הבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

meravbur

עדכונים:

פוסטים: 88

החל מיולי 2010

גיוס מקורות והפעלתם, עצירת מבוקשים וסיכול פעולות טרור, מצגי שווא, יחס קרבה ושנאה, בגידה באמון, נאמנות כפולה, יחסי חברות עם ערביי ישראל ועם לבנונים, הם חלק מתוך תסריט חייו של אריאל רוניס ששימש כרכז ומנהל בשב”כ והיום משיק את ספרו “אני ואחי נגד בן דודי” (בהוצאת “אופיר ביכורים”). “בסופו של דבר,  כאנשי מודיעין,  אנחנו אדם מול אדם, ולזה אין תחליף. המקור שלנו הוא לא רק אמצעי.  אנחנו עובדים עם הלב ולא רק עם הראש!”.  מדגיש אריאל.

רכזי השטח נמצאים בליבת העשייה של שירות הביטחון הכללי. הם אלה שאוספים מידע לגבי פעילות חבלנית לאומנית וכוונות טרור. ספר ריגול בשבילם הוא צורת חיים. רבים מהם נשואים לעבודה, עובדים סביב השעון, והמידע שהם מלקטים מהשטח מהווה גורם דומננטי בהצלת חיים.

אריאל רוניס, 45, רווק , תושב הוד השרון. שימש כרכז ומנהל בשב”כ במשך 19 שנה. בשנת 1992 התחיל את דרכו בארגון, שם שירת במגוון תפקידי שטח וניהול, כולל בדרום לבנון עד לנסיגה בשנת 2000. בדצמ’ 2011 יצא לגמלאות  (התחיל בגיל צעיר מאוד יחסית לאחרים וצמח בתוך המערכת).  כיום מפתח קריירה שנייה כעו”ד פלילי (נמצא לקראת סיום ההתמחות בפרקליטות מחוז ת”א (פלילי) ובחינות לשכה ) ומשיק ספר ביכורים חדש “אני ואחי נגד בן דודי” (בהוצאת “אופיר ביכורים”).

סיפורו של צעיר ערבי, בן אחד הכפרים הסמוכים ל”קו הירוק”,  אשר נאסר לתקופה קצרה לאחר שיידה בקבוק זכוכית ריק על ניידת משטרה. בתום מאסרו, בהשפעת חבריו לתא, תושבי הגדה, ואיש דת מוסלמי – הוא נשאב לפעילות ההופכת אותו למבוקש על ידי השב”כ. רומן זה מיטיב לתאר את המתחולל בנפשם של המעורבים במרדף זה, עד לסופו המפתיע.שנות האינתיפאדה ופיגועי הטרור מהשטחים הביאו לכך שמרב העיסוק המדיני והפוליטי התמקד בנעשה ב”שטחים”. במהלך העלילה שזור דיון נוקב בשאלת מעמדם של ערביי ישראל, זהותם הלאומית והמדינית.

אריאל : “הרעיון לספר נולד לפני שנים. העבודה במגזר הערבי הביאה אותי להתבוננות שונה, תפיסות שונות ותובנות שונות שהן תולדה של סוג העיסוק הייחודי בגיוס והפעלת סוכנים והפן הספציפי של ערביי ישראל”.

 רוניס מדגיש כי הספר אינו מבוסס על סיפור אמתי, אך הוא בהחלט בהשראת חוויות ומקרים שחווה. הכוונה אינה, בהכרח, לפן המבצעי, אלא יותר בכל הקשור למערכת היחסים בין המקור לרכז וסוגיית ערביי ישראל. במסגרת תפקידו ניהל רוניס  שיחות ארוכות וכנות עם בני שיחו מערביי ישראל, מהן הבין שהמציאות אינה כפי שנראית, לעיתים, בעיני המתבונן היהודי, בטח לא זו המשתקפת מפיו של הפוליטיקאי הערבי.

 

ממוקד מטרה אבל עובד גם עם הלב

מערכת היחסים הנרקמת בין מפעיל למקור, ככל מערכת יחסים בין בני אדם, היא דינמית ומתפתחת. לא פעם העשייה המשותפת ואף ניתן לומר הגורל המשותף, יוצרים קרבה, חיבה ומערכת יחסים שאפילו ניתן להגדירה כחברית בין רכז השב”כ הישראלי לבין מי שהיה ועודנו מחבל בפוטנציה.

אריאל : “מובן כי לעניין זה גבולות ברורים, אולם השקפתי היא כי אם רכז אינו מסוגל לפתח קרבה כזו למקורותיו, הוא רכז פחות טוב. מקור שאינו מאמין כי הוא חשוב לרכז במימד האישי ביותר, הוא מקור שלא יסמוך על הרכז שבבוא היום יגן עליו”.

 תהליך גיוס המקור הוא מורכב הן מבחינת המקור והן מבחינת הרכז. “כמו בכל עבודה שאתה עובד אתה יכול לעשות את זה טכנית אבל כשאתה בא עם הלב זה נראה אחרת . כל בני האדם וגם המקורות קולטים איזה אדם אתה.  נוצרות סיטואציות מעניינות במהלך העבודה. המקור יכול להתקשר באמצע הלילה  כדי לספר על בעיות עם בנות הזוג שלהם”. משתף אריאל.

להיות רכז זה לא רק עניין של מבנה אישיות אלא גם איזה מין בן אדם אתה. אתה צריך להיות “קר” אבל במידה מסוימת גם לא. אתה צריך להשיג מודיעין אבל אסור לך לשכוח שאתה עוסק בבני אדם והם לא רק אמצעי. השירות משקיע המון בלהגן עם האנשים האלה. כמו גם, חשוב לזכור כי אין רכז שלא חווה בגידה של המקורות שלו.

“סוגיית ערביי ישראל תתפוצץ לנו בפנים”

אריאל בספרו מפנה את תשומת ליבנו בעקיפין לסוגייה של ערביי ישראל. לדבריו, היהודי לא ממש מכיר את המיעוט הערבי-ישראלי שאינו עשוי מקשה אחת וטעות תהיה להתייחס לבדואי תושב שבלי, למשל, הגם שהינו מוסלמי, כאל תושב אם אל פחם, כנ”ל לגבי הנוצרים.

תוך כדי העלילה הפלתתלה אריאל מתווה את הקוראים לנבכי הבעיה של ערביי ישראל שמהווה מבחינתו חבית נפץ שעומדת על זמן שאול. “תשומת הלב הציבורית נתונה לבעיה הפלסטינית ולא בכדי. כשהביטוי הוא פיגועים ואנשים נהרגים באוטובוסים, זה בולט יותר, מפחיד יותר, ממקד יותר.לעומת זאת סוגיית ערביי ישראל נפיצה, קשה יותר לפתרון, והגרוע מכל – אינה מהווה כמעט נושא לדיון ציבורי. הגם שמדובר במיעוט גדול (כ-20%) מהאוכלוסיה, היושב בתוך המדינה ולא ניתן לבצע הפרדה עתידית בינו למדינת ישראל גם אם כך ירצו הצדדים.

העובדה היא שהמיעוט המוסלמי בארץ הוא ציבור שחש ניכור כלפי המדינה. מכיוון שכהרגלנו בקודש איננו עוסקים בנושא עד שאינו עומד על סף פיצוץ, כך גם לעניין זה איננו מתייחסים עד שמגיעה נקודת הרתיחה (כמו למשל אירועי אוק’ 2000).הנטייה היא תמיד למנוע חיכוך בהווה, גם במחיר חוסר התמודדות והחרפה מודעת של הסוגיה.

אריאל : “סוגיית ערביי ישראל, באם לא תטופל, סופה שתתפוצץ ברעש גדול בהרבה מהעניין הפלסטיני. בציבור הערבי ישראלי יש כמיהה להיות ישראלים. יש ליצור את האווירה לשילוב טוב יותר של ערביי ישראל בחברה ואז תהיה כל הלגיטימציה לדרוש את הדיון הפנימי הזה בקרבם.

“יש לחתור לשוויון מלא לערביי ישראל. שוויון אין הכוונה לשירות בצבא (הקומה העשירית בבניין שטרם נבנו יסודותיו). כוונתי לשוויון מהותי. בהינתן החתירה לשוויון, יהיה גם מקום להגדיר את הגבולות ולדרוש מערביי ישראל לנהל בתוכם את השיח הזה. תופעות כמו הנפת דגלי פלסטין במשחקי כדורגל אינן יכולות להתקבל. השיח בין ערביי ישראל לבין עצמם לא יהיה קל. אני תקווה שהקול שיגבר הוא קול הרוב הדומם כיום, הרואה עצמו ישראלי בכל המובנים, מוכן להביע הזדהותו עם המדינה, אך חושש פן יבולע לו”.

  •  

cover-ariel

עוד מהבלוג של מירב בורשטיין Merav Burstein

תצוגה מקדימה

לב רטוב

משמשת כמנהלת מערך שרות בחברה קבלנית מובילה  * בעלת תואר שני בלימודי  משפט * בגרות והתבגרות הבעירו בה צורך לומר "בקול רם" ולחשוף "פתקים" שכתבה במהלך השנים על מערכות יחסים,...

תצוגה מקדימה

על אבות ובנים...יחסים ושרירים

פסיכותרפיסט גופני ומטפל יציבה מומחה בליווי תהליכי גוף ונפש * למעלה מ- 10 שנים משמש כמדריך כושר, וחדרי כושר הם סביבה טבעית עבורו * תאונת אופנוע, פגיעה בגב ותהליך שיקום ארוך...

תגובות

פורסם לפני 4 years

לשון הגוף

לשון הגוף עיסוקה המרכזי הוא תנועה וגוף *  שימשה כרקדנית מקצועית בלהקת המחול הקיבוצית ובהלהקת בת שבע * היתה ממקימי בית הספר  לאומניות בתל אביב *  בו גם ריכזה כ- 15 שנה את מגמת המחול והרימה ערבי יצירה ומחול * כתבה עיבודים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה