, שלרוב מלווה ברצון לאכול או להתרבות. אנשים בדרך כלל לא יכריזו בקולי קולות שבא להם עכשו לעשות סקס, הרבה יותר קל ומקובל להגיד בקול רם שהם רוצים לאכול את האוכל המרוכז והחזק ביותר שהם יכולים להעלות בדעתם, שגם ירחיק מהם את האנשים האלה ששמים להם את האמת בפנים: בשר !!!!

עוצמה שקטה של מסרים. אני וחבורה של שוחרי צדק וחמלה בשרונה מרקט.

עוצמה שקטה של מסרים. אני וחבורה של שוחרי צדק וחמלה בשרונה מרקט.

אותם אנשים סבורים שהם מתריסים מולנו, שהם ‘הראו לנו מה זה’ ‘הכניסו לנו כמו שצריך’, אבל יש שם סאבטקסט מאד ברור: הם משדרים לנו שנגענו בהם, במקום הכי רגיש שיש, שהם צריכים להגן על עצמם, כי חומת האטימות שלהם כבר אינה אטומה לחלוטין. וכשדיברנו בינינו אחרי המחאה העובדה שקיבלנו כל כך הרבה תגובות כאלה, הרבה יותר מבעבר, בהחלט התפרשה אצלנו כסימן להתקדמות המהפכה הטבעונית.

כשעמדנו ליד אחד מבתי הקפה העמוסים, שבכניסה אליו היה תור ארוך לשולחנות, היה איש מבוגר שפשוט לא הצליח להבין למה אנחנו רציניים, זה ממש הפריע לו. הוא עמד מולנו ואמר בקול רם: “אבל למה אתם מסתובבים עם פרצוף תשעה באב?” אפשר היה להסביר לו שהסבל הנוראי ועינויי התופת שחברינו בעלי החיים עוברים במשקים המתועשים והאדישות האיומה של רוב הציבור לזה מוציאים לנו את החשק לחייך, אבל כאמור: נשארנו בשקט מוחלט. הוא לא ויתר, הלך לצד השני של הקו האנושי שיצרנו והמשיך לפזר את האמירות שלו על זה שאנחנו רציניים מדי לטעמו. כאמור, כשאנשים לא רוצים לפתוח את המודעות שלהם הם ימצאו כבר על מה לבוא בטענות, גם העובדה שלא חייכנו יכולה להיות סיבה לכך. אני חושבת שאמירה כזו בהחלט יכולה להצביע על נסיון נואש לשמר את חומת ההדחקה, אם אותו אדם יסכים להפנים את העצב והאכזריות הכרוכות בתעשיית המזון מהחי הוא יצטרך לעמוד מול האמת הנוראה, הרצינות שלנו כנראה הפריעה לו להדחיק.

בזמן שצעדנו באחד השבילים עברנו ליד בחור שעמד עם הבן שלו, שהיה להערכתי בן 8-9, בהחלט גיל שכבר יודעים לקרוא. האבא אמר בקול רם: “אבל אני מאד אוהב לאכול כבש, זה כל-כך טעים…” אולי חשב לתומו שיצליח להוציא מאיתנו תגובה, אבל הוא טעה, אני התעלמתי ממנו ויצרתי קשר עין עם הילד שחייך אלי וראיתי שהוא קורא בעניין רב את מה שכתוב לי בשלט. חובב הכבשים יצא מכליו, בתנועה אלימה הניח את היד על הפנים של הבן שלו, מכסה לו את העיניים ואמר לי: “תפסיקי לנסות להכניס לבן שלי את השטויות שיש לך בראש, ואתה, אל תסתכל על זה !!” חייכתי חיוך קטן והמשכתי ללכת. עד איזה שלב הוא יוכל להפעיל אלימות ולהגיד לבן שלו על מה להסתכל ומה לראות? שאלה טובה, ימים יגידו…

היו גם אנשים שניסו לדבר אל ליבנו, כביכול לבוא אלינו ממקום ‘טוב’, כמו אותו אדם שהסתכל עלינו בפליאה אמיתית, ואמר: “אבל למה אתם עושים את זה מול אנשים?”, האמת היא שחשבתי על זה קצת: אילו הייתי נכנסת איתו לשיחה אולי הייתי שואלת מה הוא ממליץ: שנעשה את זה מול קירות, אולי מול חורשת עצים? נזכרתי במונולוג המשעשע/עצוב של חברי לדרך דניאל אדר: “אני מוכן לשמוע על טבעונות ולמה לא לצרוך מהחי אבל לא בזמן שאני אוכל ובטח שלא באמצעות תמונות זוועה של בעלי חיים בתעשיות הבשר, החלב והביצים. וגם לא עם אמירות על רצח או על אונס, בלי להזכיר את המילה ‘שואה’ וכו…” ואני אוסיף: רק ב-30 לפברואר אם הוא יוצא יום זוגי, בין שלוש לחמש לפנות בוקר, ותכלס – לעולם לא.

אבל ללא ספק גולת הכותרת, המקום החשוב ביותר לידו עצרנו היה רחבת המשחקים הענקית והמושקעת, שהכילה עשרות רבות של ילדים עם הוריהם, ושם אני חושבת שעוררנו את העניין הרב ביותר, לא מעט ילדים התקרבו אלינו ועמדו בשתיקה, נשמות טהורות, עם מוחות טריים שסופגים את כל מה שסביבם בצורה נקייה הרבה יותר מאיתנו המבוגרים, אלה שידעו לקרוא עמדו מול השלטים שלנו וראינו את השפתיים שלהם זזות כשעברו על המילים. חלקם התבוננו בנו בפליאה ושאלו שאלות. אני החזקתי באותו מעמד שלט שמספר על גריסת אפרוחים וילד אחד אמר לי: “ממש גורסים אפרוחים? כל כך הרבה כל יום?” אז אני יודעת שאני לא אמורה לענות אבל חייכתי אליו והנהנתי הנהון קטן שרק הוא ואני ראינו. ילדה שאלה מישהו לידי: “חלב זה רצח? למה?” חשבתי בסיפוק על כך שיהיו כמה בתים הערב שהורים מסוימים יישאלו בהם שאלות נוקבות בעקבות המחאה שלנו.

רק למחרת המחאה, כשהפוסט היה כתוב וראיתי את התמונות שצולמו גיליתי שחגי קרנר המוכשר מהשרון הטבעוני שצילם אותנו, הצליח לתפוס בתמונה את הרגע בו תקשרתי עם הילד ששאל אותי על הביצים.

ריגשה אותי עד דמעות אמא שהסבירה לשני ילדים שנראו קטנים מכדי לדעת לקרוא שאנחנו אנשים טובים שדואגים לזכויות של בעלי חיים כי אין אף אחד אחר שידאג להם. היא הסבירה להם במפורט, תוך תרגום למושגים שיתאימו לגיל שלהם. אני יכולה רק לנחש שהיא טבעונית ובאמת רציתי לחבק אותה, אבל גם את זה אנחנו לא יכולים לעשות, בזמן מחאה שקטה. בהזדמנות זו אני מצדיעה לה…

ואז הסתובבו אלינו שתי אמהות שישבו שם ושיתפו אותנו בכך שהנוכחות שלנו מאד מפריעה להן: “מילא, אם אתם הולכים למסעדות, אז בסדר, אבל כאן יש ילדים, וחלק מהם אפילו כבר יודעים לקרוא.” גילתה לנו אחת מהן את אמריקה תוך שהיא מפגינה פרצוף מזועזע, והשניה הנהנה במרץ.

אם הן במקרה קוראת את השורות האלה (רוב הסיכויים שלא) אני אענה להן: “נעמדנו שם דווקא בזכות העובדה שיש שם ילדים, ושמחנו מאד על אלה שיודעים לקרוא והתעניינו, בעיקר אהבנו את הילדים המהממים שהקריאו את השלטים לאחים שלהם שעדין לא יודעים לקרוא. לא שמנו מולם תמונות זוועה, רק עובדות פשוטות שאתם, הוריהם, שבדרך כלל רוצים לחנך אותם לערכים ושיהיו אנשים טובים יכולים להסביר להם בצורה שיוכלו להכיל, ולהגיד להם על הדרך שככה הם מצילים את הבריאות שלהם, את בעלי החיים שחולקים איתם את הפלנטה ואת הפלנטה עצמה. אנחנו עושים את המחאה בצורה שנראית לנו כנכונה ביותר, לטובת כולם, ולכן היא  לעולם לא תוכל להיות מוכתבת על ידי אנשים שצורכים מן החי.”

mehaa5

היה איתנו גם גיל – אקטיביסט ותיק שעושה לעיתים מחאות שקטות לבד – רק הוא והשלט שהכין.

ולסיכום אספר על המאבטח: פגשתי אותו בדרך למחאה כשעברתי דרך המתחם וביקשתי ממנו הנחייה לדרך והוא היה מאד נחמד ועזר לי. הוא קלט אותנו קצת לפני סוף המחאה ונראה לי שמאד הפרענו לו. כשזיהה אותי הוא נראה אפילו קצת כעוס, כאילו בגדתי בו. מכולם הוא בחר לגשת אלי ולהגיד לי  שאסור להפגין. הסברתי שזו לא הפגנה, שאנחנו קבוצת אנשים פרטיים שהולכים עם שלטים קטנים ואין חוק נגד זה. הוא התעקש והתחיל להתקשר ולהתייעץ, לא ברור עם מי. בשלב הזה המחאה הסתיימה וכבר לא היה לו כל כך למי לבוא בטענות.

אני רוצה לסיים במילה ל’אנשי לא זו הדרך’ כינוי ששמעתי מטל גלבוע ואימצתי: אותם אנשים שחלקם עשויים להיות טבעונים או צמחונים, שמאמינים שאנחנו אומרים דברי טעם, ושחשוב לסיים את הסבל של בעלי החיים בתעשיות השונות, אבל מאמינים שזה איום ונורא להפריע לאנשים לבלות. היו כמה שפגשנו במחאה אתמול ששאלו שאלות כמו: ‘אבל למה ככה?’ ‘למה להפריע לאנשים דווקא כאן, כשהם מבלים?’ התשובה היא חד משמעית: 1. אתם מתבאסים? תחשבו מה עובר עליהם (על בע”ח) 2. לעמת אנשים עם העובדות בזמן שהם אוכלים זה הזמן הכי טוב, זו ההזדמנות הטובה ביותר לעשות את החיבור בין הביס לקורבן. אז אנשי ‘לא זו הדרך’, אתם באמת סבורים שזה לא עובד? תתפלאו…

תודה מקרב לב לשרון הטבעוני שארגנו את המחאה.
תודה מיוחדת לחגי קרנר המוכשר שליווה אותנו וצילם את כל הצילומים שמופיעים בפוסט
מי שמעוניין להצטרף אליהם בפייסבוק: https://www.facebook.com/hasharon.vegan

*****************************************

תודה שקראתם. דעתכם חשובה לי , ואשמח לשמוע תגובות. ניתן להגיב בסופו של כל פוסט. כמו-כן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג. לשם כך יש ללחוץ על הכפתור למעלה משמאל עם ציור הסיכה והכיתוב “עקבו אחרי”, לבחור באופציה של דואר ולמלא כתובת אימייל. האתר ישלח לכם הודעת אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש. לבלוג יש גם דף שמלווה אותו בפייסבוק. אפשר לעשות לייק לדף ולראות את הפוסטים שם: https://www.facebook.com/vegan1.spirit

כמו-כן אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק ‘רוחניות וטבעונות’ בקישור הבא:
https://www.facebook.com/groups/spirit.vegan

שלכם בברכה, מיכל. 

עוד מהבלוג של מיכל ביאל

תצוגה מקדימה

ביקור ברפת הגדולה ביותר בארץ – רפת 'עין המפרץ'

בשבת האחרונה השתתפתי בפעולת "תיעוד המוני" ברפת 'עין-המפרץ', הרפת הגדולה ביותר בישראל. בהערכה גסה היינו  יותר ממאה פעילים. נכנסנו לרפת עם ציוד צילום קל עד כבד: מצלמות מקצועיות, מצלמות פשוטות וסמרטפונים,  במשך שעות צילמנו,...

תצוגה מקדימה

מהפכת הטבעונות – פרק 1 – מהותה של ההדחקה

כל מי שעבר לאורח חיים טבעוני מוסרי וניסה לדבר עם  אנשים שצורכים מן החי נתקל בודאי בתופעה שהם לא רוצים לשמוע, מתנגדים במגוון של תירוצים והודפים את המידע מהם והלאה. יש לזה שם: הדחקה!! אני רוצה לדבר על ההדחקה הזו, מקורה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

תקשור על טבעונות שהתבקשתי להעביר – וקצת על תקשור בכלל

זה לא דבר שקורה לי בדרך כלל, לקבל מסרים פנימיים עם תחושה שאני צריכה לפרסם אותם.  למעשה זו לגמרי הפעם הראשונה עבורי לפרסם מסר מתוקשר, כך שהרגשתי צורך לתת  כמה מילות הסבר: התקשור הגיע אלי בדרך עקיפה, בתחילת דרכי כמטפלת ומורה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה