Saloona

"קול נשמה נשמע", אמרו לי דורשי שלומי, "נשמע דתי משהו, רוחני, כמעט מנסה להיות מקודש… אנשים לא יבינו מה את רוצה להגיד, לא יבינו על מה המופע, לא יבינו למה הם באים…" ואני שואלת: למה "קול נשמה" נשמע לנו כל-כך מיוחד? הרי כולנו מכירים את הקול הזה. בין אם אנחנו אנשים מאמינים או לא, בין

יש שני דברים שאני ממש ממש לא אוהבת: יתושים. ולא לישון בלילה. הדבר קרה לפני כשנתיים, שבועיים וחצי לפני הופעה באינדיקה בבינימינה, הופעה שבה שרתי לראשונה שירים שכתבתי והלחנתי. הייתה לי רשימת שירים: 8 שירים שלי ועוד שלושה שירים שכתבו אחרים (קארברים). בכל סדר אפשרי לא נמצא שיר ראשון. לאף שיר לא הייתה נוכחות של

קול נשמה נשמע – מופע הנס שלי הייתי הילדה ששרה בטקסים. עם השנים, השירה והגיטרה נדחקו לפינה בחיי, מעולם לא חשבתי שיבקשו יותר מקום ממה שהם לקחו. עיקר חיי הבוגרים אני מתאמנת ומלמדת אומנויות לחימה. היום אני ממובילי אומנות סיישין קיטאידו בארץ ובעולם. לצד האימון רכשתי השכלה אקדמית, הוכשרתי בשיטות טיפול שונות, הקמתי משפחה. נראה

חגיגות סמויות מן העין  עולם כמנהגו נוהג. השגרה נשמעת בחוץ. קולות, צבעים,  ריחות. איש איש בתנועת חייו. כל אלה מתארגנים בתוך נתיבי חיים, נפגשים בשגרה, מניעים פעימה משותפת של יום יום.   עולם כמנהגו נוהג. פעימת היום-יום נשמעת. אבל בי, עמוק בליבי, מבלי שמשהו יבחין בה, מתרגשת חגיגה.   הערב יש הופעה.   כמו כלה לפני