הבלוג של מירב רהט

תוך כדי תנועה

יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com

עדכונים:

פוסטים: 101

החל ממאי 2011

תערוכת העבודות של האמן הסיני אי וויווי במוזיאון ישראל מנכיחה את מקומה של אמנות ככלי לשינוי תודעה ומעוררת למחשבה על המציאות בה אנחנו חיים.

03/06/2017

בוקר במוזיאון ישראל. פוסעת בשקט, כמעט לבדי, על השביל הראשי של המוזיאון. על רקע היכל הספר, בין עצי הזית והברושים, משתלטים על המרחב שני עצים חשופים, גדועים, שמהווים רמז מטרים לתערוכה “אולי, אולי לא” של האמן הסיני אי ווייוויי המוצגת בחללי הביתן לאמנויות – תערוכה המנכיחה את מקומה של אמנות ככלי לשינוי תודעה ומעוררת למחשבה על המציאות בה אנחנו חיים.

מירב רהט - אי וויווי בכניסה למוזיאון

.

הכניסה לתערוכה בחללי הגלריות מתחילה משני צידיה באייקונים מוכרים מעבודתו. בכניסה הראשית לתערוכה ניצב מיצב גרעיני חמניות, שזכה להדים רבים כאשר הוצג בגירסאות שונות ברחבי העולם, לצד טריפטיך המבוסס על סדרת תצלומים אייקונית שלו – “להפיל כד משושלת חאן”– העשוי קוביות לגו.

מיצב גרעיני החמניות, הנפרש לאורכו של כל האולם, עשוי מיליוני פריטים עשויים פורצלן בצביעה ידנית. לצורך מיצב זה, שהוצג לראשונה בטייט מודרן בשנת 2010, עמלו במשך כשנתיים יותר מ – 1600 פועלים  על פיסול וצביעת יחידות פורצלן, במהלך שהציף מסורת של מלאכת יד מקומית שהולכת ונעלמת. בהצגת המיצב בטייט הוזמנו המבקרים לדרוך על הגרעינים כאנלוגיה לאופן בו המשטר בסין דורך על האדם הפשוט, אך זמן קצר לאחר פתיחת התערוכה הסתבר שהאבק שנוצר בגריסת הפורצלן מסכן את בריאות המבקרים והשתתפות הקהל דרך פעולת דריכה על המיצב בוטלה. במוזיאון ישראל, כאשר התכופפתי לגעת בגרעינים ולחוש את הקונטרסט בין המראה לחומר ממנו הוא עשוי, ננזפתי על ידי השומר שאסור לגעת.

אי ווי ווי - מירב 18

עבודת הלגו שמוצגת לצד המיצב מבוססת על סדרת תצלומים מוכרים של האמן, בה הוא מצולם כשהוא מפיל כד עתיק משושלת האן. במהלך של ניתוץ של הכד אי ווייוויי מתייחס לשילטונו של מאו דזה-דונג שהרס ושרף חפצי תרבות עתיקים כחלק ממלחמת תרבות, כאשר דווקא דרך פעולה של הרס אי ווייוויי מחזיר את ההיסטוריה העתיקה של שושלת האן אל התודעה.  הבחירה לחזור אל סדרת התצלומים הזו ולבצע אותם בקוביות לגו מהווה אמירה בפני עצמה. חברת לגו ידועה בכך שהיא לא משתפת פעולה עם פרוייקטים שיכולים להתפס כבעלי אופי פוליטי. אי ווייוויי עצמו ביקש עזרה מהחברה לצורך פרוייקט שהוא רצה לעשות אך זכה לסירוב. דרך הבחירה ליצור את הטריפטיך מקוביות לגו הוא מתריס כנגד החברה ויוצא כנגד כוחם של תאגידים בתרבות המערב המסייעים גם הם בהגבלת חופש הביטוי של האדם.

אי וויווי 6

גם מי שמגיע ונכנס לתערוכה של אי ווייוויי בקצה השני מתחיל את המסע בחלל בסדרת עבודות אייקונית המהוות הצהרה על הזכות לחופש הביטוי של האדם – אוסף תצלומים בהם מציג האמן אצבע משולשת למול אתרים סימבוליים ברחבי העולם. סדרת העבודות, שהחלה בתצלום למול כיכר טיאנאנמן בביג’ינג כסמל למחאה נגד מנגנוני המשטר בסין הפכה כלי התרסה למול סוגי ממסד שונים ברחבי העולם והאמן המשיך וצילם אותה לאורך מספר שנים.

אי וויווי - כניסה שניה

ai-weiwei-tiananmen-square-b

 *Ai Weiwei , Tiananmen Square, Beijing, China, 1995

.

אי ווייוויי מפרק ומרכיב מחדש סימני תרבות, מנכיח היסטוריות ובו זמנית מתריס כנגדן, משתף קהילות ביצירת עבודותיו, הופך את האישי לאוניברסאלי ואת האוניברסאלי לאישי. עיסוקו בחירות האדם עלתה לו בחירותו שלו. את המוטיבים שליוו ומלווים את חייו – מצלמות מעקב, אזיקים, ושטרי חוב כמו גם האצבע המשולשת כאלמנט של תגובה למגבלות הממסדיות – הוא הופך לטפטים דקורטיביים ואלה עוטפים את חלל התערוכה ומהווים רקע למיצבים אותם הוא מציג בחלל. סוגיות עכשוויות של הרס תרבויות, פליטות והגירה, מקבלות גם הן ביטוי בטפט דקורטיבי בו הוא משתמש בשפה של מוטיבים מאויירים מכדים יוונים קלאסיים אך מתאר דרכם סיטואציות של אלימות, מלחמה ודריסת כבוד האדם.

29

19

26

27

הרמז המטרים איתו פתחתי – זוג עצי הענק שניצב בגן המוזיאון – מקבל המשך בסדרת עצים הניצבים בחלל הגלריה חשופים, גדומים, מפורקים/מורכבים, תלושים משורשיהם. עצים אלה – קומפוזיציות העשויות מקטעי עצים מתים שאי ווייוויי אסף בהרים בסין והרכיב עם צוות העובדים שלו בסטודיו – נודדים בעולם ללא שורשים, ניצבים כאנדרטאות במרחבים השונים, מחברים היסטוריות עתיקות להווה עגום משהו. הצבתם של עצים אלה כל פעם מחדש באתר אחר מוסיפה למשמעויות שהניעו את אי ווייווי גם הקשרים חדשים הרלוונטיים למקום ולתרבות בו הם מוצגים. היחסים בין האובייקט לחלל משתנים ומשנים את אופן הקריאה. בקיץ הקודם ראיתי את אחד העצים בתערוכה שהוצגה כחלק מאוסף בורוס בברלין, בבונקר ששימש את הגרמנים במלחמת העולם השניה והפך גלריה לאמנות. מה שחשתי למול אותה עבודה במרחב הצפוף של הבונקר שונה לחלוטין מהתחושה בהצבה של העצים בגלריות המוזיאון בישראל. עם זאת, למול עצי הענק של אי ווייוויי שמנכיחים היסטוריה אך לא יכולים לחזור וללבלב, ניתן לקוות שבכל מקום בו מוצגים אובייקטים אלה (ועבודותיו של אי ווייוויי ככלל), הם מעוררים תודעה שתצליח להוביל שינוי תפיסתי ולהביא לחיים אחרים, טובים יותר, במקומות עליהם הוא מתריע.

2

בקומה מתחת לתערוכת הענק של אי ווייוויי, בחדרון קטן ואינטימי, מוצגת תערוכת תצלומים של מיכה ברעם משנת 1967 – שנה סימבולית בהיסטוריה של מדינת ישראל. אני נעצרת (גם) למול תצלום מקרבות רמת הגולן בו מופיע בין ההריסות עץ גדום וחשוף ועליו דגל ישראל, תוהה אודות סמלים חזותיים ומוטיבים חוזרים דרכם בוחרים יוצרים שונים להנכיח סוגיות של כוח ושליטה.

מוזיאון ישראל - מיכה ברעם ק 1967

באגף לאמנות ותרבות יהודית אני נכנסת לראות סרט וידאו דוקו-דימיוני המספר את תולדות הגטו היהודי בונציה. באופן אקראי (או לא) בדיוק כאשר אני מתחילה לצפות מציגים מהלך של נטיעת “עץ חיים” שמלווה את ההיסטוריה של הגטו וחוזר בהמשך שוב ושוב כמוטיב המלווה את הסיפור.  בביקור הקרוב שלי בונציה אולי אוכל לראות את שרידיו של אותו עץ חיים המנכיח ומעורר למחשבה על שנים של היסטוריה מקומית, ואולי לא…

.

28S

.

אי ווייוויי, “אולי, אולי לא”, אוצרת: מירה לפידות, מוזיאון ישראל, ירושלים

בלינק המצורף תוכלו לקרוא ראיון שקיימה חגית פלג רותם עם איי ווייוויי לרגל התערוכה בישראל: http://byfar.co.il/archives/94407

.

ואם אתם כבר נמצאים במוזיאון ישראל בקרו גם בתערוכות המצויינות (ע”פ סדר א-ב):

אין כמו בבית, אוצרת: עדינה קמיאן-קשדן

יעקב קאופמן- רעשנים רועשים , אוצרת: שרון וייזר-פרגוסון

מיכה ברעם: 1967, אוצר: נעם גל

סימני דרך: 60  שנות עיצוב של דן ריזינגר, אוצר: דן הנדל

עילית אזולאי – עצם הדברים, אוצר: נעם גל

.

* תצלום מתוך:  http://www.nicholasgimenes.com.br/2014/07/ai-weiwei-documentario-never-sorry-sem.html

עוד מהבלוג של מירב רהט

Thumbnail

"חובת דיווח" - מאחורי הקלעים של תערוכת הפיסול של אריה בן טוב המוצגת בימים אלה בגלריה תירוש

. גילוי נאות ראשון - אריה בן טוב הוא אבא שלי ;  במהלך כל שנות ילדותי ונערותי אבא שלי היה איש צבא (התארים הנילווים לשמו בכותרת הפוסט הם חלק קטן מההיסטוריה האישית שלו) ומי שעבדו...

Thumbnail

"הלו הלו אבא"

. באותו בוקר קמתי בלי אוויר. את הנסיעה לבקו"ם העברתי בניסיון לשכנע את הבטן המתהפכת שאין לי שום סיבה לדאגה – ה"ילד" לא הולך לקרבי, הוא מתחיל קורס של לא מעט חודשים בסביבה בטוחה - הכל בסדר. ב-8:00 הורדתי אותו בכניסה לבסיס, נפרדתי...

Thumbnail

"למה מי מושלם? ..."

. בובות תצוגה בחלונות ראווה הן בדרך כלל בעלות פרופורציות גוף שמוגדרות כמושלמות אך כמעט ובלתי ניתנות למימוש בחיים האמיתיים. גם אופן ההצבה של הבובות בחלונות הראווה היא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים