הבלוג של merave

החיים. הם לוקחים אותי

בגיל 41 מאמינה באמונה שלמה שהגבר של חיי קרוב יותר מתמיד ושעוד רגע קט נפגש. בינתיים (ככה כדי להעביר את הזמן ולהשתיק קצת את השעון הביולוגי) התחלתי לצעוד בשביל שבסופו אהיה אמא גאה. נמצאת ממש בימים אלו בתהליך של כניסה להריון... +עוד

בגיל 41 מאמינה באמונה שלמה שהגבר של חיי קרוב יותר מתמיד ושעוד רגע קט נפגש. בינתיים (ככה כדי להעביר את הזמן ולהשתיק קצת את השעון הביולוגי) התחלתי לצעוד בשביל שבסופו אהיה אמא גאה. נמצאת ממש בימים אלו בתהליך של כניסה להריון באמצעות בנק הזרע. כבר מזמן הבנתי שהחיים לוקחים אותי לכל מקום איתם, אין טעם להתנגד, אז אני שטה באופטימיות אין קץ, מענין לאן אגיע... תהנו.

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מאפריל 2010

לפעמים כשאני לא מוצאת תשובות בתוכי, אני נעזרת בדברים חיצוניים שיסייעו לי להתקרב לעצמי, שיעזרו לי לגרש את הרעש ברקע ולהקשיב למה שיוצא מתוכי. ניגשתי לספריה שלי ושלפתי משם את חבילת הקלפים החדשים

12/07/2010

החלק הכי מאתגר הוא הציפייה, השבועיים האלו שמגיעים אחרי שבועיים אינטנסיביים של בדיקות, מדידות, חישובים והתרוצצויות עד להזרעה ואז פתאום הכל נעצר בבת אחת, זהו. עכשיו מחכים. “תתנהגי רגיל” הרופא תמיד מזכיר, אחרי ההזרעה. אז אני משתדלת להקשיב לו ולהתנהג רגיל, בחיי! לעשות דברים רגילים, לחיות את החיים ולנסות לשכוח שבכל רגע נתון במהלך השבועיים האלו, מתחילים חיים חדשים בתוכי. כל רגע הוא קריטי ולי אין שום שליטה על כלום. 

לפעמים אני מצליחה לשכוח, לפעמים אני מציפה את עצמי במחשבות חיוביות ולפעמים, כשמחשבות אחרות מנסות להשתלט לי על המח הקטן, אני מנסה בכח להחזיק בשפיות שלי קרובה אלי, שלא תעז לברוח, שלא תשאיר אותי פה לבד עם המחשבות האלו, ובפנים בפנים אני מקוה שהיא תעזור לי לסלק אותן ולהחזיר את השלווה. 

נותרו עוד שלושה ימים ואני גאה לספר שאת רוב הזמן ביליתי במחשבות חיוביות, בתפילות, בהתרגשות גדולה, בשמחה ובציפייה בריאה לבאות. ואז הגיע יום ראשון, אחרי סופשבוע נעים ורגוע אצל ההורים, התעוררתי עם אנרגיות נמוכות, שגררו אחריהן מחשבות וספקות, והרגשתי שאין לי כוחות לסלק אותן אז פשוט נתתי להן להיות, בתקוה שלא ישתלטו ולא יעזרו ליצור שום מציאות, אלא פשוט יעלמו.

יום ראשון עבר בשלום מסוים, והנה הגיע יום שני. וגם היום אני באנרגיה נמוכה ולא מצליחה להבין לאן נעלמה פתאום השמחה, היצירתיות, התקוה, הוודאות? לפעמים כשאני לא מוצאת תשובות בתוכי, אני נעזרת בדברים חיצוניים שיסייעו לי להתקרב לעצמי, שיעזרו לי לגרש את הרעש ברקע ולהקשיב למה שיוצא מתוכי. 

ניגשתי לספריה שלי ושלפתי משם את חבילת הקלפים החדשים “תמונה מילה ושאלה” (מבית היוצר של Points of you המוכשרים). ערבבתי את הקלפים תוך כדי מחשבה על ההריון שלי, לא שאלה ספציפית, פשוט הריון. וזה מה שיצא:

התמונה של הילד הצליחה להוציא ממני חיוך ענק, תמונה מעודדת ואופטימית. במיוחד שבתקופה הזו אני מדמיינת את עצמי עם ילד. הוא תמיד מופיע בגיל שנתיים-שלוש בערך, עם תלתלים וחיוך כובש. בניגוד לפעמים קודמות שהייתי מדמיינת את עצמי בהריון, הפעם הוא כבר כאן, חי וקיים ו..קורא לי אמא!

פחד –

לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי את עצמי ממה אני פוחדת? “פוחדת לא להצליח” היתה התשובה המיידית. לא להצליח במה? “לא להצליח להכנס להריון”. תשובה מפתיעה, נוגדת את כל מה שאני מאמינה בו לגבי ההריון שלי… הממ..

מה המקום הבטוח שלי?

טוב זה ברור – בית. הבית שלי, הבית של ההורים שלי, המשפחה שלי. לא ברור לי מה זה אומר, אבל זה נותן לי תחושה טובה, בטחון, תחושה שהכל בסדר.

 

אוקי, מה עכשיו? שולפים עוד סדרה של קלפים והפעם השאלה יותר ברורה, מאיפה נובע הפחד הזה ואיך להתמודד איתו?

זה מה שיצא:

ברגע אחד הכל התבהר.

כן, אני פוחדת לוותר על זוגיות. יכול להיות שההצהרה שלי להביא ילד לעולם בלי בן זוג, אומרת שוויתרתי על זוגיות באופן כללי? אני יודעת שזה לא נכון, ההגיון אומר שזה לא קשור אחד בשני, שאני יכולה למצוא לי זוגיות גם כשאהיה אמא, מליוני נשים עשו את זה בהצלחה, אבל יש הבדל מהותי (מסתבר) בין ההגיון שלי לבין האמונות החבויות בתוכי. כשאני מסתכלת על התמונה הזו אני רואה זוגיות אבל אני גם רואה שמאחורי הגב מחזיקים חזק אצבעות. בעיני, האצבעות האלו הן התפילה שזה יצליח, והפחד האישי שלי הוא שזה לא יצליח.

מה קשה לי?

קשה לי שכרגע אין אבא בתמונה האישית שלי, שאין זוגיות שתומכת בתהליך שאני עוברת.

פשוט להיות –

זו התשובה. להניח את הכל ולתת לדברים לקרות מעצמם, פשוט להיות אני. בלי להיות מוטרדת במה שיהיה ומה שצריך להיות, אלא להאמין בעצמי ולאפשר, הזוגיות תגיע. ברור שהיא תגיע. ובינתיים – לשחרר. 

אוקי, הבנתי. אבל איך עושים את זה? איך משחררים את כל המחשבות שמעכבות וממשיכים להתקדם קדימה באמונה שלמה?

זה מה שיצא:

טוב עכשיו הכל באמת ברור. התמונה היא תמונה של שחרור, ושמחה, וחופש, וחיבור לעצמי מבלי להקשיב לכל האנשים שם ברקע שעומדים ומסתכלים, פשוט להיות.

 איפה הצלחתי?

להתמקד בכל הדברים שהצלחתי בהם, אני מצליחנית! יש לי ערימה של דברים שעשיתי והצלחתי בהם בגדול! אין סיבה שלא אצליח להכנס להריון (זוכרים את הפחד מהקלפים הראשונים?), אני מצליחה בדברים שאני רוצה ועושה.

אהבה

עוטפת את כל זה באהבה גדולה. אהבה לעצמי, אהבה לגוף שלי, אהבה לתהליך, אהבה לסביבה. נטענת בכח האהבה כי אף אחד לא יכול עליה, אין מי שיתנגד לה, אין מי שינסה לעצור אותה, אהבה באה בטוב. תמיד בטוב.

נותרו עוד שלושה ימים והנה אני, מוקפת ומלאה באהבה, בוחרת פשוט להיות, לתת לחיים לקחת אותי ו…מוכנה יותר מתמיד.

עוד מהבלוג של merave

זרעונים בתוכי

המחשבה שמליוני זרעוני מתרוצצים בתוכי עכשיו, היא מחשבה הזויה ועם זאת מרגשת נורא. להצליח להבין שמתוך כל זה, יכול להיות שממש תכף יתחיל לגדול ולצמוח בתוכי יצור קטן ואהוב, גורמת לליבי כמעט לצאת ממקומו. זו הרגשה שאני לא מכירה,...

תגובות

פורסם לפני 9 years

ומספר המזל שלך החודש הוא: 13

התעוררתי הבוקר בשש וחצי, השעה הנוראית הזו שתמיד גורמת לי לחשוב על לוותר על כל הדברים החשובים, רק כדי שייתנו לחזור לישון.  אבל היום הוא היום הראשון של הסיבוב הנוכחי, מעקב זקיקים. ושוב עברה לי המחשבה שלא מתחשק לי שיתחילו...

תגובות

פורסם לפני 9 years

בקצב שלי

חמישה ימים, הן תמיד אומרות את זה, תבואי תוך חמישה ימים מהיום שקיבלת מחזור, לפגישה עם רופא ולתכנון המשך התהליך. אף פעם לא הבנתי למה צריך לעשות את זה בחמשת הימים הראשונים, ממילא יושבים, רושמים את התאריכים, מחשבים 14 יום מיום...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה