חוויות מביקור ב"עיצוב טרי1"

השנה לצד יריד האמנות "צבע טרי" נפתח בפעם הראשונה יריד "עיצוב טרי" שהציע לקהל הרחב הצצה לסצינת העיצוב המקומית ומפגש עם יוצרים ואובייקטים ייחודיים בשדה העיצוב בישראל.

.

יום שני. ערב. פקק המכוניות בצומת ליד בית הכלא אבו כביר לא זז. סירנות של מכוניות משטרה. כלי הרכב נעים לצדדים ומאפשרים מעבר לניידות השועטות קדימה. נהג המונית אומר שהוא שמע שהיו יריות. הכיוון אליו אנחנו נוסעים חסום. הוא מתייאש, מוריד אותי ובורח משם.

רח' תל גיבורים. חושך. ביני לביני אני מברכת על הנעלים שבחרתי לנעול. צועדת קדימה מקווה שהאתר בו מוקם יריד "צבעטרי/עיצובטרי" אינו מאוד רחוק. כמה מאות מטרים בהמשך אני שואלת תושבת השכונה שעומדת ברחוב איפה היריד. אין לה מושג על מה אני מדברת. חוצה עוד רמזור. לצידי מצטרפים אנשים נוספים. שלט קטן לצד הדרך מבהיר שאנחנו בכיוון הנכון.

צומת הכניסה ליריד חסומה. דקות לא ארוכות קודם לכן היה כאן ניסיון התנקשות. סרטי משטרה חוסמים את המעבר. אדם שוכב על המדרכה. המולה. קריאות מכשירי קשר מסביב. שוטרת מכוונת קבוצה גדולה של שוחרי אמנות ועיצוב למעקף בחולות ממנו יש גישה לכביש המוביל לאזור היריד. סצנה הזויה.

עוד קילומטר של צעידה במורד הכביש. אני מחייכת לשומר ומוסרת את הזמנת הכניסה שלי. המיצג האקראי – תמונת המציאות האלימה בה אנחנו חיים – נותר מאחור. ברוכים הבאים למעוז האסקפיזם.

בכניסה לאוהל התצוגה של "עיצוב טרי" אני פוגשת את שירה שובל (ספריית החומרים) ואריאל בלונדר (FABLAB) לצד Jacquard 2.0 – פרוייקט עיצוב טקסטיל המשלב טכנולוגיות ייצור דיגיטאליות וידניות בשיטה שהן פיתחו. על הקיר תלויים אריגים עשויים  שכבות בד שנחשפו באופן סלקטיבי לקרן לייזר. דרך קילוף ידני של השכבות הן חשפו את שכבות הצבע של האריגים השונים ויצרו אפקט של עומק צבעוני תלת מימדי בכל אחת מהיריעות על פי אופן הקילוף שלה.

עוברת דרך מיצב יריעות מראה של בוריס אויכרמן. למולי, בחלל משותף, מוצגות עבודות של המעצבים יעקב קאופמן, חנן דה-לנגה, עמי דרך ודב גנשרוא, וטל גור, שפועלים בטריטוריה של עיצוב/אמנות עוד לפני שזו זכתה לשם המפורש. האובייקטים, שהוצגו בעבר בתערוכות בגלריות ומוזיאונים, מגדירים בנוכחותם את השאיפה של היריד להציג עיצוב ייחודי ולמכור את הפריטים המוצגים כיצירת אמנות. שאיפה זו מקבלת גיבוי בחלק מהתצוגות ומפוספסת מאוד באחרות.

אייקון נוסף בשדה העיצוב המקומי היא גלריה פריסקופ שפועלת משנת 1997 והייתה הראשונה שדחפה את המעצבים המקומיים למתוח את הגבולות, לפעול ממקום אישי וחופשי ולהציג "עיצוב-אמנות". ביריד בחרה שרי פארן, בעלת הגלריה, לשתף פעולה עם סטודיו מג'נטה שהציבו אובייקטים מהתערוכה "הקובעים חוק לעצמם" שהוצגה בגלריה בחודש שקדם ליריד, לצד מצגת בה הוצגו מגוון עבודות מתערוכות שהוצגו בגלריה לאורך השנים.

בחלל התצוגה של טאלנטס דיזיין – חברת פיתוח לעיצוב עכשווי בבעלותו של גל גאון, שביססה את מקומה בתוך סצינת העיצוב/אמנות המקומית והבינלאומית – הוצבו אובייקטים של מעצבים דוגמת אילן גריבי, שמואל בן שלום, דור כרמון ואחרים. רב האובייקטים הוצגו ביריד אמנות במילנו לפני כחודש וזכו שם לתגובות נלהבות.

בחירות מענינות שדנות בפיעפוע בין עיצוב ואמנות ומעוררות לדיון על הפונקציונאליות של האובייקטים הוצגו על ידי פזית אופנר דינס – Made In  לונדון – שהציגה עבודות של שלושה מעצבים ישראליים שפועלים בלונדון: דויד אמר – באובייקטים שמתכתבים עם יצירות של אמנים מהזרם הקונסטרוקטיביסטי; זמר פלג – באובייקטים קרמיים שבוחנים תצורות נוף ועדי טוך בסדרות כלי מתכת ובלונים המשתנים עם הזמן ויוצרים אינטראקציה עם המשתמש.

בין תצוגות המעצבים נהנתי לראות פרוייקטים של נועם דובר ומיכל צדרבאום, שהציגו כלים מוקפדים ופואטים בחומרים דוגמת בטון, בדים, ושעם על גבי שולחנות העשויים מתכת ומשטחי פורמאייקות בחיתוכי לייזר.

.
סטודיו Under חשף בפני הקהל הרחב את האפשרות של הדפסה תלת מימדית בקרמיקה והציג סדרת כלים מודפסים בחימר.

.
סטודיו Producks לעיצוב מוצר (יואב אבינועם וגיל שפי) ומעצבת הטקסטיל מיקה בר הציגו "עננים" – גופי תאורה שהם פיתחו יחד המשלבים טקסטיל וורסאטילי על גבי קונסטרוקציות מתכת.

נעמה הופמן (מעצבת מוצר) ודקלה בן ארי (מעצבת טקסטיל)  שיתפו פעולה בסדרת גופי תאורה תחת השם: Light Objects and 009

אורי בן צבי (סטודיו יוביקו), שמזוהה עם עבודות ממגירות ישנות שעוברות מתיחת פנים, הציג סדרת אובייקטים שהוא פיתח במיוחד ליריד

אוהד זלוטניק הציג התפתחות של "פרלקס" –  פרוייקט הגמר שלו מלימודיו בויצו חיפה – בו הוא הפך אותיות של פונט חיים לצורות תלת מימדיות. הגופן שקיבל חיים חדשים כאובייקט במרחב פתח בפניו עולם חדש של אפשרויות. ביריד הוא קיבל הזמנה לסדרת אותיות תלת מימדיות ממתכת כבסיס פיסולי לשולחן, האות "ש" שלדבריו יכולה לשמש כמחזיק עיתונים הוזמנה בפורמט קטן כאובייקט לכרטיסי ביקור ע"י אחד המבקרים. לתפיסתו דרך האובייקטים האות העיברית יוצרת אינטראקציה חדשה עם הצופה.

סטודיו קאהן (מיי ובועז קאהן) הציגו את"הרצל" פרוייקט בו הם השתמשו בצעצועי פלסטיק זולים שנרכשו  ברחוב הרצל כבסיס ליציקת אובייקטים קרמיים מוקפדים דוגמת אגרטלים, פמוטים וקערות.

בקצה הרחוק של אוהל העיצוב מוקמה ה"חממה" – תצוגת עבודות של כשלושים מעצבים שהציגו פרוייקטים קונספטואלים במגוון רחב של חומרים בתחומים דוגמת צורפות עכשווית, גופי תאורה, פרטי ריהוט, כלי בית, אביזרי אופנה ועוד. למול האובייקטים המעניינים ברובם, אופן התצוגה בחלל היה צפוף, בעייתי ולא עשה חסד עם רבים מהפריטים המוצגים.

בסופו של ערב הפתיחה חשבתי לעצמי שיריד "עיצוב טרי 1 " הוא מופע מסחרי של יוצרים מוכשרים בסיטואציה שאמורה לאתגר אותם למתיחת גבולות ולהצגת אובייקטים שנועדו למכירה באופן "אומנותי". לא כולם צלחו את רף התצוגה הרצוי, אך בתוך ההקשר הזה הקהל הרחב זוכה להזדמנות לפגוש מגוון מעצבים מקומיים ו"מתחנך" לקבלתם של חפצים שמאתגרים את מושגי השימוש המקובלים. בביקור נוסף שעשיתי ביום הסגירה של היריד רב המעצבים איתם שוחחתי דיברו על כך שהם מרוצים מהחשיפה העצומה לה הם זכו וכמעט כולם מכרו ויצרו קשרים עתידיים עם לקוחות פוטנציאלים לאובייקטים שהוצגו ולדברים חדשים.

והעתיד… עכשיו ניתן לחכות ולקוות שהפקת הלקחים מהתצוגות השנה תוביל לבחירות מדוייקות יותר ולאופני תצוגה מוקפדים יותר בשנה הבאה, ובעיקר שזו תהיה תחילתו של רומן של הקהל המקומי עם המעצבים המקומיים ושכל שדה העיצוב בישראל יקבל דחיפה קדימה.

.

.

מירב רהט
יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com