הבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

meravbur

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מיולי 2010

05/06/2017

לאחר 17 שנים שבהם נשאה בתוכה את הזיכרון הפרטי שלה בדמות תינוקת שנולדה ב”לידה שקטה”, היא מחליטה להוציא את סיפורה לאור. סיפור אישי של התמודדות, של אבדן ושל התגברות, דרך מסכת טיפולי פוריות עד לסוף המיוחל.

לדעתה, יש צורך להציף את הנושא של “לידות שקטות” בכל הפלטפורמות הרלוונטיות: הרפואי, החברתי, הסוציאלי והמשפטי. כדי להביא למודעות חברתית ולעטוף את הנשים שנמצאות במשבר או בפוסט טראומה

 זוהי עינת קרן מזור, מורה לאנגלית ואם לתאומים שמשיקה בימים אלה את  ספרה “כמעט. והכול” בהוצאת “אופיר ביכורים” שמציינת : ” הכאב הוא ממשי, לגיטימי, ומותר לנו להתאבל ולכאוב ולצעוק ולבכות. האובדן הוא לגמרי אישי ופרטי,  ואישה שעברת טראומה שכזאת – פגועה. זהו הלם שאי אפשר לתאר, ואני שמחה שמטפלים בנושא ברצינות בימים אלה”.

 ‏‏IMG_0283 - עותק

דקה לפני שהיא סוגרת את  העשור הרביעי לחייה עינת קרן מזור סוגרת מעגל אישי ובוחרת לחשוף את סיפורה הכואב והטראומטי סביב ה”לידה שקטה” של התינוקת ההיא.

היא נאה ומטופחת, מתנסחת בבהירות מודעת לזעזוע שאולי יכול להיווצר סביב אותו אירוע שלא כולם ידעו מקיומו, כולל ילדיה התאומים (בן ובת ) שנולדו לאחר אותו אירוע וכיום הם בני –15.  רק עם צאת הספר היא מציפה אותם בזיכרון שנשאה בקרבה קרוב ל- 17 שנה.

עינת : “הספר היה כתוב המון שנים ושכב במגירה. העברתי אותו לכמה הוצאות לאור שפחדו מהנושא. לדעתם הוא היה ‘נושא קשה’, הם חששו שלא יהיו לו מספיק קוראים. נכון, הנושא כבד. אבל לדעתי היה חייב לצאת לאור. צריך לדבר על זה כדי להביאו למודעות הציבור. עובדה, שבדיוק כשהספר שלי יצא, חלה התעוררות והתחילו לדבר על זה בטלוויזיה ובעיתונים, ואני חושבת שהציבור מתחיל להבין את הטראומה הקשה שנשים שעברו לידה שקטה, חוו. מכיוון שאני לא מאמינה במקריות, כנראה שזה בדיוק הזמן המתאים. מבחינתי, ‘התינוקת’ ההיא, סוף-סוף נולדה. כל השנים היה בי סוג של חוב כלפיה. שיכירו אותה. שידעו, שהייתה לי עוד תינוקת.”

עינת, גרושה, מורה לאנגלית, בוגרת סמינר הקיבוצים, מעצבת גרפית בעברה, כותבת שנים אל המגירה ובעיקר אמא לתאומים בני 15. את ההחלטה להוציא לאור את הספר דוקא עכשיו היא מקבלת לאחר מותה של רמה מסינגר ז”ל שהיתה שכנה  וסוג של חברה לפני כשנה וחצי.  “הזדעזעתי וחשבתי שאם לא אעשה את המעשה עכשיו – אני עלולה להצטער, אז החלטתי להוציא את הספר ויהי מה! ההחלטה הייתה כרוכה בהרבה אומץ (נפשי) וכלכלי”. מציינת עינת.

ומפרטת : “לא היה לי קשה לכתוב את הספר. המחשבות כאילו ‘נשפכו’ מהראש והלב שלי (והבטן הריקה…) אל המקלדת בימים שאחרי האובדן, כשחיפשתי מה לעשות עם הריק שנוצר סביבי. הואקום שעטף אותי: בבית, בחופשת לידה, עם מענק לידה, חזה מניב חלב ובטן ריקה, בלי תינוקת. התגובות שקיבלתי על הטיוטות היו כל כך מעודדות שהחלטתי להמשיך לכתוב. קיוויתי שאכתוב עד ההיריון הבא. עד לתינוק/ת הבא/ה… מה שלקח “קצת” יותר זמן ממה שחשבתי והפך את המחשבות לספר”.

 ‏‏IMG_0301 - עותק

“הבכי שנשמע הוא בדרך כלל של ההורים”.  ”לידה שקטה” משמעה לידה שבה העובר נולד שקט -  אינו בוכה -  עינת מספרת כי כשהארוע קרה לה היא חשה בודדה בעולם. לצד הריק הנוראי שחוותה כאם, כולם אח”כ ממשיכים לשתוק. והשקט הזה הוא מעיק. מימדי התופעה הם גדולי הרבה יותר מכפי שחושבים: 4 מתוך אלף לידות בישראל, בשנה, מסתיימות בשקט.

בסיפורה האישי כפי שמתואר בספר, מנסה עינת להעביר מסר לקוראים ולנשים. מותר להתאבל לכאוב לצעוק ולבכות.  תדברו, תשתפו, תספרו היות והכאב הוא ממשי לגיטימי. מסר נוסף ולא פחות חשוב הוא כי יש סוף אפטימי. וצריך להסתכל מעבר לענני הסערה שרובצים על הראש והכתפים ולקוות לקשת בענן שמגיעה בסוף.

מסר נוסף היא מפנה כלפי החברה. “אני משתפת בסיפורי האישי כדי שהחברה תדע איך להתמודד עם הנשים שחוו אירוע כזה. שידעו איך להגיב ומה לא להגיד. לא להגיד דברים ‘לא חכמים’ כמו: “זה לא היה תינוק באמת- אז זה יעבור יותר מהר” או “יהיו לך ילדים אחרים”…. (והיו עוד כל מני משפטים שבאו מכוונה טובה אך נשמעו ממש לא טוב…). על זה נאמר- אם אתם לא יודעים מה להגיד- אל תגידו! פשוט תחבקו… זה מה שאנחנו צריכות. חיבוק.” מציינת עינת. ומוסיפה : “האובדן הוא לגמרי אישי ופרטי ואישה שעברת טראומה שכזאת – פגועה. זהו הלם שאי אפשר לתאר, ואני שמחה שמטפלים בנושא ברצינות בימים אלה, כי כשזה קרה לי, אני הרגשתי נורא לבד (בעולם!).

מרגישה צורך לחבק. הטיפ היחידי שעינת נותנת לנשים שחוו אירע דומה הוא “לדבר”. ללכת לשיחות אצל איש מקצוע או לדבר עם חברות או באמצעות פורומים ברשת.  ”אני תמיד מרגישה צורך לחבק. להגיד לה שאני מבינה את הכאב שלה כל כך… אני מאמינה שהלגיטימציה לדבר היא הטיפ הכי חכם. יש פורום בפייסבוק “חיבוק בשקט” אליו התוודעתי בשנה האחרונה, ומשם הבנתי הרבה דברים על התמודדויות עם לידות שקטות. אני חושבת שזה פורום באמת מחבק ומכיל.” אומרת עינת.

טיפ נוסף שעינת מעלה תוך כדי השיחה הוא הבחירה “לדבוק בחיים”. ומפרטת : “אם יש לך ילדים חיים שנולדו לפני או שאת מנסה להביא לעולם את הילדים ש’אחרי’ – תהיי שם בשבילם! כי הם שם בשבילך! אני חושבת שאחרי טראומה כזאת- אנחנו אמהות הרבה יותר טובות! כי אנחנו הרבה יותר ראויות!”.

 ‏‏השקה 4 - עותק

בשנים האחרונות,  המודעות לנושא ה’לידה השקטה’ גוברת, ובהתאמה  ההתייחסות של החברה ובעיקר של אנשי המקצוע, קיימת בשיח בתוך מחלקות היולדת-נשים-יילודים.

עינת : “אני מקווה שגם אנשי מקצוע טיפוליים-נפשיים מעורבים יותר, כדי שטראומות אלה יטופלו במהירות ובדרך הטובה ביותר. אני יודעת מניסיוני, שלמרות שטופלתי נפשית (באופן פרטי), ‘משהו’ שם לא הצליח להתגבר לגמרי על האובדן. עובדה שבמשך שנתיים ותשעה חודשים לא הצלחתי להיקלט להריון חדש (עברתי טיפולי IVF- הפרייה חוץ גופית) ולא מצאו שום סיבה רפואית לזה. ומי שהעז להגיד לי שזה ‘מחסום נפשי’… הסתכן בשמיעת דעותיי שפרצו את מחסום הנימוס וההיגיון..”

עינת מעלה סוגיה נוספת שיכולה להקל על הנשים מעבר לחשיבות של גילוי רגישות ייתר במגע איתן במחלקות הנשים בבתי החולים. “הבטן שהייתה עד לפני כמה רגעים, מלאה בקסם, בהתהוות של יצור חדש, נשארת פתאום ריקה; ותחושת חוסר האונים היא איומה. מחלקה ללא בכי של תינוקות בני יומם, וודאי יכולה להקל על ההתמודדות פנים מול פנים עם המציאות… אז כן, אני בהחלט חושבת שמחלקה נפרדת יכולה להקל על התמודדות עם המציאות המרה שניכפת עליהן באופן פתאומי וכואב כל כך”.

“האובדן הוא הרבה יותר משמעותי אצל האישה”. עינת מעידה כי משפחתה והוריה העניקו לה את התמיכה הנדרשת והיו שם בשבילה, (בעיקר אימא בגיבוי מלא של אביה). בן זוגה התמודד עם החוויה והאובדן בדרכו שלו. לטענתה של עינת, מתוך הבנה שכל אחת ואחד מאיתנו חווה אובדן בצורה אחרת ובוחר להתמודד איתה באופן שונה.

“אני חושבת שבן הזוג, ככל שינסה להבין את האובדן, לא יגיע לרמת הבנה, שפיזית, האישה חווה. כמו שלידה של תינוק בריא וחי היא חוויה מאוד מרגשת ומדהימה לבן הזוג, הוא עדיין הצופה מהצד. הוא לא חווה את השינויים המתרחשים בגוף לקראת הלידה. הוא לא חש את הבעיטות הקטנות בבטן. הוא לא מרגיש את הכאבים לקראת הלידה ובמהלכה… קסם הבריאה מתרחש בנו, בגוף הנשי. וזאת חוויה שאי אפשר לקחת מהאישה.”, אומרת עינת ומוסיפה : “לכן גם האובדן הוא הרבה יותר משמעותי אצל האישה. לדעתי, במהלך טיפול של פוסט טראומת לידה שקטה, בן הזוג צריך להפנים, לעכל ולקבל את זה, שיכול להיות שבת הזוג שלו כואבת הרבה יותר ממנו את הרגשת האבל, ולתת לה להתאבל ולהיפרד בזמנה, מהעובר שלא יגדל להיות התינוק/ת שלה.”

“במשפחה שלנו, חיים ומוות מובנים ומדוברים בפתיחות כבר מילדות”.  מיד עם התקבל הספר בהוצאה לאור, מחליטה עינת לספר לילדיה התאומים ( בן ובת ) בני ה-15. עינת : חשבתי שהם כבר בוגרים מספיק כדי להבין את הסיפור ומשמעותו. ( אם כי עדיין לא לפרטי פרטים ) חשבתי שאם ישמעו/יקראו את הפרטים רק עם צאת הספר לאור- זה יכאב או יפגע או לא יהיה כל כך ברור למה לא דיברתי. במשפחה שלנו, חיים ומוות מובנים ומדוברים בפתיחות כבר מילדות (המוות של אחותי ענבל, סבים וסבתות שנפטרו במהלך חיי ילדיי), רק על המוות של ‘התינוקת ההיא’, עליו מעולם לא הרחבתי. כשהחלטתי להוציא את הספר- החלטתי שאני יכולה לשתף את הילדים.  תגובתם היתה מרגשת “אז יכלה להיות לנו עוד אחות”… ומיד אחרי כן השאלה- “אבל אולי אם היא הייתה אז אנחנו לא היינו?…

“האחות השלישית שלנו”. עינת נשאבת לתהליך ההפקה. ובתום תהליך של שנה היא חובקת את ספרה. “לא דברנו עוד על הנושא עד שהספר יצא והחזקתי אותו בידיי. הלכנו לחגוג במסעדה, ואז אמרתי להם: בואו נצטלם ביחד”. נטע אמרה לי: אמא, עכשיו הצטלמנו כל המשפחה- את, אני ואחי, והאחות השלישית…”

 ‏‏השקה 3 - עותק

עוד מהבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

תצוגה מקדימה

לב רטוב

משמשת כמנהלת מערך שרות בחברה קבלנית מובילה  * בעלת תואר שני בלימודי  משפט * בגרות והתבגרות הבעירו בה צורך לומר "בקול רם" ולחשוף "פתקים" שכתבה במהלך השנים על מערכות יחסים,...

תצוגה מקדימה

על אבות ובנים...יחסים ושרירים

פסיכותרפיסט גופני ומטפל יציבה מומחה בליווי תהליכי גוף ונפש * למעלה מ- 10 שנים משמש כמדריך כושר, וחדרי כושר הם סביבה טבעית עבורו * תאונת אופנוע, פגיעה בגב ותהליך שיקום ארוך...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קצין וג'נטלמן

גיוס מקורות והפעלתם, עצירת מבוקשים וסיכול פעולות טרור, מצגי שווא, יחס קרבה ושנאה, בגידה באמון, נאמנות כפולה, יחסי חברות עם ערביי ישראל ועם לבנונים, הם חלק מתוך תסריט חייו של אריאל רוניס ששימש כרכז ומנהל בשב"כ והיום משיק את...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה