הבלוג של הכי ישראלית בעולם

meravtehila

עדכונים:

פוסטים: 63

החל מאוגוסט 2012

היא לא מזהה יותר את עצמה. היא אפילו ניסתה לחקות אותו ולקחה לה איזה צעיר שהוא ועשתה איתו מה שעושים שניים במיטה אחרי בקבוק או שניים. אבל שום סיפוק שהוציא אותה מגידרה, שום רגש ראשוני, גם לא רגש של נקמה. אפילו גועל היא לא חשה. היא פשוט לא הרגישה יותר את עצמה. הכל היה למענו, בכדי להבינו יותר טוב, לחיות טוב יותר בצילו.

23/10/2012

היא נישבעה לעצמה שלא תענה להודעה שקיבלה ממנו לפני מספר רגעים. היא תהיה מוכרחה להחזיק את עצמה. איכשהו לשכוח ממנו. לשכוח לא באמת תוכל אבל לסרב למחשבות, לא לתת להן להציף את ראשה. לשכנע את עצמה שהוא לא קיים. לפחות לנסות.

היא כבר לא צעירה. מה נישאר לה עוד לחיות. איזה סיפור אהבה עוד מחכה לה. איזה עתיד שמור לה. בלעדיו. מי ייקח אותה. מי יתאהב ביופיה המזדקן. בגופה השרוף משמש. ילדים היא כבר לא תוכל לעשות, לא חשוב מה תעשה למען, לא יהיה איך, השעון הביולוגי ניצח אותה, היא איחרה במועד. איפה תימצא אהבה כך סתם באמצע החיים. מי בכלל מחכה לה. קשה.

מה גם שהאהבה אליו כלל לא כבתה. היא עדיין אוהבת אותו כפי שאהבה אותו מהיום הראשון שניפגשו. היא משתגעת מגעגועים אליו. להכל אצלו היא מתגעגעת. אבל איך תחזיר אותו אליה. איך תביא אליה חזרה את בעלה שהשתגע. השתגע מבלי כל התרעה. הוא הוא חייה. והינה היא מוצאת את עצמה שנות אור ממנו. יבשות מפרידות בינהם.

היא ארזה מזוודה, לקחה מטוס ועפה מהבית הכי בייתי בעולם. בית שבנו ביחד. הקן המקסים שלהם נשאר מאחוריה. הכל קרה כל כך מהר. נידמה שאחז בו טירוף הדעת. הוא איבד את עצמו לחלוטין. הוא לא הישאיר לה כל ברירה. איך הייתה יכולה להישאר איתו כשהוא לוקח איתו אישה אחרת ועושה בה כרצונו מול עיניה, בחדר המיטות שלהם. בביתם. לא היה לה איך להישאר. אף אישה אחרת לא הייתה מסוגלת לעמוד במקומה ולהישאר. היא ניסתה הכל. היא בלעה הכל. היא היסכימה להכל. היא גם ניכנסה איתו למיטה עם כמה מהן אבל דבר לא סיפק אותו.

ניכנס בו שיכרון חושים. שיכרון שסרב להתפקח. משהו העביר אותו על דעתו והוא רק רצה עוד, עוד בחורות, עוד זיונים, עוד גירויים, ובלעדיה. כל מה שבנו כל כך הרבה שנים ביחד, כל כך הרבה מיכשולים שעברו בהצלחה, יד ביד. היא תמכה בו והייתה למענו. תקופות טובות, תקופות רעות, עם ובלי כסף. עם התחלות חדשות, עבודות חדשות, עם פחדים, את הכל הם חוו ביחד. היא הכירה בו כל פסיק. הוא שתה מכל מיימיה. היא העריצה אותו. אהבה את חולשותיו. סלחה לשקריו. והנה עכשיו כשהיא כמעט נוגעת בחמישים הוא מתלהט ולא נירגע, מסתחרר ולא פוסק, דוחף את אפו לגופן של שוודיות, יווניות, רוסיות, איטלקיות, הכל עובר, העיקר שתהיה אישה יפה שנותנת לגבר לחלום, לגעת ולגמור.

היא נישברה. נהרסה. התבטלה בפניו ובפניה. היא לא מזהה יותר את עצמה. היא אפילו ניסתה לחקות אותו ולקחה לה איזה צעיר שהוא ועשתה איתו מה שעושים שניים במיטה אחרי בקבוק או שניים. אבל שום סיפוק שהוציא אותה מגידרה, שום רגש ראשוני, גם לא רגש של נקמה. אפילו גועל היא לא חשה. היא פשוט לא הרגישה יותר את עצמה. הכל היה למענו, בכדי להבינו יותר טוב, לחיות טוב יותר בצילו. הכל היה כדי להיות שם איתו, בספירה שבה הוא חי. הכל כדי לא לחדול מהביחד שלהם. והינה היא נסעה ממנו. נסה ממנו. היא ביבשת אחרת. הוא נישאר באירופה העתיקה שמציעה לו את כל מה שהכי מודרני בעולם. מוסקווה קיבלה אותו בידיים פתוחות וכמובן שברגליים פסוקות. איזו רוסיה עשירה קנתה שתיים מציוריו והיזמינה עוד.

עכשיו, בלעדיו, היא מדדה בחייה ללא רצון. החיים ריקים בלעדיו. והוא מחפש לדעת למי היא נותנת. מה חשוב לו למי היא נותנת. להאמין שהוא עוד אוהב אותה. מה הוא יודע על אהבה. אם הוציא אותה מהבית כי לא יכול היה לשלוט ביצר הפראי הזה שמוביל אותו להשתחל לתוך חור עגום בין רגלי אישה, הלזה מצטמצמים החיים. להכניס פין לחור רטוב. מה הוא רואה בעיניי העז של בעלת החור. אז מה אם עיניה כחולות ושלה חומות. מה הוא מוצא אצלה, זו שלא חוותה דבר וחצי דבר איתו. מה הוא חושב שהיא עוד תגלה לו. למה לא לשמור על מה שבנו כמו על אוצר, מה כל כך קשה להיתפס לעיקר. ללכת בדרך הישר. לא לאבד את הצפון. לשמור. לשמור. לשמור על מה שבנו יחד.

ולא שהיא לא נתנה לו חופש. אין ולא תהיה יותר מבינה ממנה. היא הרי ניכנסה איתו ואיתה למיטה. יש אקט גדול מזה? אבל לבקש ממנה לרדת לקומה הראשונה של ביתם, ששניהם בנו ביחד, אבן על אבן, לבקש שתירד קומה ותיצפה בסרט באפל טיוי, או שתבשל, או שתיהיה עם הכלבים כי הוא יהיה מוכרח לזיין ובלעדיה, כי כך הוא רצה, זה אז עבר כל גבול של שפיות הדעת. חולה. הוא חלה.

אז היא התבוננה בפניה שרזו ונפלו וטיפטפו מעליהן שיפכיי בכי, וראתה איך הדמעות מתמזגות עם נתיביי הקמטים וראתה איך עיניה מושפלות וליבה מחוץ לה, איך נבלה האישה שהיתה.

חבר שהיה ליד אמר לה שהיא מוכרחה להוציא את עצמה מישם. להוציא עצמה מקירבתו. אז מבלי לחשוב, כי כשכואבים לא חושבים, הלב מפסיק להיות נבון, הראש לא חושב והלב דופק לא נכון, הכאב שולט ומטעה ומפריע לשכלל, היא בצעדים אחרונים של הדעת, משהו מן ההישרדות, ארזה כמה מטלטלים מבלי בכלל לבחור, מבלי בכלל לספור לכמה זמן ולאיזו עונה פניה מועדות וכשביתה התעורר לעוד אחד מן הימים של שיכרון חושים היא לא הייתה שם יותר.

עזבה בית שהם בנו ביחד אבן על אבן, 3 כלבים, בריכה, חממה ירוקה, מרתף יין, ובעל אמן, צייר בנשמה, בעל שהיא הכי אהבה בעולם, ונסעה ליבשת אחרת כדי להתרחק מהשיגעון, מבלבול היוצרות, מסיחרור החיים, מטעות מרה של הגורל. היש דבר שיחזיר אותו למי שהיה.

עוד מהבלוג של הכי ישראלית בעולם

תצוגה מקדימה

עוד זוג שחיי אחרי בגידה, עוד זוג שמחייך ופצע על שפתיו, סיפור אמיתי שקרה לידי

היא גבוהה ובלונדית. הבלונד לא שלה הוא משטיפות תדירות במספרה שאותה היא פוקדת לפחות פעם בשבוע. השיער יבש בגלל שהיא מתעסקת איתו יותר מידיי. יבש ודליל מכל הדיאטות ההורסניות שהיא מביאה על עצמה. היא אשכנזיה ממוצא גרמני, יקית...

תגובות

פורסם לפני 7 years

אלו הם החיים

אם הייתי איש זקן, עם גבות מלאות צבועות בלבן, עור פנים שזוף ומקומט, מבט ממזרי מרוב גיחוך שבא ממקום עמוק בפנים, הייתי צועדת ישר, מתעייפת ומתיישבת, כי הייתי יודעת שאין לאן ללכת. אם הייתי גבירה מגונדרת, שברירית ומלאת פוזה,...

תגובות

פורסם לפני 6 years

לכי לדרכך

אז מה היית רוצה שאגיד לך שאני משוגע עליך וחי רק למענך. שדעתי נטרפה עלי מאהבתי אליך. שאבכה בכל פעם שאת הולכת ממני. שארוץ אליך ואבקש שתישארי כשאני צופה בך מתרחקת? שאצעק כדי שתעצרי ותחזרי אלי. מה את רוצה שאפסיק לאכול כדי שתראי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה