הבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

meravbur

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מיולי 2010

 IMG_0356

רכזת ועדת מכרזים, עיתונאית/בלוגרית * הכותבת למגירה מגיל צעיר, לוקחת חלק בתחרויות כתיבה שונות ומשתתפת בסדנאות כתיבה מגוונות * לפני כשנה הצטרפה ל”תא העיתנאיות” שם נחשפה לעשיה ופעילות בתחום השיוויון המגדרי וצמצום פערים בעיקר בעולם התקשורת, אך לא רק.

סיטואציות משפחתיות הקשורות לחג הפורים מביאות אותה להתיישב  ולכתוב את כתב היד, “פורים שמח”, שרואה אור בימים אלה בהוצאת “אופיר ביכורים”. זוהי ענת מנדל שמציינת : “כל אחד רשאי לבחור להיות מי שהוא רוצה, ויצירת אבחנה מגדרית מלאכותית בין בנים לבנות חוטאת למציאות של שוויון הזדמנויות”.

 ”חג פורים, האהוב כל כך על ילדים, הוא הזדמנות נפלאה לשוחח על חגיגה של זהויות, לברר מי אנחנו ומה היינו רוצים להיות, להרשות לעצמנו ולילדינו להגשים משאלות בלי לתייג מראש מה מתאים לבנים או לבנות.” אומרת  ענת מנדל, 52, אם לשני ילדים בוגרים, המגשימה בימים אלה את חלומה ומוציאה לאור לקראת חג הפורים את כתב ידה הראשון “פורים שמח – עִם זוֹרוֹ, נְסִיכָה וְלֵיצָן…  

ענת מנדל, עיתונאית ובלוגרית שעוסקת בניהול ואוהבת ספרות ושירה, כתבה את פורים שמח! בהשראת סיפור אמיתי מחיי משפחתה הקרובה.

 IMG_0367

מי אמר ששחור זה צבע של בנים. הסיפור המתואר בספרה של ענת נכתב בהשראת סיטואציות אמיתיות שהתרחשו לאחיינים שלה סביב  חג הפורים.  ענת שוזרת את הסיפורים והופכת אותם לסיפור אחד המשלב בתוכו גם את סיפור החג והלכותיו, תמימות ילדותית מחוץ למסגרת המגדרית, וילד שהולך לאיבוד ונמצא לשמחת כולם.רוב השמות בספר הם שמות של דמויות אמתיות מהחיים.

 ענת משתפת : “הסיפור המרכזי הוא על תאומות זהות, הבנות של אחותי, שבגיל 4 לערך, בחרו להתחפש – אחת לנסיכה – “תחפושת של בת” והשנייה לזורו – תחפושת “של בן”. הפתיע אותי, לטובה, שיש ילדונת פצפונת (דניאלה), שעומדת על שלה, מפגינה אומץ תמים, ומממשת את זכות הבחירה כנגד מוסכמות חברתיות – “שחור זה צבע של בנים”. “זורו זאת תחפושת של בן”. הסיטואציה הנוספת,  התרחשה לאח הקטן של התאומות, בו הוא יצא מן הגן והלך לאיבוד עם חברה לגן….. (סיפור שהגיע גם לעיתונות ולסיקור אצל רפי רשף בזמנו).

  ”הכתיבה היא חלק בלתי נפרד ממני.” ענת כותבת מאז שהיא זוכרת את עצמה. כשהיתה בת 12 שלחה את הסיפור הראשון שלה ל”תחרות הסיפור הקצר” של עיתון ידיעות אחרונות. בתקופת התיכון הייתה חברה במערכת ביטאון שכונתי בירושלים וכסטודנטית היא כתבה במגזין של האוניברסיטה הפתוחה והיתה חברת מערכת. במהלך השנים, לצד תחזוק קריירה ניהולית ממשיכה לכתוב בלוגים אישיים (אחד גלוי ואחד בשם סתרים), ובעיתון האינטרנטי מגפון (אליו הצטרפה בתחילת דרכו, ושימשה כחברת מערכת).

 ענת : “לפני כ- 6 שנים חזרתי מפרויקט התנדבות בן 6 שבועות בנפאל, והשתתפתי בסדנת מספרי סיפורים של יוסי אלפי, לפני כ-4 שנים השתתפתי בסדנת כתיבה יוצרת אצל יקיר בן משה, ומאז לא הפסקתי לכתוב המון, להרבה מגירות. מאז שהייתי ילדה רציתי להיות סופרת ועיתונאית. אז אני בדרך למימוש החלום”.

 אחרי שכבר החליטה להוציא את הספר לאור, רגע לפני שירד לדפוס, ענת מקבלת החלטה נוספת. היא מבקשת להוסיף על כריכת הספר את שם נעוריה (יוסף).” לדבריה “אקט זה היה מבחינת מתן שם ל”ילד” שהצטרף למשפחה ולשמור את שם נעורי כך שהזיכרון שיישאר מאחורי יכלול גם את נצר הורי שנפטרו מבלי להותיר אחריהם בן זכר שיישמר את שם המשפחה – יוסף.”

 בחברה שלנו אין מקום לתיוגים. לפני יותר משנה, מצטרפת ענת ל”תא העיתונאיות” שם היא נחשפת באינטנסיביות לחשיבות של נושא השוויון המגדרי ושל הצורך בצמצום פערים בין המינים, שיש להחיל ולממש עוד מהגיל הרך ועד בכלל. שוויון מגדרי מונע אפליה ועוד יותר מכך מונע אלימות מכל סוג שהוא כלפי נשים שנתפסות, ללא סיבה, כ”מין החלש”. “הסיפור של דניאלה, התאומה, תפס פתאום רלבנטיות לכדי ספר ממש.” אומרת ענת. שלא מהססת להגיד שבספרה היא “שתלה” מסרים חינוכיים / חברתיים. “כל אחד רשאי לבחור להיות מי שהוא רוצה, ויצירת אבחנה מגדרית מלאכותית בין בנים לבנות חוטאת למציאות של שוויון הזדמנויות. הספר, כמו גם חג פורים, הוא הזדמנות לשוחח על חגיגה של זהויות, מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להיות, להימנע מתיוג של מתאים לבנים או מתאים לבנות – וכפי שכתוב על גב הספר – לחגוג את הכל במילים ובתמונות בשמחה ובחיוך – בכל ימות השנה.

 IMG_0359

תארו לכם בן ישיבה לבוש כדיווה…. רק בפורים !.. “חג פורים, כמו כל חגי ישראל (למעט סוכות) נחגג כהצלחה של העם היהודי להתמודד עם אסון המתרגש ובא.” אומרת ענת. שמנסה להסביר למה בחרה דוקא לכתוב על חג הפורים. “פורים מסמל את החירות הבלתי מרוסנת שבה כל אחד יכול להתחפש (ולממש פנטזיה דמיונית) ככל שעולה על רוחו – בן יכול להתחפש לבת, ובת יכולה להתחפש ללוחם אמיץ לא צריך “לדאוג” להיראות כמו שמצפים ממך כבן או כבת, בגן, בבית הספר, במקום העבודה וכו’. זה נכון במיוחד במגזר הדתי שם קוד הלבוש הוא קפדני ובפורים הוא נפרץ די יפה, תארו לכם בן ישיבה לבוש כדיווה…. רק בפורים !. כמו גם מנהגי החג כדוגמת משלוחי מנות ומתנות לאביונים המבטאים  ערך עליון של נתינה וכיבוד הזולת “ולא חשוב למה הוא או היא התחפשו או איך הם לבושים”.

 כששואלים את ענת האם גם היא מתחפשת בפורים. היא משיבה “עד לפני שנים ספורות התחפשתי בכל שנה. לאחרונה, ובמיוחד אחרי שהילדים יצאו ממעגל החוגגים הפורימי, קצת פחות, אלא אם אני מוזמנת למסיבת פורים, ואז זאת בהחלט סיבה למסיבה”.

ענת מגדירה את עצמה כמסורתית לייט. לדעתה, לחגים ערך עליון של משפחתיות, מסורת, חזרה לשורשים תוך שמירה על עדכניות ועל ציפייה אופטימית לעתיד שמח יותר של אחדות, שיתוף ואחווה.

 חלומות ושאיפות.  ענת מתעדת להפוך את הספר להצגת ילדים לכבוד פורים. אך בכך לא תמו שאיפותיה. היא היתה רוצה להוציא ספר שירים וגם לעבור לגור ליד הים.

  •  

עוד מהבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

תצוגה מקדימה

לב רטוב

משמשת כמנהלת מערך שרות בחברה קבלנית מובילה  * בעלת תואר שני בלימודי  משפט * בגרות והתבגרות הבעירו בה צורך לומר "בקול רם" ולחשוף "פתקים" שכתבה במהלך השנים על מערכות יחסים,...

תצוגה מקדימה

על אבות ובנים...יחסים ושרירים

פסיכותרפיסט גופני ומטפל יציבה מומחה בליווי תהליכי גוף ונפש * למעלה מ- 10 שנים משמש כמדריך כושר, וחדרי כושר הם סביבה טבעית עבורו * תאונת אופנוע, פגיעה בגב ותהליך שיקום ארוך...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קצין וג'נטלמן

גיוס מקורות והפעלתם, עצירת מבוקשים וסיכול פעולות טרור, מצגי שווא, יחס קרבה ושנאה, בגידה באמון, נאמנות כפולה, יחסי חברות עם ערביי ישראל ועם לבנונים, הם חלק מתוך תסריט חייו של אריאל רוניס ששימש כרכז ומנהל בשב"כ והיום משיק את...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה