הבלוג של מירב רהט

תוך כדי תנועה

יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com

עדכונים:

פוסטים: 101

החל ממאי 2011

מבט על המקום הישראלי דרך חמישה פרוייקטים המוצגים בימים אלה ביריד “צבע טרי” ועוד חמש המלצות לפרוייקטים שאתם לא רוצים לפספס כשתבקרו בו

29/03/2017

.

צבע טרי 9

בימים אלה מתקיים יריד האמנות והעיצוב “צבע טרי”. היריד, שמתקיים זו השנה התשיעית, מתרחש כל שנה במקום אחר באיזור תל אביב. השנה נבחר עבורו כאתר מבנה מוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט (שיפתח באופן רשמי עוד מספר חודשים), כאשר לצד חשיפת מגוון רחב של יצירות היריד מציע גם הצצה ראשונה למבנה המסקרן של המוזיאון.  התצוגה של היריד מתקיימת בחללים המוזיאליים ובחדרי אוספי הטבע העתידיים בשלוש מקומות המבנה לצד אוהל גדול שנבנה במיוחד על מנת לאכלס תצוגות של גלריות מסחריות, ובסימן המקום העתידי היא מנכיחה סוגיות של טבע כמוטיב דומיננטי שמלווה רבות מהתערוכות והעבודות המוצגות ביריד. מתוך המנעד הרחב מאוד של עבודות בחרתי להתמקד בחמש תמונות נוף מקומי מתוך קטגוריות התצוגה השונות של היריד:

בעיצוב טרי מציגים טל גור ושנית אדם את “נפל” – פופים גדולים עשויים עור הנראים כמו פצצות שנפלו אך חומר הנפץ שלהן לא הופעל והן יכולות להתפוצץ בכל רגע. השניים מתכתבים עם העיצוב הראדיקאלי באיטליה  – עיצוב שמהווה נקודת מוצא לתפיסה שקיבלה סביב שנת 2000 את השם עיצוב-אמנות תחתיה ניתן לראות בשדה העיצוב אובייקטים בהם הערך האסתטי/רעיוני עולה על ערך השימוש. בהתייחס למקורות ההשראה לאובייקט גור מדבר  על מיטת הזירה של קבוצת ממפיס, שעיצב מסאנורי אומדה בשנת 1981, כמו גם על  הפוף האייקוני של חברת זנוטה  שעיצבו גאטי, פאוליני ותיאודורו בשנת 1968.

טל גור 1 סקיצה

לצד ההתכתבות המחשבתית עם אובייקטים בהם נמתחו גבולות דרכי השימוש בחפצים יומיומיים בהיסטוריה של שדה העיצוב, בעבודה “נפל” השניים בעיקר מגיבים למקום בו הם פועלים -  מדינת ישראל – כאשר התבוננות ושימוש באובייקטים מהווה תזכורת/ביקורת על סביבת חיים בה סלון הבית בו יכול לנחות/להתפוצץ “נפל” בכל רגע הופך חלק מזירת ההתגוששות. דרך הפופים ואופן ההצבה שלהם השניים מציפים את הפער בין המקום הלכאורה מכיל ונוח בו ניתן לשקוע בבטחה לבין הסכנה המאיימת על השלווה המדומה, ומתריעים על האדישות בה אנחנו מתנהלים למולה.

טל גור

.

בחממת הוידאו מציגה נטע לאופר את “גדר חיה 25FT” . בעבודתה לאופר מתבוננת ומצלמת דרך מערכת תצפית המשמשת למעקב אחרי תנועת בני אדם באיזור גדר המערכת, אך במקום בני אדם לאופר עוקבת אחרי חיות הנעות בנוף המקומי – לא מודעות לקו הגבול וליחסי הכח המושתתים על המרחב בו הן נעות.  תצלומי הוידאו, שמקבלים את המופע החזותי של הטכנולוגיה דרכה הם נעשו, מתקבלים כרצף של רישומים מעודנים, כמעט אבסטרקטיים, המנכיחים את הדיסוננס בין האסתטיקה הפואטית של המרחב המצולם דרך טכנולוגית המעקב לבין הסיטואציה הפוליטית המורכבת בגינה חלקת טבע זו מנוטרת וסגורה בפני בני אדם.

נטע לאופר

.

באוהל הגלריות, לצד התצוגה של הגלריות המסחריות, מציג בית הספר לאמנות חברה ותרבות של מכללת ספיר את “קורוזיה” – מיצב של בוגרת בית הספר סיגל קוצ’קוביץ, המנכיחה גם היא את היחסים בין אדם וטבע כמו גם בין נוף ופוליטיקה. קוצ’קוביץ, תושבת שדה ניצן בעוטף עזה, מתייחסת לתהלכי הבליה של הנוף המקומי ויוצרת תמונה של נוף מקומי המתבססת על שרידים וחומרים מחממות החקלאות שלה שהלכו ונסגרו. עבודתה מבוססת על פרחים המוטבעים בתוך שכבות פוליאוריתן מוקצף על גבי משטחים המגיעים עם שתילים לגידול בחממות. בעזרת חומרים אלה היא מציירת תמונת נוף מדומה המכילה את הDNA של המקום בו היא פועלת – חקלאות נעלמת ונוף המשנה את צבעיו מירוק של צמיחה לצהוב של נבילה.

סיגל קצקוביץ 1

בהצבה בתערוכה קוצ’קוביץ מציגה חלל נקי, כמעט זני, של נוף והשתקפות המשרים שקט.  בפועל תמונת הנוף תלויה מהתקרה מעל בריכת שמן מבריקה הבולעת משקפת את הסביבה המדומה כאשר הריח העז והרעיל של השמן והחומרים התעשייתיים החשופים בתוכם נעוצים הפרחים הנבולים הופכים אנלוגיה מטרידה לתמונת הטבע המקומי דרך החקלאות שנהרסה באיזורי הפריפריה בגבול עם עזה –  איזור בו התושבים כלואים בין נוף שמימי לתהום המאיימת לבלוע אותו/אותם.

סיגל קצקוביץ 2

.

בצידו השני של אותו אוהל מציגה זוודיתו יוסף-סרי גוף עבודות עשויות פחם גרוס, הנראות כעבודות טקסטיל. לנוכח מי שיצרה את העבודות – בחורה אתיופית, שמעצם שייכותה לקהילה זו עבודותיה נטענות באמירה פוליטית חברתית הנקשרת גם בסוגיות המקומיות של מאבקים ביחס הבעייתי אל הקהילה במדינת ישראל – קשה להתעלם מהבחירה בפחם ובצבע השחור.  המקום והזהות המוטבעת בנו עולה ביתר שאת למול העבודה “מגילת עצמאות” –  אובייקט שחור משחור עליו מוטבע ייצוג לחותמות המזהות את המסמך ההיסטורי בו נכתב (גם): ” מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום … תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין…” הבטחה שבינתיים לא מתממשת כלפי הקהילה ממנה היא מגיעה. עם זאת אפשר למצוא בעבודה גם פן אופטימי. הפחם הוא חומר המכיל בתוכו היסטוריה של טבע חי שהתכלה ומהווה זיכרון לעבר, אך בו זמנית הוא מציע פוטנציאל לעתיד ארוך טווח בו הוא יכול לההפך ליהלום.

זוודיתו יוסף־סרי

.

בין פרוייקטי האמנות מציג רוני דואק את “קומה 9″ מיצב וידאו המבוסס על 9 מסכי טלויזיה בהם מוצגים בו זמנית תשעה מטפלים זרים המספרים בעברית ובגוף ראשון סיפורים מתוך חייהם של הקשישים בהם הם מטפלים. המיצב מוצג בחלל המדמה את הסלון של סבתא  – פינה סלונית חמימה עם שטיח, גוף תאורה עשוי בד ותחרה, כורסא, ושולחן על גביו מוצב מסך מחשב בו משתקפות, דוממות, פניהם של הקשישים בהם מטפלים העובדים הזרים. דואק מדבר על כך שהעבודה היא ייצוג לסיפורה של מדינת ישראל – ההיסטוריה של המקום הטמונה בסיפורים האישיים של הדור שהקים את המדינה והמשיך לחיות בה, אך מציב מול פני המבקרים תמונת מצב בה נוכחים קשישים מושתקים, המטופלים על ידי עובדים זרים. דרך העבודה – שביימה איילת מנחמי וצילם בועז יעקב – עולים סיפורים מקומיים, אך בעיקר עולה סוגיית היחסים והקשר בין הורים מתבגרים לילדיהם ובין קשישים ככלל לדורות הצעירים, כתמונת מצב מקומית מטרידה ומעוררת למחשבה.

רוני דואק5

.

מעצם טיבו יריד אמנות מסחרי אינו תערוכה אלא פרוייקט שנועד לכנס מנעד רחב של יוצרים ויצירות שיכולות להתאים לטעמו של הקהל שיפקוד את היריד, כאשר מטרתו של היריד למכור. בהתבוננות רחבה על היצירות המוצגות ניתן לראות כיצד היוצרים בדיסציפלינות השונות נעים בחופשיות יחסית בין תחומים שונים והגבולות הלכאורה נוקשים שהפרידו בין אמנות, עיצוב וקראפט הולכים והופכים יותר ויותר אמורפיים.

בתוך הפן המסחרי – המאוד חשוב עבור היוצרים שרוצים להתפרנס מאמנותם – ניתן לראות כיצד היריד הולך ומרחיב את פועלו , נותן מקום לפרוייקטים לאו דווקא מסחריים (הנתמכים על ידי גופים שונים), ולצד עבודות של יוצרים ישראליים מביא גם פרויקטים של יוצרים מחו”ל שמציעים דו שיח והתבוננות על יצירה עכשווית במדינות אחרות ומעניקים נופך בינלאומי ליריד המקומי.

מבין כל ירידי צבע טרי שהתקיימו עד היום זהו היריד הטוב ביותר. פנו לכם זמן במהלך ארבעת הימים הקרובים, סעו ל”תיבת נוח” ושוטטו להנאתכם בחללי התצוגה של היריד.

.

צבע טרי 9, מוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט, רח’ קלוזנר 12, תל אביב

 שעות פתיחה:

רביעי  29.3.17 22:00-17:00
חמישי 30.3.17 22:00-17:00
שישי   31.3.17 18:00-10:00
שבת   1.4.17  10:00- 21:00

.

וכשאתם שם – אל תפספסו את:

“אבות שוודיים”  – תערוכת דיוקנאות מחממי לב ומעלי חיוך של רגעי יום יום בהם צילם העיתונאי והצלם יוהן באוומן אבות שוודיים שבחרו לצאת לחופשת לידה למשך שישה חודשים לפחות.

אבות שוודים

.

“השתלת עצם”  - סביבה פיסולית קסומה ועתירת פרטים שיצרה ענבל הופמן במיוחד עבור היריד, בה היא מחברת אובייקטים מהסביבה הביתית עם אלמנטים מעולם הטבע. (אוצרת: טלי בן-נון)

ענבל הופמן

.

“המחלקה לעניינים ליליים” –  פרויקט משותף לאמניות קרוליין מקסוול וטל יזרעאל בשיתוף עם הקהל שמוזמן  לתוך משרד בדיוני שאוסף מהציבור הרחב סיפורים ודיווחים על חיות בר ליליות שנצפו בסביבות שונות. (http://departmentofnocturnalaffairs.org/)

stamps2

.

TALKING PAPER – Art Market Budapest” – תערוכה קבוצתית של אמנים מהונגריה וישראל הפועלים עם נייר כחומר המוביל את עבודתם,  במסגרת פרויקט ישראלי-הונגרי שעתיד להמשיך בבודפשט.

TALKING PAPER

.

“בובה לילד – פרוייקט מקסים ומחמם לב של סטודיו דור כרמון בשיתוף המחלקה האונקולוגית בבית החולים לילדים “ספרא”, תל השומר, ובחסות סטרטסיס ישראל וחברת סינרג’י, בו איורי ילדים המאושפזים במחלקה האונקולוגית תורגמו על-ידי מעצבים לבובות ממשיות שהודפסו במדפסת תלת-מימד. כל ילד קיבל את הבובה שנולדה בהשראת הציור שלו ועותק נוסף שלה עומד למכירה במסגרת היריד כאשר הכסף שיאסף מהמכירה יתרם למחלקה.

בובה לילד - סטודיו דור כרמון

.

עוד פרטים אודות התערוכות והפעילויות ניתן למצוא באתר היריד : http://www.freshpaint.co.il/he

בילוי נעים

.

צבע טרי 9 - 2.

עוד מהבלוג של מירב רהט

תצוגה מקדימה

"חובת דיווח" - מאחורי הקלעים של תערוכת הפיסול של אריה בן טוב המוצגת בימים אלה בגלריה תירוש

. גילוי נאות ראשון - אריה בן טוב הוא אבא שלי ;  במהלך כל שנות ילדותי ונערותי אבא שלי היה איש צבא (התארים הנילווים לשמו בכותרת הפוסט הם חלק קטן מההיסטוריה האישית שלו) ומי שעבדו...

תצוגה מקדימה

"הלו הלו אבא"

. באותו בוקר קמתי בלי אוויר. את הנסיעה לבקו"ם העברתי בניסיון לשכנע את הבטן המתהפכת שאין לי שום סיבה לדאגה – ה"ילד" לא הולך לקרבי, הוא מתחיל קורס של לא מעט חודשים בסביבה בטוחה - הכל בסדר. ב-8:00 הורדתי אותו בכניסה לבסיס, נפרדתי...

תצוגה מקדימה

"למה מי מושלם? ..."

. בובות תצוגה בחלונות ראווה הן בדרך כלל בעלות פרופורציות גוף שמוגדרות כמושלמות אך כמעט ובלתי ניתנות למימוש בחיים האמיתיים. גם אופן ההצבה של הבובות בחלונות הראווה היא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה