הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

זה לא קורה לי הרבה. שאני יושבת אילמת מול מקלדת ועוד לפני שהתחלתי לנגן באצבעותיי על מקש כזה או אחר, לחלוחית מתגנבת לה ומציפה את עייני. “את מסוגלת”, אני לוחשת לעצמי ואין לי עדיין מושג אפילו איזה שם אבחר לפוסט הזה.

04/07/2013

זה לא קורה לי הרבה. שאני יושבת אילמת מול מקלדת ועוד לפני שהתחלתי לנגן באצבעותיי על מקש כזה או אחר, לחלוחית מתגנבת לה ומציפה את עייני. “את מסוגלת”, אני לוחשת לעצמי ואין לי עדיין מושג אפילו איזה שם אבחר לפוסט הזה.

מבט מהורהר בתמונה הזו מזקין אותי בשלושים שנה. כל כך אופיינית לי הפוזה הזו אל מול המצלמה, מסודרת, מוקפדת ומאד בסדרית כזו. גדלתי קצת מאז, התרחבתי, גבהתי, צמחתי גם בגוף וגם בנשמה. משתדלת לא תמיד להיות בסדרית. מידי פעם להגניב איזה מרד נעורים מאוחר שכזה.

אני תוהה עד כמה מהבסדר הזה למדתי ממך, אבא.

בן 64, בדיוק היום, איש עבודה. מעניין שזה התיאור הראשוני שמייד קופץ לי לראש. איש עבודה. איש של עבודה. איש שהחליף בסה”כ שני מקומות עבודה בכל חייו, איש שעובד במשמרות, גם לילות, איש שעובד שתיים עשרה שעות, לא מתוך הנאה גדולה, בעיקר מחוסר ברירה, כי פשוט צריך, כי ככה אומר חציו הראשון של הפתגם- עבודה היא חיינו. ראיתי אותך קם והולך לעבודה גם בימים קשים, גם כשהיית עייף כל כך, גם שלא הצלחת לנוח. כי צריך. כי אין ברירה. למדתי ממך מוסר עבודה מהו. למדתי להיות חזקה דיה בכדי לצאת לעבוד בגיל 17, למדתי לשלב עבודה עם לימודים, למדתי שאפשר לעבוד בשתי עבודות, למדתי גם אני לתקופות לעבוד שתיים עשרה שעות. דומה לך מאד אך גם מעט שונה. בניגוד אלייך אבא, קשה לי לראות את עצמי במקום עבודה אחד או שניים לכל החיים. צריכה לגוון, צריכה לשנות, צריכה לטעום מכמה עולמות, צריכה לנסות, רוצה עוד ללמוד. תודה על השיעור הזה.

ראיתי אותך לאורך השנים, תמיד מניח את רצונותייך בצד, מתעדף אותם כאחרונים, חולם בקטן ורחוק כל כך. לא כי כך רצית, כי פשוט לא הייתה ברירה. אני, מהמקום האולי מאד צר ואגואיסטי שלי, רק יכולה לנסות ולתאר לעצמי את התסכול הרב שטמון בחוסר היכולת, בחוסר האפשרויות. זו הייתה אמורה להיות משוואה מאד פשוטה- אני עובד קשה כל החודש= אני יכול לקנות לעצמי דברים שאני רוצה. לא אצלך אבא. אצלך רואים את הדברים שרוצים רק מבעד לחלונות הראווה.

תמיד הופתעת כשהצלחתי ככה להפתיע אותך. כשבשקט בשקט האזנתי לשיחת הטלפון שלך ושמעתי אותך מתאר את הז’קט שראית בחנות, כמה שהוא יפה, וכמה שהוא מכובד ואפילו מדדת אותו, אבל אי אפשר עכשיו, הוא די יקר, אולי פעם…  “שלום, אולי תוכל לעזור לי, אבא שלי היה כאן בבוקר ומדד איזשהו ז’קט קורדרוי”, נחמד לגור בעיר קטנה לפעמים. המוכר בחנות מכיר אותך כבר שנים (לא מפתיע כלל) וכמובן שזכר על איזה ז’קט מדובר. מבטך הנרגש, המופתע והמעט מובך, ייזכר לעד. לעשות למען אחרים שלא תמיד מצליחים ויכולים לעשות למען עצמם. אני דומה לך, אבל גם מעט שונה. מתעקשת כיום לעשות גם למען עצמי. אני לחלוטין לא בעדיפות אחרונה. הרצונות שלי חשובים, ואפילו מאד. חולמת בקטן אבל משתדלת שיהיה קרוב. תודה על השיעור הזה.

מדהימה אותי היכולת הזו שלך לשמור ולשמר דברים שנים על גבי שנים. רק לפני שבוע, התחדשת בתנור אפייה, לאחר כמעט שלושים  (!!) שנה. התנור הישן עדיין עומד בסלון. ביקשתי שלא תמהר לזרוק אותו. קצת קשה עלי הפרידה. כל כך דומה לך. אוגרת, שומרת, אוספת, נוצרת. אבל גם מאד שונה. כאן דווקא לך כמה נקודות זכות, אינך מתקשה לזרוק, אפילו די מחבב. “זה עושה סדר, זה מאוורר”, תמיד אמרת בנימה פולנית שכזו. אבל אני, אוגרת סדרתית בנשמתי, חובקת את כל הסנטימנטים בשתי ידיי ומסרבת לשחרר. למה לזרוק אם אפשר לשמור? לא יודעת איזה מרכיב חזק יותר בסלט המתובל הזה שלי- נוסטלגיה? סנטימנטליות? פחד משינוי? קושי לשחרר? קושי להיפרד? פחד שייעלמו הדברים הטובים באמת?

אבא שלי, איש כזה שלא לוקח סיכונים, הכי מוכר וידוע- הכי טוב. לא תמצאו אותו רוכש מכשיר סלולרי שלא באחת מחברות התקשורת המסודרות, על אותו משקל, הוא לא יקנה מכשיר חשמלי בשופרסל (כי הרי שם מוכרים עגבניות ובשר טחון). לא הוא זה שיהנה מארוחה סינית או איטלקית (סושי?! מה  זה הדבר הזה בכלל??) כי אין כמו האוכל של הבית, המוכר, הידוע, האפונה הירוקה לצד דג הנסיכה ש”מצווה לאכול בשבת”. וזה מצחיק קצת, כי עד כמה שאני מנסה בכל פעם לגרום לו להמר בענק (אולי לעבור ל- YES אחרי כל כך הרבה שנים ב- HOT), אני יודעת בתוך תוכי שאני כמעט בול כמוהו. אבל רק כמעט, כי אני באמת משתדלת לעיתים קצת לקחת סיכונים. קצת לטעום מהלא נודע, הלא מוכר, ולא פעם גיליתי שטעמו לא רע בכלל. תודה אבא גם על השיעור הזה.

אבא שלי, זה שהיה מצטרף לטיולים השנתיים, מגיע לאסיפות הורים, גאה בי על כל תעודת הצטיינות, השוויץ בתעודת התואר הראשון בפני כל החברים בעבודה, זה שקורא לי עד היום לפעמים “מירבל’ה”. איני יכולה שלא לתהות אם ועד כמה אתה מאוכזב ממני?

אני יודעת שציפית שכבר אהיה נשואה, שאביא לך נכדים (מזל שיש אחים גדולים) ובטח לא שאחזור לגור בבית אחרי גיל 30. אתה לא אומר דבר. פעם עוד היית מנסה, ככה בימי הולדת להשחיל לתוך הברכה איזה משפט מסוגנן של “אני מחכה בקוצר רוח שיהיה לך מישהו”, ויכולתי ממש לשמוע את הנימה הזו שלך, מעורבבת בעצב, בכמיהה, בתקווה, בדאגה וגם באכזבה. כשסיימתי את לימודי התואר והחלטתי להמשיך ללימודי ההוראה, כתבת לי בהודעה- “בהצלחה, אבל חשוב שלא תזניחי את נושא הזוגיות”. ואני, בכל פעם שכזו, משתדלת לנשום עמוק, לבלוע את הרוק ואת הצפרדע ולהגיב בצורה מתונה, כמו לומר “לא תודה”. אני יודעת שכוונותיך טובות, ובכל זאת, מכאיב וצובט בכל פעם מחדש.

אני רק יכולה לקוות, שלמרות הכל אתה כן גאה בי. בעיקר על מה שיש. ובאשר למה שאין- אולי יהיה פעם ואולי גם לא. אם פעם פעם, רחוק רחוק, אהפוך לאמא, אני רק יכולה לקוות  שאדע לאהוב את ילדיי אהבה בלתי מותנית. שאוכל לקבל אותם כמו שהם, ואשאף לתקווה אחת- שיהיו מאושרים בדרכם. ועד אז, למדתי לאהוב בצורה זו את האנשים שסביבי. את החברים, את המטופלים. משתדלת בכל יום מחדש להקשיב יותר, לדבר פחות. תודה גם על השיעור הזה.

אבא שלי, מתבוננת בך בשנים האחרונות ורואה שרבים הם הרגעים בהם אתה הופך לקטן ואנחנו לגדולים. רגעים בהם החולי שוב מגיע ואז דפיקות הדאגה שלנו לא מרפות ולא נחות לרגע. הייתי כל כך רוצה שתנוח, שתדאג פחות, תעבוד פחות, תעשה יותר למען עצמך.

אבא שלי יקר, יש לך היום יום הולדת, ובצורה כל כך אופיינית לך (וגם לי למען האמת) אתה לא ממש חוגג, “לא עושה מזה עניין”, הולך לעבודה כרגיל..

אאחל לך המון בריאות, נחת שלווה, שתמיד תמיד תהיה מאושר.

אוהבת אותך

גאה להיות דומה לך וגאה גם להיות קצת שונה ממך.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה