הבלוג של מירב רהט

תוך כדי תנועה

יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com

עדכונים:

פוסטים: 101

החל ממאי 2011

הצצה לתערוכתו של מעצב האופנה יוז’י ימאמוטו המוצגת בימים אלה במוזיאון העיצוב בחולון

09/07/2012

.

.

צהרי שבת חמה ולחה ומוזיאון העיצוב בחולון הומה אדם. במתחם המדיטק הסמוך חוגגים את חג האוהבים היפאני (טנאבטה) והמבקרים הרבים מנצלים את ההזדמנות לנוע בין מגוון סדנאות ופעילויות “יפאניות”, לבין חללי המוזיאון בו מוצגת תערוכתו של מעצב האפנה יוז’י ימאמוטו.

שלושה חללים עיקריים מאפשרים מפגש עם עבודותיו של ימאמוטו משלוש נקודות מבט: בחלל המעבדה לעיצוב מוצגים בגדי גברים בצבע שחור הדומיננטי בעבודותיו של המעצב; בגלריה התחתונה מוצגים בגדי נשים עשירים בצבע ובטקסטורות; ובגלריה העליונה בה עובר הפוקוס מפריטי הלבוש אל החוויה והמבקרים מוזמנים לתוך חלל דרמטי בצבעי אדום ושחור, ועם זאת שקט, מדיטטיבי ומעורר למחשבה.

בדף האינפורמציה שמקבלים בכניסה לתערוכה מצוטטת גלית גאון, האוצרת הראשית של המוזיאון, שמתייחסת להצבת התערוכה בחללי המוזיאון ואומרת: ”הדרך לקשור שני יוצרים כרון ארד ויוז’י ימאמוטו, לא היתה מובנת מאליה ולוותה בבחינה מדוייקת של תנועה ומרחב תצוגה חיצוני ופנימי כאחד. יחד עם זאת, אנחנו מצפים לרגע בו יכנסו ראשוני המבקרים ורק אז תתעורר התערוכה לחיים”

כניסת אנשים לחלל התערוכה אכן הופכת את התערוכה למיצג. תנועת הקהל בין העבודות משנה שוב ושוב את אופי ההצבה והדגמים שנולדו לנוע על ובין אנשים קודם שהפכו מוזיאליים, חוזרים ומצטרפים לחיי היום יום.

.

בחלל המעבדה לעיצוב ניצבות שורות של “גברים בשחור” ולמולן דמות נשית אחת בשמלת משי בהירה רכה ונוזלת – מחווה לפינה באוש. הצבע השחור, המזוהה עם עבודתו של ימאמוטו, מסמל עבורו צבע של פשטות. לדבריו, תמיד כשהוא רוצה ליצור משהו חדש הוא חוזר לשחור מאחר והוא לא מבלבל במגוון משמעויות ורגשות ולכן מפנה מקום ומדגיש את הצורה ואת הטקסטורה.

פריטי הלבוש השחורים אכן מאפשרים להתמקד בפרטים ובמאפיינים של השפה העיצובית של ימאמוטו – א-סימטריה (1); פרימה וחוסר שלמות של הגימורים (2); שבירה של הגדרות זהות (3) ; היברידיות תרבותית (4) ועוד.

.

בניגוד לסדר ולגוון האחיד בבגדי הגברים – חלל הגלריה התחתונה מדמה עיר בתנועה ומכיל פריטי לבוש לנשים במגוון צבעים וטקסטורות. ימאמוטו מדבר על אהבתו לערים גדולות, לחופש שהן מאפשרות ולשינויים המתמידים המתרחשים בהן. הצבת האובייקטים מתכתבת עם התנועה ההשתנות וההתרחשויות הרבות שקורות בהן כל הזמן. יחד עם תנועת הקהל בין העבודות גם העבודות עצמן, שמוצגות על עמודי ציר, מסתובבות ומשנות שוב ושוב את מערכת היחסים בינן לבין עצמן כמו גם בינן לבין הקהל.

בדגמים עצמם ניתן לראות גזרות רחבות העוטפות את הגוף בנוחות, שכבות ורבדים של אריגים שנעשו בשיטות ייחודיות, שימושים מפתיעים בבדים ובטקסטורות המערבות שפות עיצוביות ותרבותיות שונות ועוד. אם מישהו היה מקליט את קריאות ההתפעלות, תגובות הקהל והשיחות המתנהלות למול העבודות בחלל היה ניתן להפוך את ההקלטות הללו לעבודה רבת משמעות בפני עצמה.

.

בסרט “רשימות של ערים ובגדים” – סרטו הדוקומנטרי של וים וונדרס, המוצג בחלל הקרנה קטן בקומת הכניסה וחושף באיטיות רבה את דמותו של ימאמוטו, עברו ותפיסותיו את השדה בו הוא פועל  – ימאמוטו חוזר ומדבר על בגדים אמיתיים ומדגיש שוב ושוב את תפיסתו שאנשים לא צורכים בגדים אלא חיים אותם ואיתם. לדבריו אנשים לובשים מציאות ולא פריטי לבוש ומכאן החיפוש אחרי חומרים וצורות שאפשר לחיות בתוכם לאורך זמן. ימאמוטו מתחבר לזמן בו אנשים לא יכלו לקנות הכל ונאלצו לחיות בפשטות. הוא אוהב את הבגדים המשומשים שמוטיב הזמן כלוא בתוכם ויוצר בגדים חדשים שמרגישים כאילו הם כאן כבר שנים. בציטוט של וים וונדרס שמודפס על קיר חלל ההקרנה כתוב: “קניתי חולצה וז’אקט, בדרך כלל כשאני מסתכל על עצמי במראה לבוש בבגדים חדשים אני מתרגש למראה השכבה החדשה אותה אני עוטה. הז’אקט והחולצה שקניתי עוררו תחושה שונה, למרות היותם חדשים הרגשתי כאילו אני לובש אותם שנים”

לתפיסתו של ימאמוטו הפגמים והחולשות של האנשים הם מה שמזהה אותם ומגדיר אותם ובבגדיו הוא עושה שימוש באסתטיקה הנשענת על יופיים של הדברים הלא מושלמים ושל סימני הזמן המעידים על הדרך שעבר האובייקט ומייחדים אותו.

.

תפיסותיו הפילוסופיות של ימאמוטו מקבלות ביטוי בחלל התצוגה בגלריה העליונה. למול מבני הפלורסנט האורבנים, העומס והתנועה של הגלריה התחתונה, מזמנת גלריה זו חוויה מדיטטיבית שעוטפת את המבקר ומנתקת אותו מתחושת הזמן והמקום. במרכזו של החלל הגדול שנעטף בבדים ומואר בצבע אדום ניצב מיצב תאורה מהפנט וסביבו בהעמדה מינימאליסטית תשעה אובייקטים בצבעים אדומים, כתומים ושחורים שנטמעים בתוך המרחב. השימוש בצבע האדום – צבע לו מייחסים השפעה פיזיולוגית של איבוד תחושת זמן – מחזק את הדיון הפילוסופי סביב מושג הזמן שכל כך נוכח בעבודותיו של ימאמוטו.

.

ימאמוטו עוסק באנשים – מה הם חושבים? מה הם עושים? איך הם חיים? הבגדים שלו אינם מענה לטרנדים אופנתיים אלא פריטי לבוש שמשוחררים מהגדרות של זמן. הוא אמנם יוצר קולקציות עונתיות על פי חוקי השוק, אך הפריטים בעיצובו מכילים בתוכם את העבר, מתקיימים בהווה וימשיכו להיות רלוונטים גם בעתיד.

בדף האינפורמציה של התערוכה מצוטט ימאמוטו שאומר: ”כמו אדם המזדקן לאיטו כך גם אריגים, חייים ומזדקנים לאיטם. אם נותיר בד להתיישן שנה או שנתיים הוא באופן טבעי יתכווץ ויגלה את קסמו. לחוטים יש חיים משלהם, הם עוברים דרך העונות ומתבגרים. אופיו ומשיכתו האמיתית של הבד מתגלים רק לאורך זמן” (2010)

מחוץ למוזיאון, על רחבת הכניסה, בשמש הקיץ הישראלית הקופחת, ניצבת כפסל שמלת דינוזאור שחורה – שעות היום ואופן נפילת הצללים על הרחבה משנה את מראה ההצבה לאורך היום, והימים העוברים ושינויי מזג האויר ילכו ויוסיפו לבד את סימני הזמן החולף במהלך התערוכה.

.

“יוז’י ימאמוטו במוזיאון העיצוב חולון” – 5/7/12 – 20/10/12

לפרטים נוספים: http://dmh.org.il/heb/pages/default.aspx?catId=8

.

.

עוד מהבלוג של מירב רהט

תצוגה מקדימה

"חובת דיווח" - מאחורי הקלעים של תערוכת הפיסול של אריה בן טוב המוצגת בימים אלה בגלריה תירוש

. גילוי נאות ראשון - אריה בן טוב הוא אבא שלי ;  במהלך כל שנות ילדותי ונערותי אבא שלי היה איש צבא (התארים הנילווים לשמו בכותרת הפוסט הם חלק קטן מההיסטוריה האישית שלו) ומי שעבדו...

תצוגה מקדימה

"הלו הלו אבא"

. באותו בוקר קמתי בלי אוויר. את הנסיעה לבקו"ם העברתי בניסיון לשכנע את הבטן המתהפכת שאין לי שום סיבה לדאגה – ה"ילד" לא הולך לקרבי, הוא מתחיל קורס של לא מעט חודשים בסביבה בטוחה - הכל בסדר. ב-8:00 הורדתי אותו בכניסה לבסיס, נפרדתי...

תצוגה מקדימה

"למה מי מושלם? ..."

. בובות תצוגה בחלונות ראווה הן בדרך כלל בעלות פרופורציות גוף שמוגדרות כמושלמות אך כמעט ובלתי ניתנות למימוש בחיים האמיתיים. גם אופן ההצבה של הבובות בחלונות הראווה היא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה