הבלוג של מירב רהט

תוך כדי תנועה

יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com

עדכונים:

פוסטים: 101

החל ממאי 2011

.

את השבוע הקודם התחלתי ברגל שמאל כאשר בעודי עומדת לתומי ברמזור פגעה משאית בחלק האחורי של הרכב שלי. תכניות היום העמוסות שלי התחלפו בבילוי ארוך במיון של איכילוב (הכל בסדר – “צליפת שוט” – לא נעים אבל עובר) ובין גוף דואב, בירוקרטיות של תאונה ורכב במוסך, גם שאר השבוע התנהל קצת שונה מתכניות המקור.

דרך מצוינת להתנתק מאי הנעימות ולנוח באמת הייתה לעלות לצפון. בין קונצרטים וחזרות פתוחות בפסטיבל המוסיקה בכפר בלום, לאוכל טוב ושעות מנוחה ארוכות, האנרגיות שעזבו אותי החלו לחזור ואת אחה”צ של אחד הימים ניצלתי לביקור בתערוכת הבוגרים של המכון לאומנויות במכללה האקדמית תל חי.

שלוש מחלקות מרכיבות את המכון לאמנויות: המחלקה לאמנות פלסטית, המחלקה לצורפות והמחלקה לקדרות. באתר המכללה לצד תמונה של סטודנטית יוצרת בשדה פתוח, מוצג המכון לאמנויות כמקום שמזמין “ללמוד אומנות באווירה אחרת… במקום היפה ביותר, מוקף בנופים ירוקים מעוררי השראה,  חופש ושקט…”. בהתבוננות רחבה על כלל העבודות המוצגות בתערוכה אכן ניתן לראות את השפעת הסביבה על יצירתם של הסטודנטים ואת ריבוי העבודות בהן נעשה שימוש או מובאים לידי ביטוי ייצוגים של טבע, חי וצומח.

בעמוד המחלקה לצורפות מדגישים “… שימור טכנולוגיות מסורתיות הנטועות עמוק בתרבות ובסביבה המקומית”. נדב מור משלב צורפות ואריגה ודרך שילוב של מתכת וטקסטיל יוצר חומר גלם חדש שמציע מתכת רכה /טקסטיל נוקשה. בטקסט המצורף לעבודתו הוא מדבר על המסורות העתיקות אך בו זמנית הוא מתייחס להווה האישי שלו בו הוא מחבר את תחום העיסוק בו הוא בחר – צורפות, לזה בו עוסקים הוריו – אריגה.

.

אלעד עוזרי משתמש בטכנולוגיה מסורתית של הרמת מתכת בפרויקט לו הוא קורא “נקודות אור”. בטקסט המצורף הוא רושם: “אני, החומר, הפטיש והסדן יצרנו כמעין טכס פולחני, רווי מקצבי פטיש …”. כמו כן הוא מתייחס לנפילת האור על האובייקטים ולאופן בו הכלים “אוצרים אותו ומפיצים ניצוצות… ועטרת זוהר סביבם”. עוזרי מציג שלוש סדרות כלים כאשר המרתקת ביניהן היא סדרה בה נעשה שימוש בשכבות נחושת מרובדות המובילות לטקסטורות מורכבות וגימורים אקראיים  המדגישים את נפילת האור ואת יופיים של הכלים.

.

חן יעקובי מציגה את “פריחה מאוחרת” – עבודות מתכת ופטינה בה היא פורשת סדרת חיקויים מרשימים של שלבי קמילה של ורדים  בטבע כאנלוגיה למחזור החיים.

.

הטבע שולט גם בעבודתו של רון בר-עד, “בעל השדה”. בר-עד, שבעברו חי בקהילת ברסלב, מתייחס לטקסט של רבי נחמן מברסלב בו מומשלות נשמות לפרחים אילנות ופירות ומשלב פיסול בשעווה עם עבודת מתכת ובסיסי בטון ליצירת שלושה מיצבים של נרות: מקבץ רקפות, ענף שקד פורח ושדה כלניות. הדמיון הוויזואלי של שדה הכלניות של בר-עד לשדה הפרגים של ארז ישראלי והשימוש בנרות בצורת פרחים מוגנים על גבי משטחי בטון לוקח לתוך עולם של זיכרון.

.

העיסוק בזיכרון מופיע גם בפרויקט של מירב רביב ניב, “שארית היום”, בו היא מציגה מסגרות של מקומות ונופים שליוו את ילדותה כקרעים של זיכרונות. את השפה האוורירית והשימוש בצללי קווי הרישום בחלל היא מנכסת לסדרת אובייקטים נוספים הנעים בין דו מימד לתלת מימד ובין נוכחות לזיכרון.

.

האישי מופיע גם בפרויקט של ויאולה הלפרין שמציגה מיומנות טכנית ביצירת סדרת אובייקטים קינטיים/טבעות שצמחו מעולם הקרקס בו היא גדלה. כל אובייקט מכיל מנגנון הפעלה ומציג פעולה המתחברת למופע הקרקס -  מנסיעה על חד אופן, למופע כדורי ג’אגלינג, הליכה על קביים ועוד.

.

למול המיומנויות המסורתיות, יעל שחורי בוחרת להשתמש בבובת הברבי – סמל לאידיאל יופי  בלתי אפשרי – ולהפוך אותה חומר גלם לעבודותיה. בפרויקט “תני לי יד”, דרך פירוק הבובה הקלאסית ה”מושלמת” והרכבתה מחדש במגוון אופנים, שחורי יוצרת אובייקטים המציגים מודל ברבי שונה: “אנושית, שבירה, מצחיקה ומעניינת יותר…”.

.

בטקסט המציג את המחלקה לקדרות ניתן דגש ל “דיאלוג ישיר בין היוצר לחומר”. ההתנסות בסוגי חומרים, צבעים, גימורים ושריפות, באה לידי ביטוי בפרויקטים דוגמת “פתוח סגור פתוח”  של עלי סקלר שמציג סדרת גופים מחימר בזלת, פורצלן ואפר; “כרגע” של שי כהן סירקין שבוחנת צבע טקסטורה והפתעות שנולדות בתהליך העבודה בגין עירבוב חומרים שונים; “גבים” של אתי מזור שיוצרת כלים בעבודת יד עם שכבות זיגוג שנראות כמו מים ו”נגוהות”, סדרת גופי תאורה פואטיים מפורצלן של אביגיל הוכמן. הצבה מעניינת ניתן לראות בפרוייקט “אל תוך הלבנה” של יסכה הטב שעוסקת בתהליכים מחזוריים בטבע.

.

.

במחלקה לאמנות פלסטית בלטו בעיני פרוייקטים של שושי ון-דן-ברג שהציגה מיצב פיסולי מרשים ממשטחי עץ שהחל בחצר הכניסה למבנה והמשיך בתוך חלל הפנימי שלו. ושל איילת קורן שתחת השם “התכלות והתחדשות” הציבה  סדרת עבודות רדי מייד מטופל וציורים העשויים חומרים דוגמת שפכטל קירות, אקונומיקה, שמן פשתן, שעווה, זפת ועוד.

.

.

יש משהו נעים באינטימיות של תל חי. קבוצות קטנות. חלונות גדולים דרכם משתקף נוף הגליל המרהיב. שקט. הזמן במקום הזה הוא זמן אחר. שם התערוכה, “חומר מקומי 2012″,  ממחיש גם הוא את החיבור למקום ואת הגאווה בחותם הלוקאלי בעידן של גלובאליזציה. יהיה מעניין לבחון שוב את העבודות שראיתי, אחרי שאבקר בתערוכות בשנקר ובבצלאל – ביקורים שנדחו ויעשו השבוע , אלא אם שוב הבלתי צפוי יפתיע וישנה את כל התכניות…

.

.

אתר המכון לאמנויות במכללה האקדמית תל חי:

http://www.tel-hai-ac.co.il/art.php

.

עוד מהבלוג של מירב רהט

תצוגה מקדימה

"חובת דיווח" - מאחורי הקלעים של תערוכת הפיסול של אריה בן טוב המוצגת בימים אלה בגלריה תירוש

. גילוי נאות ראשון - אריה בן טוב הוא אבא שלי ;  במהלך כל שנות ילדותי ונערותי אבא שלי היה איש צבא (התארים הנילווים לשמו בכותרת הפוסט הם חלק קטן מההיסטוריה האישית שלו) ומי שעבדו...

תצוגה מקדימה

"הלו הלו אבא"

. באותו בוקר קמתי בלי אוויר. את הנסיעה לבקו"ם העברתי בניסיון לשכנע את הבטן המתהפכת שאין לי שום סיבה לדאגה – ה"ילד" לא הולך לקרבי, הוא מתחיל קורס של לא מעט חודשים בסביבה בטוחה - הכל בסדר. ב-8:00 הורדתי אותו בכניסה לבסיס, נפרדתי...

תצוגה מקדימה

"למה מי מושלם? ..."

. בובות תצוגה בחלונות ראווה הן בדרך כלל בעלות פרופורציות גוף שמוגדרות כמושלמות אך כמעט ובלתי ניתנות למימוש בחיים האמיתיים. גם אופן ההצבה של הבובות בחלונות הראווה היא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה