הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

פוסט שלישי בענייני סדר פסח זה בהחלט הסימן המובהק לכך שיש לי כנראה אישו רציני עם החג הזה.

יש רגעים בהם הכל מתערבב או יותר נכון מתחבר.

יצאתי משיעור בקורס דידקטיקה של הפסיכולוגיה. קורס שלא דומה לשום קורס שעשיתי אי פעם. יש לנו מרצה מדהימה שהיא גם מורה לפסיכולוגיה. גם היא לא דומה לשום מורה שהכרתי אי פעם.

מדברת איתנו שוב ושוב על החשיבות של אסטרטגיית ההוראה או במילים פשוטות יותר- לא ללמד כמו תוכי. לא להכתיב. ללמד לחשוב, להסיק, לחשוב מחוץ לקופסא, ללמד תכנים נוספים “גם אם זה לא לבגרות מירב”…. אני מחייכת. זה זורק אותי 14 שנה אחורה.

שתי מורות כל כך שונות זו מזו. אחת לסוציולוגיה – מסודרת, מתוקתקת, מובנית, מוכנה, עם סיכומים מעולים, לא מפספסת כלום. הערצתי אותה ובאמת שאפתי להיות כמוה. השנייה מורה לפסיכולוגיה, שונה לחלוטין, לא נצמדת לספרים, למען האמת בקושי פותחת אותם, מספרת הרבה סיפורים. מודה שפחות התחברתי אליה, פחות אהבתי אותה ואם אהיה ממש כנה- בתחושה שלי הרגשתי כבר אז כתלמידת תיכון, שהיא פחות מקצועית.

כזו תלמידה הייתי, כזו סטודנטית אני.

לכתוב לכתוב לכתוב. לסכם לסכם לסכם. מבחינתי שיעור שיוצאים ממנו עם דף חלק הוא לא שיעור.

אני גם אשת טיפול (בצורה כזו או אחרת) ושם הדיסוננסים החלו להשמיע את קולם.

אי אפשר לטפל מובנה. אי אפשר להנחות קבוצה כמו תוכי. פשוט אי אפשר. שם לראשונה ניסיתי משהו אחר. ניסיתי להתמודד עם הפחד של הלא מוכר. השארתי את המצגות בצד. לא תכננתי כמעט. למדתי להשתמש בתכנים ובחומרים שמעלים המטופלים ומשם להרחיב. משם להגיע גם לחומר הלימודי.

בכל פעם קטנה שזה מצליח לי (כמו היום) אני גאה בעצמי. לא קל בכלל להפוך ממאד מובנית למאד לא. מנסה למצוא את האיזון. את האמצע. את הפשרה.

תוהה איזו מין מורה אהיה והאם באמת אוכל להיות מורה טובה, כזו שיזכרו, כזו שבאמת תשפיע על התלמידים. מממממ….. מתחילות לעלות ספקות. האם זה באמת מתאים לי? האם אוכל לעמוד במשימה הזו?

מקסימום תמיד אוכל לשחד את התלמידים עם עוגיות……

שבוע וקצת לפני פסח. כולם בעיצומם של הניקיונות, של עשיית הסדר, ודווקא לי, דווקא עכשיו עולה הצורך לעשות קצת בלאגן.

זה די מוזר אם חושבים על זה, בכל הקשור לניירת- אני ממש מבולגנת. אוגרת, אוספת, שומרת, צוברת.

מחפשת מילה אחרת. זה לא בדיוק הסדר שמפריע לי. זה יותר הקבוע, המובנה, המוכר, הצפוי, הברור מאליו.

חברה יקרה לליבי תיארה זאת פעם בצורה ציורית להפליא- “את בדיוק כמו צלחת האוכל המחולקת. בתא אחד ירקות, בתא שני חביתה, בתא אחר גבינה, שום דבר לא נוגע, שום דבר לא מתערבב”.

אז אני מנסה לערבב. אולי ככה?

לא. זה ערבוב עדין מידי. נעים מידי. צפוי מידי. מותאם מידי. זה הערבוב שלי בכל יום. שרשרת מותאמת לנעליים שמתאימות לחולצה.

שנראה בערך ככה-

אוקי אז מה לגבי הערבוב הזה?

סיום כיתה יב1, שהיא במקרה הכיתה החנונית של השכבה, זו שנכתב עליה בספר מחזור “חלומה הרטוב של כל מורה”. רצינו לצאת קצת מהמסגרת, לעשות משהו קצת אחר, לשבור את הצפוי. אבל זה עדיין לא מספק אותי. לא חכמה גדולה לעשות בלגן כשאני “חלק מהעדר”. רגע, על איזה בלגן אני בכלל מדברת? ללבוש חליפה ועניבה בתיאום קבוצתי מראש לצורך צילום תמונה שערך שתי דקות ומיד לאחריו לחזור ללבוש הרגיל?? לא.. חייבת למצוא משהו טוב יותר!

מה עם השתוללות שכזו??

פורים לפני שנה. טיול עם חברות לראש הנקרה. על הדרך פגשנו מאפרות ילדים חביבות שהועילו בטובן לקשט גם אותנו בציור קטן. “אבל תבטיחי לי משהו עדין, ממש קטן !”. נו באמת…

פותחת ארונות, קופסאות, מגירות, אלבומים- משהו חייב להימצא.

מבט חטוף ברשימה הבאה מביא אותי למחשבה חסרת תקנה

טיול שנתי כיתה ח’. עזבו סדר, עזבו היגיון, עזבו נושאים מחולקים בקפידה, עזבו קומפוט (????) וביסלי בצל… רק אני מסוגלת לקחת איתי- יומן אישי, מחברת שירים וכלי כתיבה- רק למקרה שפתאום יהיה לי מה לכתוב.. (זו אשמתי שעוד לא היה אז פייסבוק?…..)

למה כבר אפשר לצפות אחרי אוסף שכזה?

ממשיכה בחיפושים. לא מוותרת. משהו חייב להימצא!

לא… ממש לא! אני אפילו לא בכיון הנכון! איך מפוסט על בלגן עולות דווקא כל התמונות של הסדר??

או.. הנה אחת טובה! אבל ממש טובה!! ראו הוזהרתם!

פורים (שוב ??) במסיבת עבודה לפני מספר שנים. נתבקשנו להופיע בלבוש שהכי לא מאפיין אותנו. נעלי בובה כחולות עם חולצה ורודה. בהחלט אפשר לומר שעפתי על עצמי… קריוקי עם השיר מתנגן לו ברקע ואני רק מלווה אותו כדי שחלילה , רחמנא ליצלן – לא ישמעו אותי מזייפת.

אוקי, מנסה לשנות כיון. לחפש פנימה במקום החוצה.

לאותם מקומות שאין להם עדויות, אחרי הכל גם לעשות בלגן וגם להסתכן בתיעוד מונצח שלו- אין סיכוי.

אבל כן, יש רגע כזה. ואם אהיה כנה יש יותר מאחד. רגעים כאלו של יציאה מהסדר. מהצפוי, מהמותר, מאיזור הנוחות. רגעים כאלו של אומץ, של הקשבה ללב ולחלק הקטן הזה שנקרא בשפתו של פרויד- האיד.

הם לא רבים, אבל הם שלי. והם הבלגן שלי. וסביר להניח שבשפתם של אחרים הם לא נכנסים אפילו לעשרת הגדולים (מה עשרת, אפילו לא למאה הגדולים) אבל הם עדיין שלי.

ואולי אני זקוקה לסדר הזה כדי שישמור אותי מפני כל הסערות של הבפנים. מפני הפגיעות והכאבים. אולי הסדר הזה הוא הדבר הבטוח, הוודאי והיציב בחיי.

אולי הסדר הזה הוא זה שאפשר לי לקום בבוקר גם לאחר זעזוע של לילה. להמשיך קדימה בכל הכח גם לאחר משבר נוסף.

אולי הסדר הזה הוא פשוט הכרחי.

אז מי אני שארצה להרוס אותו?

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה