הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

ואז פתאום זה נחת עלי, בלי מופע חימום או זריקת טשטוש, ככה ישר לפנים. כמו לא הכרתי את עצמי, כמו לא חייתי שלושים ושלוש שנה בתוך גופי, כמו גילו לי את הסוד הנורא והגדול של חיי.

08/02/2015

אני אוהבת את המילה תהליך. נדמה שבשנים האחרונות כולנו אוהבים להיות בתוכו, לתפוס עליו טרמפ לדקה או שנתיים ולאפשר לעצמנו לגיטימציה לעצום את העיניים ולקוות לטוב.

אני שונאת את המילה תהליך, כי היא ערמומית וטיזרית, עושה לי עיניים מפתה אותי לחדור לתוכה ומוליכה אותי שולל. גורמת לי להרגיש על גג העולם, תולה לי שלט על הדלת “עוברת שינוי- נא לא להפריע” וכמעט מצליחה לשכנע אותי שאני בסדר.

שלוש פעמים נפלו לי אתמול הכדורים מהתיק. שלוש פעמים שהחזרתי אותם לתוכו, או בעצם את מה שנותר מהם. חפיסה ריקה דהויה ומקולפת שאני שומרת מהמלחמה האחרונה.

שומרת  ממלחמת לבנון השנייה, אולי בעצם מהמבצע שהיה אחריה ואולי מאחת ממלחמות ההתשה שניהלתי מול עצמי.

שלוש הזדמנויות היו לי אתמול להשליך את החפיסה הלא רלוונטית הזו לפח האשפה, את שלושתן פספסתי. חפיסת כדורים ריקה שאוצרת בתוכה את כל רגעי החולשה והפחד שלי. את החרדות והקשיים, את הימים הנוראים, את הלילות הלבנים. שנים על גבי שנים שהיא זרוקה לי בתוך התיק, מכבידה לי על הכתף, מלכלכת לי כל סיכוי לנקות את הבוץ.

ואני שומרת אותה,נאחזת בה כמו בגלגל הצלה מפונצ’ר, ממשיכה להיות דרוכה ומחכה בציפייה מזוכיסטית לרגע הבא שאפול. אני לא משחררת, נצמדת אליה בצפיפות. ממשיכה להילחם את כל מלחמות חיי כמו גולנצ’יק מצטיין ולא רואה שנותרתי לבדי בקו האש ושאולי גם זו האחרונה כבר כבתה ממזמן.

ובינתיים אני לבד, כל כך לבד עד כי מסתבר שאין בחיי ולו אדם אחד שמכיר אותי הכי טוב. כזה שאני יכולה לתת את שמו במשימת שיעורי הבית שקיבלנו בקורס תורת הראיון בגיבור תרבות.

“אין לי אף טלפון לתת לך”, אמרתי למראיינת שלי אחרי השתהות קצרה ומיותרת , “אין אף אחד כרגע בחיי שיודע עלי יותר ממה שכתוב  בבלוג”. שמעתי את עצמי בקול רם ובלעתי את הרוק בחרדה איומה, כמו לא הכרתי את עצמי, כמו לא חייתי שלושים ושלוש שנה בתוך גופי, כמו גילו לי את הסוד הנורא והגדול של חיי.

ואז פתאום זה נחת עלי, בלי מופע חימום או זריקת טשטוש, ככה ישר לפנים. אני לבד. לבד בהחלטות הקשות, לבד בחששות, לבד לפני התחלות חדשות, לבד במקומות הקשים, אני לבד גם כשאני ביחד.

לבד מול המחסומים שמסרבים להיפתח, חוצצים תמיד ביני לבין האחר. מול המגננות הפחדים והחרדות, אי היכולת שלי לסמוך באמת על בני אדם והחשש הגדול שאם אחשוף את עצמי במאה אחוז, אעמוד עירומה ומקולפת ואציג לראווה את כל הפצעים והשריטות, הצד השני יקום וינוס על נפשו.

מעניין אם בדידות היא תוצר של אופי מקולקל. אולי של נסיבות חיים או מטפלים ממש גרועים. מעניין אם כמו כל שאר הדברים בחיינו, מגיעה גם היא לסיומה, האם גם לה יש תאריך פג תוקף.

אני אלופה במילים, בחיי. אם ישאלו אותי מה שלומי אדע להשיב תשובה חפורה היטב, מנוסחת מנומקת מחולקת לסעיפים, מנותחת מעובדת עם מסקנות והמלצות שלא היו מביישות אף פסיכולוג. כן אני אלופה בזה. אלופה בלהקשיב ולתת עצות, אלופה בלהכיל ולהבין רגשות של אחרים עד שכבר שכחתי את שלי.

תהליך עלאק, אני תקועה בדיוק אותו המקום רק יותר מבוגרת, עם יותר כישלונות בסל, כאלו שמשתקים אותי מלנסות שוב. אני תקועה באותו המקום, רק יותר לבד מאי פעם, עם מאה אחוז כנות ואפס אחוז אומץ.

מורידה את השלט מהדלת,מסובבת אותו ובאותיות גדולות כותבת- “אני לבד ואני לא יודעת איך לא להיות לבד יותר- תילחמו עלי שם בחוץ ואל תוותרו  כי אני פאקינג שווה את זה”

 

shutterstock_106426622_800x609צילום- shutterstock

 

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה