הבלוג של מירב רהט

תוך כדי תנועה

יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com

עדכונים:

פוסטים: 101

החל ממאי 2011

כש”יום הזיכרון” מגיח יותר מפעם בשנה …

24/04/2012

.

באותו בוקר קמתי בלי אוויר. את הנסיעה לבקו”ם העברתי בניסיון לשכנע את הבטן המתהפכת שאין לי שום סיבה לדאגה – ה”ילד” לא הולך לקרבי, הוא מתחיל קורס של לא מעט חודשים בסביבה בטוחה – הכל בסדר. ב-8:00 הורדתי אותו בכניסה לבסיס, נפרדתי ממנו לשלום ואיחלתי לו בחיוך אמיתי ומתכוון שייהנה ובהצלחה. ביציאה מהחניה בדרך הביתה הדמעות החלו להציף את עיני. עד הסיבוב הן כיסו את פני לחלוטין והתווסף להן הקושי לנשום. עצרתי בצד. את המפרץ בו חניתי כבר הכרתי היטב. בפעם הראשונה עצרתי שם אחרי שהורדתי אותו ל”צו ראשון”. התחושה שאני מכניסה את הבן שלי לתוך המערכת בה אבא שלו נהרג לא ניתנת לתיאור. בהמשך התמהמהתי שם כל פעם שהוא עבר שלב במבחנים לטייס עד שנשברתי ואמרתי שאני לא אעמוד בזה וביקשתי שיחתום על ויתור. בהתייסרות ביני לביני על העובדה שאני גוזלת ממנו את האפשרות להיות חייל קרבי על כל ההקשרים התרבותיים והחברתיים של ההתנסות הזו, ניצח הרצון להקטין את ההתגרות בגורל ולשמור על שפיות נפשי בשנים בהן הוא במדים.

מתבוננת על סדרת צילומים משותפת שעשינו כשהוא היה בבית הספר היסודי. אז הוא הפתיע אותי כשבעבודה שהוא קיבל – לכתוב על מקום בתל אביב – הוא בחר לעסוק בגן הבנים. הבחירה לשחק עם חיילי משחק למרגלות אבני המצבה הייתה שלו. את הזינוק כשהוא מנסה להגיע לשמו של אביו החרוט על האבן תפסתי בלי תכנון מוקדם.

.

“הלו הלו אבא” – גן הבנים 2003

.

כמעט עשור חלף. הוא ביקש לשחזר את הסצנה. גדול, גבוה ובמדים הוא ניצב למול אותה אנדרטה בגן הבנים, מרים בנונשלנטיות יד ארוכה, נוגע בקלילות בשם החרוט באבן.

.


.

למול דמותו במדים והדמיון שלו לאביו שב וחוזר אלי הזיכרון הוויזואלי האחרון שנותר לי רגע לפני שכל עולמי התהפך – אבא שלו פוסע על שביל הכניסה לבית, נפרד ממני בדרכו למילואים מהם הוא לא שב. נושמת נשימה עמוקה, מחייכת חיוך של אהבה מהולה בכאב ומצלמת…

..


“הלו הלו אבא” – גן הבנים 2012

.

.

.

* הצילומים בגן הבנים הם חלק מאוסף עבודות בהן השתמשתי בכלים של יצירה על מנת לבטא תחושות ותהליכים אישיים בההתמודדות עם מותו של יותם. במהלך התואר השני בבצלאל זכיתי בהזדמנות להתבונן על העשייה שלי מנקודת מבט שונה ובמאמר שכתבתי בשנת 2009 – “שכול זיכרון ומחירה של זהות ישראלית” – בחנתי וניתחתי חלק מהעבודות ודרכן תהליכים שעברתי ואת המשמעות שלהן בהקשר אישי ולאומי. את המאמר הכולל הצצה לחלק מהעבודות ניתן לקרוא כאן.

.

.

עוד מהבלוג של מירב רהט

תצוגה מקדימה

"חובת דיווח" - מאחורי הקלעים של תערוכת הפיסול של אריה בן טוב המוצגת בימים אלה בגלריה תירוש

. גילוי נאות ראשון - אריה בן טוב הוא אבא שלי ;  במהלך כל שנות ילדותי ונערותי אבא שלי היה איש צבא (התארים הנילווים לשמו בכותרת הפוסט הם חלק קטן מההיסטוריה האישית שלו) ומי שעבדו...

תצוגה מקדימה

"למה מי מושלם? ..."

. בובות תצוגה בחלונות ראווה הן בדרך כלל בעלות פרופורציות גוף שמוגדרות כמושלמות אך כמעט ובלתי ניתנות למימוש בחיים האמיתיים. גם אופן ההצבה של הבובות בחלונות הראווה היא...

תצוגה מקדימה

"נושאת מטוסים"

. . חמש אבני חצץ בשקית קטיפה. כדור מעיכה בצורת אגרוף שחור. משחק אותיות ישראל-פלסטין ללא פתרון. שוקולדים בצורת רובי 16־M. בובות מהנהנות בדמותם של בגין, סאדת וקארטר. בתערוכה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה