הבלוג של מישל (בת הים) קורצקי

mermaid

עדכונים:

פוסטים: 3

החל מפברואר 2020

“הבת שלך תזיז פיל בשתי ידיה אם היא תרצה להשיג משהו, אף אחד לא יצליח לעצור אותה” – ככה אמרה המזכירה הבלונדינית שישבה במזכירות בית הספר לאמא שלי, כשהיא הגיעה לאסוף כמה מסמכים בשבילי

20/02/2020

היי, אני מישל, וכמעט נשרתי מהתיכון באמצע כיתה י”ב.

זה הסיפור על המלחמה שלי עם משרד החינוך, או משרד ה”פחינוך”, כמו שאני אוהבת לקרוא לו.

 אי שם בגיל 14, בכיתה ח’, הבנתי שמערכת החינוך שלנו לא היהלום הכי נוצץ בכתר. עשיתי את מחקריי על תיכונים בעיר שלי וגיליתי מהר מאוד שאין לי עניין באף אחד מהם, אז התחלתי לחפש תיכון אחר. לאחר חיפושים שארכו חודשים מצאתי את תיכון “אלון” ברמת השרון. תיכון לאומנויות ולמדעים, מקום צבעוני, שמח, בלי תלבושת אחידה ועוד שלל חוקים מטופשים לחלוטין שפשוט לא הגיעו לכותלי ביה”ס הזה לשמחת תלמידיו. לאחר בירור מעמיק גיליתי שאם אתקבל למגמה מיוחדת, אוכל ללמוד בתיכון מחוץ לעיר שלי – כלומר, בתיכון אלון המדהים. ליתר ביטחון הגשתי מועמדות לכמה מגמות, ולאחר חודשים של הכנה ועבודה רצינית, ימי מבחנים, סינונים, תיק עבודות ושעות של השקעה – הבשורה המשמחת הגיע: התקבלתי לשתי מגמות, מגמת קולנוע ומגמת תאטרון.

הגיע הרגע לפנות לעיריית רעננה, ליידע אותם שהתקבלתי למגמה ב”תיכון חוץ עירוני” וברצוני לעבור ללמוד שם, תהליך תכני פשוט, לא?

תיכוניסטית יפה סכ"ה, לא? צילום פרטי

כאן התחיל הסיוט.
בעירייה סירבו לאשר לי מעבר ללימודים מחוץ לעיר. למה? ככה. אין באמת סיבה.
“כי יש לנו גם מגמת תאטרון וגם קולנוע ברעננה. אנחנו נאשר לך לבחור תיכון אחר בתוך בעירנו לבחירתך.”
“אבל אני לא רוצה ללמוד במגמות שהן שעתיים בשבוע עם מורה אחד שהוא גם המורה לתנ”ך!”
“אנחנו לא מאשרים לך לצאת ללימודי חוץ.” זאת הייתה תשובת העירייה.

בכי, כעס, עצבים, תסכול – כולם נתקלו באבא אחד מדהים שלא הרים ידיים.
הוא לקח לי את היד (פיזית) הרים אותי מהמיטה והלך איתי למשכן ראש העיר. בלי בושה, הודענו למזכירה שאנחנו כאן לדבר עם ראש העיר.
חיכינו כמה שצריך, וכשראש העיר התפנה, נכנסו אליו בנימוס, ברוגע ונחת והסברנו לו את המצב, מאמינים שבטח הייתה איזו אי הבנה. ההרגשה הייתה כאילו ארון ספרים ענק נופל לי על החזה ומוחץ לי את כל החלומות בבת אחת, כשראש העיר עצמו אמר לנו:
“אני מצטער, אין כזה דבר, אנחנו לא מוציאים כזה אישור. היא צריכה לבחור תיכון מבין התיכונים בעיר, וגם זאת, שתדעו לכם, פריבילגיה! אנחנו לא נותנים לכל אחד לבחור תיכון, היא משובצת כבר לתיכון X.” (או בית כלא X, ככה אנחנו הילדים קראנו לו).
הדמעות הציפו לי שוב את העיניים וברחתי מהמשרד שלו בבכי. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שדפקתי אגרוף בקיר.

 זוכרים שאמרתי שזכיתי באבא מדהים? הוא לימד אותי באותו יום שאף פעם לא מוותרים – אין כזה דבר “אי אפשר” – יש “לא ניסיתי מספיק”. חזרנו הביתה ופתחנו במלחמה – על זכות כל כך בסיסית: לבחור איפה אני רוצה להעביר 3 שנות לימוד, 3 שנים מחיי. שבועות של בירוקרטיה, מיילים, פקסים, פניות, טלפונים! כל משרד החינוך היה מעורב בסיפור הזה – הגענו עד שר החינוך עצמו. כשכולם סביבי כבר היו רשומים לתיכון, אחרי מלחמה ארוכה והמתנה רבה – קיבלנו את האישור המיוחל ישירות ממשרד החינוך. אישור רשמי ללימודי חוץ + הודעה שהעירייה כלל אינה רשאית לסרב לבקשתי! אז כמו קסם – פתאום העירייה נזכרה שהם גם מאשרים, ושלחו לי אישור.

אז למה כמעט פרשתי מהתיכון באמצע כיתה י”ב?
הגעתי לתיכון הכי מושלם שאפשר לדמיין ואהבתי אותו בכל ליבי. המורים, התלמידים, הידע המקצועי שקיבלתי בו ילכו איתי לכל החיים. מי יכול להגיד כזה דבר על שנותיו בתיכון?
אך אחרי שניצחתי בקרב, גיליתי שהמערכה עוד רחוקה מלהסתיים. הבירוקטיה והחוקים היבשים המשיכו להפנות לי גב. למרות שהממוצע שלי לאורך כל שנותיי בתיכון מעולם לא ירד מתחת ל90 -הרבה פעמים היה מעל 95 – כמעט פרשתי. היה חוק פשוט וברור: במידה ויש מעל 30% חיסורים (לא משנה מאיזו סיבה, גם מחלה!) – מורה רשאי *לא להגיש תלמיד* לבגרות. כלומר להרוס לו לגמרי את האפשרות להוציא תעודת בגרות. גם אם אני תלמידה מצטיינת, שקיבלה 100 בכל מבחן, אם הייתי חולה + חסרה 31% מהשיעורים, אני לא אוכל לגשת לבגרות בכלל. מדהים לא?

הייתי חולה המון, בערך פעם בחודש קמתי עם חום גבוה, שיעול וגרון מת. בגלל לחץ וסטרס של מבחנים או ריבוי הפרויקטים במקביל. היו לי מליון עיסוקים חשובים לא פחות מבית הספר -  כתבתי כתבות לאתר נוער מוצלח, בניתי עמודי פייסבוק עם מעל 100 אלף לייקים ועוד שלל פרויקטים מדהימים. החסרתי בכיתה י”ב  63% משעות הלימוד. כן, קראתם נכון, לא התהפכו לי המספרים. זה לא היה 36. זה היה 63.

חותמת על הספר שלי בהקדשה. צילום: פרטי

אז איך בסוף סיימתי תיכון?

הסיבה היחידה שבסוף סיימתי תיכון (וגם בגרות מלאה עם 3 מקצועות מורחבים) זה מורים מדהימים- שראו אותי כאדם, מישל, כאדם יצירתי, כאדם עם קוצים בתחת ואש בעיניים. אדם שרוצה להצליח אבל לא יכול להצליח בתוך מערכת שדורשת ממך לשבת 8 שעות ביום על התחת ולהסתכל על לוח לבן. אותם מורים באו לקראתי ועזרו לי בכל מחיר. בזכות אותם מורים מדהימים ומיוחדים, בזכות רשת ביטחון של הורים שתמכו בי “לא משנה מה” והאמינו בי ובזכות כוח רצון שעלה על כל מכשול – סיימתי בהצטיינות יתרה.
בזכותם, אני מי שאני היום, ואני מודה על כך. לא הייתי עושה טיפה ממה שאני עושה היום, אם לא הייתי עוברת את הדרך הארוכה שעברתי, לומדת להילחם, להתעקש ולעמוד על שלי. להגשים את החלומות והרצונות שלי, כנגד כל הסיכויים, כל המערכת, כל העולם.
“כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו.” – זה המזל שלי. שהיו לי בחיי את המבוגרים שהאמינו בי (ועדיין מאמינים בי).
בונוס מביך: כיתה י”א, מגמת קולנוע, תרגיל בשם “חלום”. מי שמוצאת איפה החתול שלי הרס את שיא המתח והדרמה, מקבלת ממני פרס! לצפייה. 

אז נעים להכיר! אני מישל, בת 23, עצמאית, גאה ואוהבת כל כך את כל הפרויקטים והעיסוקים שלי. הוצאתי לאור לאחרונה ספר העצמה לילדים, מפיקה ומעצבת אירועים לילדים ולמבוגרים, מלמדת ריקודים לטיניים, מציירת, ו… אני בת ים. כן, כזאת עם סנפיר וצדפות במקום חזיה.
מוזמנות להצטרף אלי בפייסבוק, באינסטגרם או בטיקטוק:
@MICHELLES.MERMAID (באינסטוש)
https://www.facebook.com/Michellethemarmaid
@
MICHELLEMERMAIDK – בטיקטוק :)

עוד מהבלוג של מישל (בת הים) קורצקי

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

אני רודפת החלומות

"מה זאת אומרת את בת ים?" אין שבוע שלא שואלים אותי את השאלה הזאת. האמת? שאני לא באמת יודעת מה לענות - אין תשובה קצרה. אבל אם יש משהו שמסכם את כל מה שאני עושה בחיים - זה פשוט להגשים חלומות. אחד אחרי השני, חלק בהצלחה יתרה וחלק...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה