הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

כמה מהר מנסים כל הזמן להוציא אותך מ”המצב” בלי לאפשר לך לשהות בו ולו לכמה רגעים. כמה מהר מלמדים אותך ש”מוכרחים להיות שמח” כי אין ברירה, כי ככה צריך. פאק איט!

20/10/2013

השעה חמש אחר הצהריים, יום ראשון בשבוע, עוד שעה וקצת תיעלם לי לחלוטין השמש והרבה לפני שזה יקרה, אני לא לוקחת סיכונים ונכנסת תחת הפוך. עשרות מטלות ומשימות ממתינות לי, אך מבחינתי רק פיקוח נפש יוציא אותי החוצה. מסתכלת סביבי, הכל מבולגן, ערימות ערימות, שכבות שכבות והלב שלי קפוא מתמיד. הוא לא מגיע בהדרגה, החרא הגדול הזה, פתאום בבת אחת נהיה חשוך וקר. לא כמעט, לא קצת, לא ליד. ככה בבום. את הקיץ הקליל, המשוחרר והצבעוני, מחליף החורף הרציני. את הבריחה מחליפה התמודדות. כל חורף קורה דבר מה, לא התבלבלתי במילות השיר. כל חורף קורה דבר מה, מעונה לעונה, משנה לשנה. כמו עץ שנושרים עליו ללא יכולת התנגדות, ככה אני בחורף. משתנה ושונה. עטופה בצעיף יצאתי הבוקר וקפאתי מקור. קור שחודר לעצמות. רוח שמנזלת אפים. כזה. מדהים איך העונה הזו פולשת לגופי ונשמתי בכל פעם מחדש. ככל שאנסה להתעטף היא תפשיט אותי יותר.

לפני מספר ימים נפלתי. נפילה אמיתית, לא מטאפורית. אמיתית כזו, כל הגוף מתרסק על הרצפה, סימנים מכוערים על הרגליים, פצעים מדממים, ג’ינס קרוע וברקע דממה. איש לא היה שם באותם רגעים. רק אני, האבנים הקטנות שעל האספלט השחור, והפחד שלי. תחושת העלבון והחוסר אונים. קמתי במהרה, ניקיתי את לכלוך הכביש מבגדיי ומיהרתי להמשיך בדרכי. את הלכלוך שבפנים השארתי, הוא התמזג נהדר עם שאר התרחשויות השבוע שחלף. אירוע אחר אירוע, התרסקות אחר התרסקות, כמו מגדל קלפים רעוע שעף במשב הרוח הראשון.

הנפילה הזו לקחה אותי במנהרת הזמן לעשרות אלפי נפילות אחרות, ברובן אם לא בכולן, שררה הדממה ואיש לא עבר במקרה בסביבה. תמיד לנקות מהר, להסתיר, להמשיך הלאה. הרגשות הקשים מעולם לא קיבלו לגיטימציה או מקום להתקיים בו. אדום על גבי לבן נכתב בשלט הגדול- הכניסה אסורה לפחדנים, מבולבלים, עצובים, חרדתיים, מופנמים, “לייט בלומרים”, שמרנים, “עושים עניין” או מתקשים בכל צורה או מצב כלשהו. כמה מהר מנסים כל הזמן להוציא אותך מ”המצב” בלי לאפשר לך לשהות בו ולו לכמה רגעים. כמה מהר מלמדים אותך ש”מוכרחים להיות שמח” כי אין ברירה, כי ככה צריך. פאק איט! באמת אבל! נמאס לי להתנצל ונמאס לי להסביר. נכון, אני לא ליצן חצר אבל יש לי לא מעט רגעים בהם אני המצחיקה של החבורה. אני זו שמתכננת מפגשים, מספרת סיפורים מצחיקים ומכניסה חיים. על אותו המשקל בדיוק, יש לי הרבה מאד רגעים אחרים. בהם אני כבויה, עצובה, חרדה ומתקשה. לא רוצה לעבור מעליהם יותר. רוצה לעבור דרכם, להזמין אותם להיכנס פנימה ולפתוח עבורם את השולחן הכי גדול שיש. רק כך אולי לא ארגיש כל כך מאוימת בפעם הבאה שיגיעו. רק כך אדע שמותר לי וזה בסדר.

כל מי שדורש ממני למחוק את העצב והכאב, דורש ממני למחוק את עצמי. כל מי שמאיץ בי להשתנות, אומר לי במילים אחרות- את לא טובה כפי שאת, צריך לתקן אותך. הכאב והעצב הם הרגישות שבי. הם היכולת שלי ללטף, להקשיב, להכיל ולקבל. אני גאה בהם. האיטיות שבי, הסגירות שמתקשה להיפתח כלפי העולם, מאפשרת לי אינספור פעמים ראשונות ומיוחדות, מדוייקות להפליא, בזמן שלי ורק שלי.

לא מנקה יותר, לא מייפה, לא מחייכת חיוכים מאולצים גם אם זה ממש יכעיס את האנשים האופטימיים של החיים. גם אם זה יתפוס את כל המקום ברחבת השירים העליזים. כל יום הוא מלחמה הישרדותית חדשה, כל צעד קטן הוא לאחר אינספור רגעי התלבטויות גדולים. מעולם לא פירקתי מגדלי לגו של ילדים אחרים, וכעת נורא בא לי לפרק את שלי. לקשקש עם טוש שחור וגדול על הכל, לקרוע דפים לגזרים, לקבל מדליה של זהב בתחרות החלשים, דווקא כי כולם מצפים ממני להיות חזקה. לקלקל, להרוס, לשבור, להחריב. להתאים את עצמי למזג האוויר שאני כל כך מתעבת.

כשהגעתי הבייתה באותו היום, לא הדבקתי את הפצעים הגדולים בפלסטר קטן. לא כיסיתי. רציתי לראותם ולתת להם במה, להם ולכל אינספור הפצעים של פעם. ככה זה עכשיו, כואב ומכוער, מפחיד ומנוכר. לא מתאים למצופה של הסביבה וזה נפלא. עד כדי כך נפלא שאני משתוקקת ליפול שוב. נפילה אמיתית, לא מטאפורית כזו, עם ברכיים שרוטות ודם אמיתי, רק שהפעם הלב מבקש שיעבור מישהו ברחוב, שיעצור, שיישב איתי ויחבק, שיאמין לי שכואב, שייתן לי להיות בתוך.

.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה