הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

עוקבים: 295

החל מינואר 2013

לא באתי לכאן כדי להשתנות, אני חוזרת ומדגישה בפניו בכל שבוע מחדש, מזהירה אותו שחלילה לא יפתח ציפיות. באתי רק להיות. ככה, כמו שאני, פשוט להיות. כי מעולם אף אחד לא עצר בדרך וישב איתי בתוך השלולית המדממת. אנשים, הם הרי לא אוהבים דם.

01/04/2014

בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי שזה מקרה משוגע וחד פעמי שכזה, שזה תפס אותי במצב רוח מטורף והזוי. בפעם השנייה כבר לא היה מקום לספק. השתוקקתי להגיע לרופא השיניים.

לשבת שם על הכסא הנוראי ההוא, שיקדחו שיחפרו שיכניסו ויחדירו, שיסובבו ויוציאו, שיעקרו ויסתמו, העיקר שיטפלו. שמישהו אחר ייקח עלי אחריות ויתקן אותי. השתוקקתי להתמסר, להיות חסרת יכולת דיבור וחסרת אונים, להרפות ולשחרר, לסמוך לשם שינוי על מישהו אחר. לא אכפת לי שכאב כי זה לא היה כאב בודד אלא כאב של ביחד.

יותר מידי שנים שלא היה אף מטפל בסביבה. וכשאין אחד כזה את לומדת מהר מאד לעשות את הגרוע מכל- לטפל בעצמך. לקחת אחריות, לדאוג להכל, לעשות את כל מה שצריך ומוכרח וגם את כל מה שלא. את מבינה שאין אף אחד אחר בנמצא שיעשה זאת עבורך. לומדת לנקות שפשופי נפילות, להסיר את אבק הדרכים ולהמשיך. מחזיקה על כתפייך את התיק הגדול שמכיל את הכל כי אי אפשר אחרת, צריך להיות מוכנים ותמיד לכל תרחיש אפשרי, ובעיקר לגרועים.

לא יכולה לבד יותר, נגמר לי הדלק ואפילו לא הגעתי לחצי מהדרך. עייפה ומותשת ממירוץ החיים שהתחיל עבורי מוקדם מידי.

בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי פוסעת בצעדים קצת פחות מהוססים על גבי החבל ההדוק והבלתי שמיש שמחבר בין שתי הנקודות. משהו בתוכי זועק החוצה בכאב גדול שאינו מצליח עוד להסתיר את התשישות. אני מרפה.

הופכת להיות מטופלת מין השורה. מטופלת על כורסת הפסיכולוג שמדליק ומכבה את הרעשים שבפנים בכל שבוע מחדש וזה קשה ומתסכל כי זו מערכת היחסים הכי לא הגיונית שהייתה לי בעולם, יש בה הכל ואין בה כלום. אינטימיות עלאק. איזו מין אינטימיות זו אם היא חד צדדית? למה רק אני משתפת ואיפה אתה בכל הסיפור הזה? יושב מולי בכורסה המעונבת הזו בצבעים תואמים לוילון, ולא מסוגל אפילו לחבק אותי, אתיקה שמתיקה. אני עוזבת את הטיפול, מאיימת בדיאלוג מונולוגי שכזה עם עצמי וממתינה בדריכות לראות מתי זה באמת יקרה.

לא באתי לכאן כדי להשתנות, אני חוזרת ומדגישה בפניו בכל שבוע מחדש, מזהירה אותו שחלילה לא יפתח ציפיות. באתי רק להיות. ככה, כמו שאני, פשוט להיות. כי מעולם אף אחד לא עצר בדרך וישב איתי בתוך השלולית המדממת. אנשים, הם הרי לא אוהבים דם.

יש ימים שבא לי ללכת עם שלט גדול ומואר באותיות גדולות שאומרות- טפלו בי. קחו אותי תחת חסותכם, בידקו אותי והגישו לי את דוח התוצאות  על מגש כסוף לצד כמה לבבות של שוקולד, שימתיקו את הבשורות הקשות.

תנו לי מקום להתקיים בו ולנשום נשימות ארוכות ורחבות. מקום שיכיל ויקבל אותי כפי שאני, ויותר חשוב מכך- מקום בו אוכל לקבל את עצמי. ואני מנסה לזקק ולאסוף לתוך שק הזהב שלי רגעים מדויקים בהם מצליחה להיות המטופלת.

מטופלת במספרה. מישהו אומר לי איפה לשבת ומתי לחפוף, מלביש אותי בחלוק כדי שלא יתלכלכו לי הבגדים.

מטופלת בחדר האחות שדוקרת רק דקירה אחת דקה ולא ממש מכאיבה. נותנת לי באותם רגעים לגיטימציה ורשות להיות שוב הקטנה. רוצה לשאול אותה האם היא בטוחה שעכשיו זה נגמר ואני יכולה ללכת או שאולי כדאי שאשאר עוד טיפה.

מטופלת על מיטת הפינוקים ביום ספא עם חברות.  לומדת להיות. מתמסרת לרגע, מתמסרת למגע. מקשיבה לכל חלק בגופי בדריכות ועוצמה, בינינו, על מי אני עובדת, חרא של מתמסרת, זה מה שאני.

מטופלת על סט הצילומים שסומכת על האיש מאחורי המצלמה שיוציא אותי הכי יפה. מדגמנת זוויות חדשות של חיים ומשתוקקת לפעם נוספת.

לרגעים נדמה שאני בדרך הנכונה, עוברת שינוי, עוברת תהליך, לומדת לשתף ולבקש עזרה. לרגעים אחרים אני שומעת את צחוקה המרושע של הציניות המרה מלגלגת עלי בקול גדול ומחכה לרגע שאפול. והוא מרגיש לי קרוב מתמיד, הרגע הזה. אורב לי שם בפינה בזרועות פתוחות, רק שאבוא אליו. אוחזת בציפורניי בקצה הקרחון ומשתדלת לא להחליק למטה כי אין סיכוי שאצליח לטפס חזרה.

זקוקה לנקודת עצירה. בקתה כזו מעץ שממתינה באמצע המסע. עם וילונות  ומצעים רכים ונעימים וגם צלחת פתיתים. שימי ראש ואל תדאגי יותר, פשוט תרפי, תנוחי, כך תאמרו לי כשאגיע. תכסו אותי בשמיכת פיקה נעימה, תשאירו מנורת לילה דלוקה ותשתקו איתי.

כי מגיע לי, כי מעולם לא הייתי. להיות מטופלת, זה מה שאני רוצה.

shutterstock_126288149

 

צילום: shutterstock

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה