הבלוג של הכי ישראלית בעולם

meravtehila

עדכונים:

פוסטים: 63

החל מאוגוסט 2012

כולם נמסים מסביבי, זוגות זוגות ניפרדים. מתמוססים בנוף החיים כאילו שמעולם לא התמזגו והפכו לאחד. כל השבועות שכרתו איבדו מערכן. מילים שניראו ניצחיות הפכו לריקות מתוכן, רק צירוף של אותיות. צירוף של שגיאות. החלטות לא נכונות. זוג שעדיין קיים דומה למת. זוגות שהיו נשואים מאז שהעולם היה קיים, התפרקו. אהבתם פסקה מלפעום. אין מירשם לאהבה. אחד שלא ידע לאהוב החל לרצות ללמוד לאהוב. אחת שפסקה לחשוק היתנסתה בנגיעה חטופה, במבט ללא משים, בריח של עדן ומבלי שום ידיעה מוקדמת הכל ניפרם ונהיה לעבר רחוק. העתיד ניצבע בוורוד של תינוק. כולם רוצים לחיות עם אהבה.

זוגות זוגות נמחקים מהעולם והופכים למשהו אחר. שונה וזר. ואני בתוך כל זה. לא שומרת יערות. גם לא אדם קדמון. אני בת תמותה ובת בני דורה. ממש כמו כולם. מתנפצת עם הזמן. גם אני רוצה להמשיך לחיות. כמה זמן עוד נישאר לנו. בתוך ההבל. בתוך הכלום. כדגה עם כרפס אנחנו שוחים על אדמה צמאה למים. והחולות מתנחמים בדיונות, והרוח מזמזמת באוזנינו, ואנחנו טובעים במידרון של קניון ענק, טובעים למען הטביעה, צוללים כדי להתנסות, במחיר שלא נעלה שוב מעל קו הים.

ים המלח היקר. ים סוף היחיד במינו. משה, מנהיג שיבטנו, איפה היית ואיפה אתה היום. אין לי הזכות לדרוש מעצמי יותר מאשר אוכל להיות. כולי דמותה של אישה בת זמננו, מגששת בין העיקר לטפל, אילמת בין הנימצא לדימיון פורה לתשוקה גורפת. כולי דומה למה שנימצא בין בני זמני. זוגות זוגות מתחלפים, מתבלבלים, דבר לא נישאר מהאהבה ההיא שהייתה.

רק האומנות מצילה מהכיעור הרב שנוצר מסביב. האומנות לשמה. הציור. הכתיבה, הצילום. השירה, הריקוד, המוזיקה, הצלילים, היצירתיות. האמונה החזקה במה שאולי ניוולד להיות יום אחד. ברבות הימים. משהו שנגיע אליו אם נוכל להסתגל לאור יום שורף, לגירוי מחמיר, לתפילה לא נדושה שלא חוזרת על עצמה שוב ושוב, ליום כיפור הרסני במיוחד, לבכי של תינוק מורעב מפאת סופו של חלב אם. וההבנה שאין איך להבין. הגעגועים לגוף ולבשר. הגעגועים להתחברות. קדמונית. חייתית. בשרית.

אבק ברוח. כולנו אבק ברוח. גרגיר מזערי בים של חול. כלום מכלום. כך נולדנו וכך נמות. והשאר הוא היתר, ללא שום ערך מוסף. הקלות של היקום. ההתרבצות בתוך מה שאף פעם לא היינו ולא נהיה, גומרים אותי לאט. ורק אתה שחיי למחצה, חי בתוכי במין דרך לא דרך ומי אני שאמצא מילים לבכות יותר מאשר הדמעות שיודעות לרדת בנס, הן יורדות מבלי שאף אחד ביקש, אף אחד לא נתן הוראה, הן זולגות ואומרות אהבה מה היא. רק אתה שחי למחצה, חי בתוכי. אף פעם לא תידע.

אין לי מה ללמד, אין לי מה להטיף. אני לא רוצה לא להיות מובנת, מובנת שלא נכון. אין לי מה להורות. צמאה להבין בעצמי. אני רק שואלת. מתכנסת בתוך הקונכיה שלי, מלקקת את עורי, שארית הזמן יוקדת מעל ראשי, זיכרונות מימים פשוטים יותר, פחות כבולים, אני מתכנסת בתוכי ורצה אליך כל פעם שאתה מזדמן אל מולי. ואתה כזה פחדן, עוף נטול אמונה, חיה פשוטה, הדיוט מושלם, כהן פשוט, ואני אחריך כטלה אובד המחפש את שד אימו. ונימאס לי להרגיש אובדת. ביערות של גשמים, בתוך נופי עד, מקור העולם, איפה שהטבע לא התקלקל, אנחנו התקלקלנו.

גזע עץ מתבונן עליי ברחמים ואני כולי איתך במחשבות שמובילות לשום מקום. הגזע יישאר ואנחנו נעלם ואחרינו יישארו העלים בשלכת, ומישהו יבוא ויטאטא אותם ואף פעם לא נדע את האיש ההוא שטיטא. אבל הוא יטאטא, והעלים יאספו לערמת עלי שלכת. והירוקים ינצחו את האהובים. ומהאהובים לא תישאר תיזכורת. הם יעלמו עם הרוח. עם הזמן. החיים יתקדמו והנאהבים יתנדפו כפי שהיתנדפו אבותינו ואבות אבותינו ודבר לא יישאר מאיתנו. דבר לא יישאר מאהבתי אליך. מתשוקתי לבשרך. מכמיהתי להתחבר עם רוחך.

רק רציתי לשאת אותך בקירבי כפי שנשאתי את ילדיי. ורציתי לשתול את עצמי בתוכך כפי שרציתי להיות בין זרועותיה של אימי, ורציתי לנשק אותך כפי שלא נישקתי מעולם ורציתי לחוש את עורך קרוב לשלי, רציתי להתמזג בהוויתך ולתת בה חיים, רציתי לשתול בה תיקווה ולנטוע בה שתיל, ולהפיק בתוכה את עצמי ולהוכיח לך שיש למעננו. אבל אתה לא היית שם.

זוגות זוגות מסביבי נעלמים. כל אחד מוצא חור אחר. חור משלו. חבילות מתפרקות ונעשות מחדש. משהו דומה לאהבה מפיק אותן. ואני במחשבות. ואתה בשלך שאף פעם לא הבנתי מהו השלך הזה. ולמה הגורל היפגיש ביננו. ולמה אתה כזה מחוץ לזמנים, מחוץ לחיים, מחוץ לאדם.

נישאר לי לכבד משהו לא מובן. כנראה איזו חיות שבאה מזיכרון קדמוני. מיסתורין של אהבות ללא שורשים, ללא ענפים ללא עתיד. ושוב אחייה. ושוב יבואו הזכרונות המעורפלים. חיים שלי או של מישהו אחר. אתה לא תבין. אין בך הבנה. יותר מידי סבל גישמי. סבל חומרני. יותר מידיי רעב לפת לחם קל. הנה אני נותנת לך דרור. קח אותו ונוס הרחק מכאן. ברח רחוק מקירבי. זה מה שרצית. אז קח את הדרור. על כפי הוא מונח. ברח כל עוד נישמתך בך. חייה את חייך בלעדיי. בחשכת יערות הגשם. הירטב לבדך. בביצה תשחה. אם אעלה במחשבותיך, תטבע עימן בבוץ. לך וברח. ותשאיר אותי הולכת מבלי דעת. בזוגיות שלי. כי אין מנוס מלכת. קופים לבושים בבגדים.

עוד מהבלוג של הכי ישראלית בעולם

תצוגה מקדימה

עוד זוג שחיי אחרי בגידה, עוד זוג שמחייך ופצע על שפתיו, סיפור אמיתי שקרה לידי

היא גבוהה ובלונדית. הבלונד לא שלה הוא משטיפות תדירות במספרה שאותה היא פוקדת לפחות פעם בשבוע. השיער יבש בגלל שהיא מתעסקת איתו יותר מידיי. יבש ודליל מכל הדיאטות ההורסניות שהיא מביאה על עצמה. היא אשכנזיה ממוצא גרמני, יקית...

תגובות

פורסם לפני 7 years

אלו הם החיים

אם הייתי איש זקן, עם גבות מלאות צבועות בלבן, עור פנים שזוף ומקומט, מבט ממזרי מרוב גיחוך שבא ממקום עמוק בפנים, הייתי צועדת ישר, מתעייפת ומתיישבת, כי הייתי יודעת שאין לאן ללכת. אם הייתי גבירה מגונדרת, שברירית ומלאת פוזה,...

תגובות

פורסם לפני 6 years

לכי לדרכך

אז מה היית רוצה שאגיד לך שאני משוגע עליך וחי רק למענך. שדעתי נטרפה עלי מאהבתי אליך. שאבכה בכל פעם שאת הולכת ממני. שארוץ אליך ואבקש שתישארי כשאני צופה בך מתרחקת? שאצעק כדי שתעצרי ותחזרי אלי. מה את רוצה שאפסיק לאכול כדי שתראי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה