הבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

meravbur

עדכונים:

פוסטים: 88

החל מיולי 2010

מגיע לאי בוני שבנגריה בעקבות משבר אישי * שם הוא עוסק בניהול פרוייקט בתחום מערכות החשמל  אינסטלציה ומיזוג * השוני העצום בין שתי צורות החיים בישראל ובבוני העצימו את השהייה  באי, עד שכל דבר הפך לחוויה * לילדי האי תחושות מעורבות לגבי האדם הלבן שיש לו תפקיד דומיננטי בשינוי החיים על פני האי * למרות הקשיים והבדידות במקום כה יוצא דופן כמו בוני, הוא נחשף לעם הניגרי על כל מאפיניו ולומד על עצמו גם כמה דברים בדרך.

זהו אמיר ברגר שמשיק בימים אלה את ספרו “לילות כתומים ( הוצאת “אופיר ביכורים”) “הדברים שכה חשובים לנו פה בישראל, בחיי היום יום, הם חסרי חשיבות במקומות אחרים. היום לא הייתי מעוניין לחיות על האי. אני נמצא במקום אחר והפרק של בוני יישאר בזיכרונות”.

אמיר ברגר, 51, נשוי ואב לשניים, תושב קריית אתא, מנהל פרויקטים בתחום החשמל בחברת אלקטרה. בגיל 39 בעקבות משבר אישי הוא יוצא לשנה לעבודה באי בוני שבניגריה. החוויות שעבר על האי הקטן, הותירו עליו חותם עמוק שבא לידי ביטוי בספר ביכוריו “לילות כתומים” בהוצאת “אופיר ביכורים”.

אמיר מתאר בספרו את סיפורו של בנג’מין קינגסלי, מהנדס אמריקאי צעיר, העובר לעבוד באי בוני לאחר מותה הטראגי של חברתו. בבוני, נקשר בנג’מין בקשר רומנטי עם בחורה מקומית בשם פלורנס. הגילוי מרעיש גורם למפנה בחייו המסמנת את תחילתה של שרשרת אירועים שבסיומה המציאות בבוני משנה את פניה באופן דרמטי.

התערבות משפחתית. אמיר מתיישב לכתוב את הספר לאחר התערבות עם בתו סביב השאלה : האם זה מסובך לכתוב ספר? . אמיר רצה להוכיח לבתו כי המלאכה פשוטה וכי כל אחד יכול לכתוב ספר , דבר שבדיעבד הסתבר כטעות. כחודשיים מאוחר יותר מאותה שיחה, אמיר  מתיישב לכתוב . “כתיבת הספר החלה כשלוש שנים לאחר שעזבתי את האי ונמשכה שנתיים. התיישבתי לכתוב בעיקר בערבים ובסופי שבוע. לעיתים, הכתיבה הייתה קלה וקולחת ולעיתים קשה ומעצבנת. לפעמים כתבתי מדי יום ולפעמים הזנחתי את הכתיבה לתקופה ממושכת. היו רגעי שבירה לאורך הדרך אבל היה לי ברור שאסיים אותו”.

 cover-bergerאתגר חדש באי בוני. עד שנת 2002, עבד  אמיר בחברה ותיקה ומבוססת עם תנאים מצוינים. כשהחברה נקלעה לקשיים והגיעה לפשיטת רגל, נותר אמיר ללא משכורת וללא פיצויים עד שהגיעו גם המעקלים של הבנק ולקחו את הרכב. לאחר 3 חודשים אמיר מוצא עבודה חדשה שאינה מצליחה לקיים אותו ואת משפחתו. מודעה בעיתון על חיפוש עובדים בנגריה “קרצה” לו והוא מחליט לשפר את תנאי העסקתו ולעבוד באי בוני לתקופה זמנית. “הייתי כמו כל אותם אומללים שאנו רגילים לשמוע עליהם יום יום. לאחר שראיתי שאני ממשיך לטבוע ולא מצליח לשפר את מצבי, החלטתי לעשות מעשה ועניתי למודעה בעיתון, שחיפשה עובדים לניגריה. כחודש לאחר מכן הגעתי לניגריה”.

שונות. האי בוני נמצא בניגריה ושוכן בשפך הדלתא של נהר הניג’ר האדיר. באי מתקיים מפגש מרתק בין אופי החיים המקומי והמנומנם שבמובנים רבים לא השתנה במשך מאות שנים ובין סגנון החיים המערבי והמתקדם. סירות עץ זעירות שטות בנחת ליד אוניות משא עצומות, בקתות קש פשוטות שוכנות בצמוד למתקנים טכנולוגיים מתקדמים והנסיעה בשבילי האי, דומה לנסיעה במנהרת זמן                                                                                                      “השהייה בבוני הייתה מעצימה וחווייתית. השוני העצום מהחיים המוכרים לנו בישראל גדול מאוד: השפה, האנשים ומזג האוויר. הכול היה כ”כ שונה מכל מה שהכרתי עד אז והפך כל דבר לחוויה. המפגש עם המקומיים זכור לי כחוויה מיוחדת. בישראל הדיבור מאוד ישיר ומחוספס, בניגריה לעומת זאת המקומיים רוחשים כבוד ללבנים. הם קדים לאות הערכה ומדברים בשקט ולעיתים אף בעיניים מושפלות. מאוד הרשימה אותי הערבות ההדדית ביניהם. מרבית העובדים על האי, רחוקים ממשפחותיהם ובמרבית המקרים רואים אותם פעם אחת בשנה בחודש דצמבר. הריחוק מהמשפחות גורם להם להתחבר ולעזור האחד לשני בצורה יוצאת דופן”  מציין אמיר.

לילות כתומים. הזכרון של אמיר מאותם ימים מביאים אותו לבחור בשם ” לילות כתומים” לספרו החדש. “בבוני מצויים מתקנים ענקיים לייצור גז נוזלי. הגז מגיע למתקנים בלחץ עצום ולא ניתן לווסת אותו. כחלק מתהליך הייצור משחררים את עודפי הגז לאוויר, לא לפני שמציתים אותם. דבר שגורם ללהבות עצומות להיפלט אל השמיים ולצבוע אותם בגוון כתום.

בבוני, אמיר עוסק בביצוע מערכות חשמל, אינסטלציה ומיזוג אוויר בשכונת מגורים העשויה ממבנים תעשייתיים. בסה”כ כ- 75 מבנים כולל חדר אוכל, מכבסה ומועדון. “פעמיים בשנה, יש בבוני השבתה של המתקנים. באותה תקופה מגיעים לאי צוותים גדולים של אנשי אחזקה מיוחדים המטפלים במתקנים ומשדרגים אותם. השכונה הקטנה שבניתי שימשה את אותם צוותים”.

אופי ישראלי באי בוני. “ילידי האי המקוריים נחשבים לאנשים גאוותניים ועצלנים והעבודה איתם הייתה קשה ומאתגרת”. מציין אמיר. האי בוני הוא ממלכה עצמאית עם מלך מקומי ותושביו ניהלו את חייהם במשך שנים רבות ללא מאמץ מיוחד. באי יש שפע של מזון שלא נדרש מאמץ רב להשיגו. מרבית האנשים שעבדו אצלי לא היו ילידי האי, אלא עובדים שהגיעו ממרחקים.

“הופעת האדם הלבן שינתה את החיים בבוני מקצה לקצה וילידי המקום מתקשים להסתגל. לעומתם, שאר העובדים שהגיעו מהיבשת, היו אדיבים, חרוצים וצנועים ונהניתי לעבוד איתם. כמעט כולם אנשים דתיים שגדלו במקומות עניים וזכו לחינוך דל. העובדה שאני יהודי וישראלי הקנתה לי נקודות זכות במקרים רבים מכיוון שבעיני רבים מהמקומיים ישראל היא ארץ הקודש ואנו הישראלים מבורכים בעיניהם. תושבי המקום מתבוננים בפליאה ובהערצה על היכולות של האיש הלבן, אך גם מהם יש מה ללמוד. למדתי  מהם על כבוד ועזרה הדדית, על צניעות והסתפקות במועט. כל דבר קטן העלה חיוך גדול על פניהם, דבר שקינאתי בו.”

משהו קורה אצלי עכשיו. החיים והעבודה על האי עושים את שלהם. אמיר לומד על עצמו דברים חדשים שלא ידע, מבין כי מה שחשוב בישראל לא ממש רלוונטי במקומות אחרים על פני כדור הארץ. ההגעה לבוני בעקבות המשבר האישי ולא מתוך בחירה היתה קשה. “לא פשוט להגיע למקום כה יוצא דופן ללא חברים ומשפחה קרובה ולהתמודד עם כל הקשיים לבד. אני חושב שמה שהשתנה בי הוא שקיבלתי נקודת מבט נוספת על החיים. הדברים שכה חשובים לנו פה בחיי היום יום הם חסרי חשיבות במקומות אחרים. בסופו של דבר בוני הייתה חוויה מעצימה ואני שמח על כך שנפלה בחלקי האפשרות להיות שם”.

סיפורי אהבה. כשנשאל אמיר לגבי האפשרות של רומנים וזוגיות עם המקומיות – נשות האיש בוני, זאת  לאור הקושי, הבדידות והריחוק מהבית של רוב הישראלים שמגיעים לאי. הוא עונה ללא היסוס  אני מכיר באופן אישי שני ישראלים שהתחתנו עם ניגריות והם חיים היום בארץ ומגדלים את ילדיהם. אבל באופן, רוב הישראלים העובדים בבוני הם אנשים מבוגרים עם משפחות בארץ ואינם מתחברים למקומיות

אמיר גם מציין את העובדה, כי הבחורות שגרות באי, חלומן הגדול הוא לצאת מהאי ולשפר את מעמדן, בשל החיים הקשים בניגריה, כמדינת עולם שלישי לא מפותחת בעלת אפשרויות מוגבלות. “בניגוד למוכר לנו בארץ, קשרי המשפחה בניגריה נזילים מאוד והתא המשפחתי רופף, בנוסף לא קיימת כמעט הזדהות בין הפרט והמדינה כך שלהגר למדינה אחרת לא מצריך הרבה התלבטויות ומרבית הצעירות (והצעירים) היו שמחים לבנות לעצמם חיים באירופה או ארה”ב”.

אמונות תפלות. תושבי האי בוני מחזיקים ברשימה אין סופית של אמונות טפלות, חלקן משעשעות וחלקן הזויות לחלוטין. כך לדוגמא, הם מאמינים  שניתן לקנות חיי נצח, שניתן לעבור כישוף שיהפוך אותך לאיש עסקים מצליח וכו’. “היו לי שעות נסיעה ארוכות עם הנהג שלי ובמהלכן שוחחנו ארוכות על דברים אלו. הוא נשבע לי פעם ברצינות גמורה שהיה עד למקרה, בו השוטרים ירו על חבורת שודדים והכדורים עברו דרך גופם של השודדים מבלי שגרמו להם נזק. הוא היה משוכנע שזה הודות לכישוף. אני שלעצמי הייתי משועשע רוב הזמן מכך”. 

עוד מהבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

תצוגה מקדימה

לב רטוב

משמשת כמנהלת מערך שרות בחברה קבלנית מובילה  * בעלת תואר שני בלימודי  משפט * בגרות והתבגרות הבעירו בה צורך לומר "בקול רם" ולחשוף "פתקים" שכתבה במהלך השנים על מערכות יחסים,...

תצוגה מקדימה

על אבות ובנים...יחסים ושרירים

פסיכותרפיסט גופני ומטפל יציבה מומחה בליווי תהליכי גוף ונפש * למעלה מ- 10 שנים משמש כמדריך כושר, וחדרי כושר הם סביבה טבעית עבורו * תאונת אופנוע, פגיעה בגב ותהליך שיקום ארוך...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קצין וג'נטלמן

גיוס מקורות והפעלתם, עצירת מבוקשים וסיכול פעולות טרור, מצגי שווא, יחס קרבה ושנאה, בגידה באמון, נאמנות כפולה, יחסי חברות עם ערביי ישראל ועם לבנונים, הם חלק מתוך תסריט חייו של אריאל רוניס ששימש כרכז ומנהל בשב"כ והיום משיק את...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה