הבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

meravbur

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מיולי 2010

יליד צרפת ששרד את תופת השואה בזכות “צרפתים גאים” * איש חינוך בכל רמ”ח אבריו ( עשרים וחמש שנים במערכת החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי במגוון תפקידי שטח וניהול בכיר עד היציאה לפנסיה ) * עסק בתפקידים  שונים  בתחום המודיעין בארץ ובחו”ל  *  פעיל בהתנדבות, בעמותות לילד החוסה, עמותת “קליר” ובבית חולים שלוותה * אינו מתחרט על המסלול  החיים שבחר בו. אהבתו  היתה ונשארה  ילדים חסרי ישע.

‏‏IMG_7140 - עותק

לצד ההנאה מהנכדים,  הוא מתמסר לתחביביו : טיולים חובקי עולם, צפייה בסרטים, קריאה וכתיבה. זהו אריה דרייפוס שמשיק בימים אלה את ספרו השני : “סדקים ברוח”  שמציין : “אני זקן  מדי מכדי להיות בעל שאיפות ריאליות. אז למען הרומנטיקה  אגיד שאזכה לכתוב עד לרגע האחרון”.

אין גיל לאהבה, אין גיל לכתיבה ואין גיל לאופטימיות. זהו אריה דרייפוס, איש ללא גיל. שחצה את גיל 80 אבל הדרייב וההומור שלו כאילו “נתקעו” אי שם בשנות ה- 20 המוקדמות. עיניו נוצצות שהוא מחזיק בידו את ה”ביבי” החדש, ספרו “סדקים ברוח” ( אופיר ביכורים).

“הספר נכתב  בהפסקות”. אומר אריה,  “התחלתי לכתוב את סדקים ברוח ותוך כדי כתיבה צץ בי צורך  לכתוב ספר עם  סיפורים  קצרים. אז תמצתתי את סדקים  ברוח, וכעבר שנה בערך חזרתי אליו ושפכתי בו את כל מה  שנותר לי לומר”.

אריה,  נשוי למרים, הוא אב לשלוש בנות וסב לתשעה נכדים. כיום, בגיל הזהב, הוא מרשה לעצמו להיות מי שהוא באמת רוצה ויכול להיות. מתעורר מדי בוקר עם תקווה בלב לעשות עוד משהו קטן. לפני שנה יצא ספרו הראשון, “זה החלום שנחשב”. והספר השלישי כבר הולך ונרקם.


סדקים ברוח הוא ספר עלילתי, המתאר כיצד  ציור מסתורי המתאר אישה וליצן הדומה דמיון מבהיל להיטלר, מכה גלים בפריז, בארה”ב, ברומא, בג’נבה ואפילו בארץ. אדם, איש מודיעין בעבר, מרים את הכפפה ומנסה למצוא את הציור ולהעלים אותו מכל התככנים שמנסים להשיג אותו. תכנית שטנית נחשפת בכל עוצמתה. זוממיה חותרים להנחית פגיעה מוסרית, דיפלומטית ותדמיתית אנושה על העולם היהודי

אריה : ” בספרי אני בעיקר  רוצה להתריע  על אבדן  ערכי  יסוד   ועל  כורח לשידוד  מערכות  כדי   לחזור  ולהשאר  מה  שאנחנו   בציר  הזמן שלנו. חוץ מזה אני מעלה השגות  ברורות  למדי  כנגד הרפיון  שפשה במקומותנו”.

סוגיות חברתיות, מדיניות, פוליטיות, ובטחוניות משמשות כרקע בעלילת הסיפור. כך לדוגמא   החיכוכים  בעולם הדיפלומטי  בין הממסד לארגוני  טרור, בעיות הביטחון  וההד השלילי שלהן. ” אני רואה באותן סוגיות  בינלאומיות גם השלכות על עצם קיומנו- כעם היהודי בארצו. היחס הדו ערכי   של הכנסיה לציונות וההתרפסות  וההדחקה גוברת  של האפל  הן באירופה והן אצלנו  הן   קול קורא  אגב   עמדת צרפת  כמנהיגת העולם המערבי הנאור   זוכה  לתאור נרחב בספרי”.

“אני לא בא להטיף מוסר”. אריה הוא ניצול שואה, ששרד , הוא ובני משפחה נוספים  בעזרתם “צרפתים גאים”, כך להגדרתו. בשנות המלחמה נבצר ממנו ללכת לבית ספר  בגלל שיתוף הפעולה הדוק בין  הצרפתיים  והכובש הנאצי.

בספרו החדש יש מוטיבים/ אלמנטים הקשורים לתקופה האפלה ההיא  – מלחמה העולם השנייה ( נאציזם, היחס ליהודים, היחסים עם הנוצרים).  ועל זה הוא אומר : “הרצון לכפר על זוועות השואה   סייע לנו   בעבר . הטמעה  והתעלמות מן העבר   על ידי חוגים נרחבים בחברה,  בארץ  ובחו”ל,  מזיקה  בהווה . “סדקים ברוח”   אינו מתיימר   להטיף  מוסר, הוא מסתפק הזכרת עובדות שמדברות בעד עצמן. אין בספרי כל   נימה   של ישראל  לבדד ישכון    אבל  יש  נטיה   להאמין   שאם  לא    נתעורר  תוך זמן  קצר יעלה בידי היהודים לעשות מה שהגויים  כשלו  בו.  האם  אני  פסימי   מה פתאום יש  על אדמות הקק”ל  חלקה בת חמישים עץ על שמי והיא  לא  נשרפה.”

“כפרטים, עלינו לנצל את זכות הבחירה שלנו למטרות ראויות”. אריה מדגיש בשיחה שלנו כי בדידות, אי נטילת אחריות  על הגורל  האישי  והכחדת שיטתית  של  העמדות   המוסריות  שלנו ביד  הממסד, הם מסוג הדברים שיכולים להוציא אותו מאיזון. בלשון המעטה.

אריה : ” השכחה, האי אכפתייות , האנוכיות  וסינדרום  ה”ראש  הקטן”  שהפכו  לסימני  היכר  של החברה שלנו. העם רוצה  נביא  ולחכות למוצא  פיו  ,לנהור אחריו  כעדר  ולהתבשם  מהזיותיו.   יהודי   על פי החינוף הליברלי שקבלתי  זה  קודם לכל  ובעיקר  אדם  שמנצל  את זכות  הבחירה  שהוענקה   לו   למטרות ראויות . אפשר להתווכח   על  הדרכים  להשיג  אותן, אבל אי אפשר להתעלם  מו  המחויבויות הרובצות על  כל יהודי באשר הוא.על פי כמה וכמה אם הוא ישראלי “.

אריה שואף שהחברה שלנו תיקח אחריות לכמה ערכים ונושאים שנדחקו הצידה או שהתעלמו מהם, והוא מפרט : שחרור מנטל ההשתעבדות  לתביעות המלאכותיות  של החברה , הכרה באחריות  הפרט על עצמו  וחזרה לכיבוד כמה ערכים בסיסים : יושרה אישית, אהבת הטבע קבלת הזולת כפי שהוא  ונכונות לעשות ולפעול שלא ממניע אישי או בעבור תמורה מוחשית.

“חשתי  בנוח בבועה שלנו  בישראל  של השולים” “אני  לא מתחרט  על המסלול  שבחרתי בו”.  אומר אריה ומוסיף “עסקתי  בתפקידים  שונים  בתחום המודיעין   בארץ ובחו”ל אהבתי  היתה ונשארה  ילדים חסרי ישע,   כן אני יהיר, אבל הם  החזירו  לי  המון  אהבה.  חשתי  בנוח בבועה שלנו  בישראל  של השולים.”

את לימודי החינוך התחיל אריה מיד לאחר שחרורו מהצבא.  במהלך עשרים וחמש שנים במערכת החינוך עסק אריה במגוון תפקידים :  מדריך חברתי, מרכז פנימיה ,מורה בעממי ,בתיכון (עירון -חדרה  גמנסיה  הרצליה ת”א  ,מנהל בית ספר מקצועי  ומפקח על החינוך המשלים  במחוז ת”א . לימים הוא יוזם את הקמתו של  מרכז  אוניבסיטאי   להכשרת  עובדים  עם נוער   במצוקה  והוראה משך שלוש שנים בדקר סנגל  .

תוך כדי שיחה אריה משתף אותי בדילמה מקצועית שעמדה בפניו  מיד לאחר הצבא. “לאחר הצבא עסקתי כשנה בכשרת   עולים  מאלגיריה שבסיומה  העמדה בפני הברירה  : לחזור לאירופה  ולהשתלב בעסקי המשפחה  או  להישאר  בישראל וחרף  ספקות  הנוברים  בי   לנסות  לעשות  משהו  לתיקון   המצב. כל החיישנים  שלי אותתו  שאניח לאשליה הזאת,  ושהחברה  לא עלתה ולא תעלה על הדרך   המובילה   לבריאות   ולחסינות חברתית ישראל . לא האמנתי  לעצמי ובכל זאת נשארתי כאן”.

“הגיבורות הנשיות שלי”. “צר  לי להודות בזה  אבל תמיד מצאתי יותר עניין בנשים מאשר  בגברים . גבר כבן  (יתום מאב מגיל 2) כבעל וכחתן  שלא לדבר  על אב  לשלוש  בנות  וכחובב  יופי נחשפתי יותר  להשפעת  נשים.” מציין אריה בגאווה.

בספרו החדש הדמויות הנשיות הן די דומיננטיות. שלי הסטודנטית  היא בליל של חלומות והזיות גבריות שניבנתה בהשפעת שלושת בנותיו ואבעת נכדותיו. לעומת דמותה של הברונית שניבנתה בהשפעת דמויות ( סלבס ) של ידועניות בבימה החברתית והפוליטית בישראל.

ההנאות הקטנות של החיים. לפני שמונה שנים אריה ובת הזוג עברו להתגורר בחיפה: “אנחנו נהנים  מן הנוף הפסטורלי, מן האוויר המורעל , מן המסעדות המעולות  ובאופן  כללי מלחיות בעיר  שלא ממש  עיר.”.  אומר אריה בקריצה.

את הזמן  הפנוי הוא מקדיש לנכדים ולשאר ההנאות הקטנות של  החיים : טיולים, כתיבת ספרים, קריאה והמון ( באנגלית, צרפתית , עברית וגרמנית ), ברידג’, גידול  פרחים האזנה לאופרה וגם ביקור אצל הרופאים.

לשאלתי מהם חלומותיו ושאיפותיו הוא משיב בנימה אופטימית : “אני זקן  מדי  בכדי להיות בעל שאיפות ריאליות. אז למען הרומנטיקה  אגיד שאזכה לכתוב עד לרגע האחרון.”

עוד מהבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

תצוגה מקדימה

לב רטוב

משמשת כמנהלת מערך שרות בחברה קבלנית מובילה  * בעלת תואר שני בלימודי  משפט * בגרות והתבגרות הבעירו בה צורך לומר "בקול רם" ולחשוף "פתקים" שכתבה במהלך השנים על מערכות יחסים,...

תצוגה מקדימה

על אבות ובנים...יחסים ושרירים

פסיכותרפיסט גופני ומטפל יציבה מומחה בליווי תהליכי גוף ונפש * למעלה מ- 10 שנים משמש כמדריך כושר, וחדרי כושר הם סביבה טבעית עבורו * תאונת אופנוע, פגיעה בגב ותהליך שיקום ארוך...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קצין וג'נטלמן

גיוס מקורות והפעלתם, עצירת מבוקשים וסיכול פעולות טרור, מצגי שווא, יחס קרבה ושנאה, בגידה באמון, נאמנות כפולה, יחסי חברות עם ערביי ישראל ועם לבנונים, הם חלק מתוך תסריט חייו של אריאל רוניס ששימש כרכז ומנהל בשב"כ והיום משיק את...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה