הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

המלחמה הנצחית מול האוכל. האכילה הרגשית מכל הסיבות הלא נכונות. תחושות האשמה, ההרגלים הגרועים וההתניות- הגיע הזמן לשים לכל זה סוף.

21/02/2014

 

shutterstock_147390860

 

תמיד היה לה משהו מתוק בתיק, לאמא שלי. משהו “לשעת חירום” שהיה אמור להרגיע אותי בכל פעם שהייתי עצובה או עצבנית, כועסת או סרבנית.  ”ראית פעם ילדה שמציעים לה ממתקים והיא לא רוצה?” שאלת בציניות גמורה את בעל המכולת שהביט בי והשיב בשתיקה. אף על פי שברבות השנים הפכנו חברים בלב ובנפש, לא לממתקים הייתי זקוקה אמא, לא להם.

מאז שאני זוכרת את עצמי ניהלתי מלחמות למול הפחמימות. לא הייתי ילדה שמנה אלא ילדה גבוהה, אבל האוכל תמיד הסתתר שם בפנים, לאורך. למדתי לאהוב ממתקים והם בתמורה החזירו לי חיבוק אינסופי. בגיל ההתבגרות האהבה הזו הפכה גלויה לעיני כל, וגם הגוף הגבוה שלי התחיל לצמוח לרוחב. דווקא בגיל הקשה והטעון הזה, בזמן שכל הבנות מתעמלות במכנסיים קצרים וגופיות, אני הסתתרתי מאחורי טרנינגים שגדולים עלי בכמה מידות.  אל נשף הסיום הגעתי כמעט בלית ברירה, חבויה בתוך שמלה שחורה וגדולה. שנאתי את עצמי. תיעבתי את הגוף שלי ויותר מכל האשמתי את עצמי. 

כל מי שאי פעם הייתה כלואה בתוך המעגל הזה, מכירה וודאי את הלופ שחוזר על עצמו שוב ושוב- כעס- אוכל- אשמה- כעס- אוכל- אשמה וחוזר חלילה. אינסוף ניסיונות של דיאטות שונות ומשונות. אחת כזו של חלבונים והשנייה של לחם, האחרת טבעונית והשנייה צמחונית. ובכל פעם מחדש מגיעה השבירה, ההתנפלות המחודשת על שלל המתוק ועלייה כפולה במשקל.

אני זוכרת את עצמי במקום מאד לא טוב, חסרת ביטחון, הולכת כפופת ראש ומבט, מגיבה בכעס וזעם על כל חצי מחמאה שאיזה עיוור היה מעיז לזרוק לעברי, ובעיקר לא מאמינה שאי פעם המצב יוכל להשתנות. שככה זה, נגזר עלי לחיות עם ובתוך התקפי אכילה. לא בולימית, גם לא אנורקסית, בעצם בכלל לא מקיאה. “רק” אוכלת. זה גם נחשב? בהחלט כן.

האוכל מנחם, האוכל מרגיע. מלטף את כל המקומות הנזקקים בנפש, אלו שאף אחד אחר לא מצליח להגיע אליהם. האוכל נמצא שם תמיד, לא מאכזב, אף פעם לא דופק נפקדות. החבר הכי נאמן שאפשר לבקש. האוכל מטשטש ומקהה כאבים, מרדים בלי זריקה את כל הפחדים.

עם השנים, כמו בכל מערכת יחסים, גם זו שלנו ידעה עליות ומורדות. היו תקופות של ריחוק ופרידה והיו אחרות של קרבה צמודה. אני אוהבת לאכול, וכיף לי לומר את זה בגאווה.  אני אוהבת להתעסק עם אוכל, לבשל ובעיקר לאפות. אוכל זו הדרך שלי לתת ולהעניק לכל מי שאני אוהבת. אוכל מקרב. אוכל מאחד. אוכל נוגע. אוכל מחבק. אוכל אוהב. היום הוא כבר הרבה פחות אויב. היום אני  מנסה לחיות איתו בשלום. וכשמגיעים הרגעים הקשים,  אני לא נלחמת בהם, לא נלחמת בו. מאפשרת, נמצאת, יודעת שזה רק “עוד משבר”, שזה בסוף עובר. וכן, האוכל בהחלט מנחם. אבל היום הוא לא רק. היום הוא הרבה יותר. הוא מאפשר לי לצמוח ולגדול. מראה לי עד כמה אני לא נוראית כמו שתמיד חשבתי. בזכותו אני גם חווה הצלחה.

לקחתי אותו למקום טוב יותר, עבור שנינו. היום אני מסוגלת בהחלט לאכול בצורה מאוזנת ומבוקרת, ללא כל קבוצה תמיכה או דיאטנית מקצועית. פשוט כי למדתי להקשיב לגוף שלי, לכבד אותו. התאמתי את הארוחות לסדר היום שלי, שרובו מתנהל מחוץ לבית. למדתי לא ללכת לשום קיצוניות, לא להלקות את עצמי על כל ממתק. למדתי לאזן, לקזז. הבנתי שלא בכל פעם שאני מרגישה רעב, זהו אכן רעב פיזי אמיתי לאוכל. למדתי לזהות רעב רגשי ולטפל בו, לטפל בעיקר בבעיות שמניעות אותו. האוכל הוא חבר, חבר נהדר, אנחנו לא שונאים זה את זה יותר.

היום אני יודעת שיש ימים ותקופות שיותר קשה לי לשלוט בכל מה שנכנס לי לפה (וזו באמת לא המטרה) ולכן אני משתדלת להרפות, בעיקר מעצמי. לא כל נפילה קטנה היא התרסקות. אם עברתי יום קשה במיוחד ואני זקוקה כרגע לאוכל מנחם- לא אמנע זאת מעצמי. אך כן אהדק את החגורה יותר ביום שלמחרת. המאמץ העיקרי שלי הוא לסלוח לעצמי, לא להעניש ולא לנזוף. לקבל את עצמי ככה, כמו שאני, לפעמים שוקלת יותר ולפעמים פחות.   אני אוהבת אוכל, פשוט כך. הוא צבעוני ויפה ומעניין, הוא מספר סיפור, נוגע ומחבק, הוא שובר שתיקות ומבוכה. הוא הדרך שלי להביע אהבה.

ליבי מתמלא גאווה והפתעה בכל פעם מחדש כשמתרחש הקסם הזה. כשטועמים ובאמת אוהבים. כשמודים לי. כשמצפים לבואי.

צילום: shutterstock

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה