"גם ציפור קטנה יכולה להגיע רחוק"

דור שלישי לשואה * ילדות בבית צנוע ופשוט * התחנכה על ברכי האג'נדה הסוציאליסטית * מעברים בין דירות * מעבר לבוסטון עד גיל 16 * מנערה לא מקובלת ודי מופנמת, החלה לפרוח ולהתפתח חברתית רק בשירות הצבאי * לאחר הצבא, היא מתנסה באירועים וחוויות לא נעימות והכרויות עם אנשים מסוגים שונים, שלימדו אותה רבות על טבע האדם וסייעו לה לקבל את השונה * נשואה לעו"ד שחר הררי, בעל קריירה תובענית, ונרתמת מרצון לגידול 3 ילדיהם, על חשבון פיתוח קריירה אישית * היצירתיות והכתיבה החלו לנבוט כבר מגיל צעיר מאוד, ורק בעשור הרביעי לחייה מחליטה להוציא את ספר הביכורים "מתחת לנעל", בהוצאת "אופיר ביכורים", ש"נולד" מהשראות שקיבלה במהלך השנים ממקרים שונים שנקרו בדרכה, שנרקמו לידי עלילות שלמות של סיפורים. זוהי אורית הררי, שבספרה החדש מתריעה על בעיות חברתיות שמן הראוי להתמודד איתן ומדגישה כי "אסור לטמון את הראש בחול, החל בסחר בנשים וכלה בהשתלטות קבוצות חזקות על מגזרים חלשים".

דור שלישי לשואה * ילדות בבית צנוע ופשוט * התחנכה על ברכי האג'נדה הסוציאליסטית  * מעברים בין דירות  * מעבר לבוסטון עד גיל 16 * מנערה לא מקובלת ודי מופנמת,  החלה לפרוח ולהתפתח חברתית רק בשירות הצבאי *  לאחר הצבא, היא מתנסה באירועים וחוויות לא נעימות והכרויות עם אנשים מסוגים שונים, שלימדו אותה רבות על טבע האדם וסייעו לה לקבל את השונה * נשואה לעו"ד שחר הררי, בעל קריירה תובענית, ונרתמת מרצון לגידול  3 ילדיהם, על חשבון פיתוח קריירה אישית * היצירתיות והכתיבה החלו לנבוט כבר מגיל צעיר מאוד, ורק בעשור הרביעי לחייה מחליטה להוציא את ספר הביכורים  "מתחת לנעל", בהוצאת "אופיר ביכורים", ש"נולד" מהשראות שקיבלה במהלך השנים  ממקרים שונים שנקרו בדרכה, שנרקמו לידי עלילות שלמות של סיפורים.   זוהי אורית הררי, שבספרה החדש מתריעה על בעיות חברתיות שמן הראוי להתמודד איתן ומדגישה כי "אסור לטמון את הראש בחול, החל בסחר בנשים וכלה בהשתלטות קבוצות חזקות על מגזרים חלשים".

 

 

 

 "לקח לי כשנה להשלים את כתיבת הספר. רק כשכולם הלכו לישון יכולתי להתיישב מול המחשב ולהתחיל לכתוב. בהתחלה שירטטתי על דף שלד של עלילה, ומשם ניסיתי לפתח אותה. הרגשתי שכיום בשלו בי כמה תובנות שאני מעוניינת לשתף בהן אחרים. גם אם לא המצאתי את הגלגל, חשתי שמצאתי דרך ייחודית להתריע על בעיות בחברה שבה אנו חיים ". אומרת אורית .  

אורית הררי, 41, נשואה ( לעו"ד שחר הררי ) ואם לשלושה, תושבת גדרה. הררי בלונדית קוקטית, נמרצת ודינמית במעטה של בובה עדינה. מתמסרת  לגידול ילדיה ומוותרת ברצון על פיתוח קריירה אישית מקצועית. יחד עם זאת היא מצליחה להגשים חלום ילדות, ובימים אלה ממש מושק ספרה הראשון "מתחת לנעל", בהוצאת "אופיר ביכורים".

"מתחת לנעל" הינו אסופת נובלות המתארת באור ריאליסטי, אך אופטימי, את התמודדותן של החוליות החלשות בחברה עם המציאות שנכפתה עליהן. הדמויות בסיפורים צבעוניות, תוססות ומתפתחות באופן מרתק.

אורית : "כשגיבורי הסיפורים מנסים להיחלץ מגורלם, העניינים מסתבכים, משום שהם אינם מודעים למלוא הסיכון הכרוך בכך. אולם במהלך ההתמודדות עוברות הדמויות העיקריות תהליך של צמיחה אישית מתוך המשבר שאליו נקלעו, ומגיעות להארה פנימית, המסייעת לרובן להשתלב במציאות המשתנה".

 "הם הפליאו באותו תלמיד את מכותיהם ותבעו ממנו להיכנע, כשמנהיגם דורך ללא רחם על חזהו של האומלל, עד שזה נאלץ לעשות כמצוותו, דומע ונואש, כברירה היחידה העומדת לרשותו אם חפץ חיים הוא" (על עמית, השעיר לעזאזל מהתיכון: עמ' 15).

 נולדה ברמת-גן בתחילת 1971, לאבא רופא ואמא מורה.  שנות ילדותה התאפיינו בפשטות וצניעות.  תחילה התגוררה המשפחה בדירה קטנה בשכונת קיריית בורוכוב ברמת-גן, בהמשך בדירה שכורה ללא מזגן באילת  ומאוחר יותר בשיכון אחדות בפתח-תקווה.

 מוקפצת לכיתת מחוננים לבית ספר שרוב תלמידיו התגוררו באזור המבוסס יותר של העיר,פתח תקווה,  דבר שהקשה עליה חברתית. המשפחה עוברת להתגורר בבוסטון שבארצות-הברית, וחיה שם עד גיל 16. שנות ההתבגרות לא היו קלות עבורה. בין השאר, נאלצה להרכיב גשר ליישור השיניים וחגורה מיוחדת ליישור הגב. הפריחה החברתית מתרחשת בצבא, שם שירתה בחיל המודיעין. מייד לאחר הצבא נרשמה לאוניברסיטת תל-אביב ללימודי פסיכולוגיה וספרות צרפתית (בהמשך סיימה תואר ראשון בייעוץ חינוכי וספרות אנגלית). בגיל 21 עברה לגור בשכירות  עם שותפות בתל-אביב . עסקה לפרנסתה בתרגום. מאוחר יותר עסקה גם בהוראת אנגלית ובעיתונאות. "תמיד חיפשתי עיסוק עם משמעות, ולא רק לשם הפרנסה", אומרת הררי.

"במהלך השנים עברתי הרבה חוויות, חלקן לא נעימות, והכרתי סוגים שונים של אנשים והתנהגויות. המעברים והחוויות הרבות שצברתי לימדו אותי רבות על טבע האדם, וסייעו לי לקבל את השונה בקלות רבה יותר מאנשים שחיו חיים יציבים יחסית", היא מספרת.

היכרות מפוכחת עם המציאות.

אורית נשואה מזה 14 שנה לעו"ד שחר הררי, שאותו הכירה דרך מכירה משותפת בגיל 26. כעבור שנה התחתנו, ושנה לאחר מכן נכנסה להריון בפעם הראשונה. כיום הם מגדלים  שלושה ילדים: נוגה, תום וספיר.

"רוב הזמן אני מגדלת את הילדים לבדי בביתנו שבגדרה, בעוד שחר עסוק מחמש בבוקר, השעה שבה הוא נוהג לקום, ועד שעות הערב המאוחרות (אם הוא חוזר בתשע זה מוקדם), במסגרת הקריירה שבנה לו במשרד עורכי-הדין שהוא מנהל בתל-אביב. מתוך בחירה ולאחר שעמדו בפני מספר אפשרויות, החלטתי בשנים האחרונות לוותר (לעת-עתה) על קריירה דומה, כדי להתמסר לילדים, ושלא יגדלו בלי אף הורה לצדם. אינני מצטערת על כך, כי התוצאות, מבחינתי, מדברות בעד עצמן ומצדיקות את הוויתור שעשיתי". מציינת אורית .

הרעיון בספרה הוא הכרת הטבע האנושי, הנוטה להפיק לקחים ולנסות לשפר עמדות לקראת ההתמודדות הבאה, ועם זאת היכרות מפוכחת עם המציאות המרה, העלולה לטפוח על פנינו לעתים וליצור משברים בלתי צפויים.

הררי ברגישות ובחן מפתחת את  הדמות הספרותית שלה כמי שאינה נשארת במקום אחד אלא מנסה להיאבק נגד גורלה, ועל אף הקשיים העצומים שנערמו בדרכה הצליחה בסופו של דבר לפלס את דרכה החוצה מהעולם שממנו שאפה להימלט, גם פיזית וגם נפשית, הישג הנותן תקווה ועידוד לקורא המזדהה, ומראה שאין דבר העומד בפני הרצון, ושאסור לאבד את התקווה.

אורית : "עקרונית, אני אוהבת את כל הגיבורים שלי. גם דמויות שליליות אצלי מקבלות בדרך-כלל טיעונים להצדקת התנהגותן, כי בעיני אין שחור ולבן, ולכל עוול יש בדרך-כלל הסבר הנעוץ בחטא קדמון אחר."

 אורית מזדהה עם כל הגיבורים שלה, אבל מזדהה במיוחד עם כוח הרצון המאפיין את מזי ( בסיפור "מתחת לנעל" ) שנלחמה נגד קשיים אובייקטיביים איומים ויכלה להם, "על אף שהרקע שממנו באה שונה מהותית משלי, ושלא נאלצתי מעולם לרדת לזנות או להתמכר לסמים בעצמי". מדגישה אורית .

'למה את לא מתגרשת ממנו?' […] 'הוא אמר שבחיים לא ייתן לי גט, וחוץ מזה, תראי ת'ילדים, קשה להאכיל חמש כאלה לבד רק מתיקונים ומכפלות.' (עמ' 11-12). "[…] לאה התופרת מגוננת על גוזליה  בגופה הגדול, אף שלא היה חסין טילים, פשוט כי מעולם לא היה בידה מספיק כסף לבניית ממ"ד בביתם הישן, המתקלף והמתפורר." (על לאה – האשה המוכה מהדרום:עמ' 32).

אורית : "במילה "משבר" אני מתכוונת למצב של חוסר אונים, שבו מרגישים איום על אינטרסים חשובים ופגיעה בשלוות הנפש כתוצאה מכך. כן, חוויתי משברים ואכזבות מסוגים שונים, בין השאר במשפחה, בעבודה ובחברה. על הדברים המהותיים אני מרגישה שמוקדם לדבר. אני חושבת שעקרונית ניתן "לצאת" מכל משבר, אבל קצב ויכולת ההשתקמות תלויים ברמת הקושי שהוצב בפני האדם ובמידת הרגישות האישית שלו. תהליך של צמיחה כולל בעיני התגברות על טראומה וגיוס כוחות נפשיים, המתבססים על לקחי העבר, כדי להמשיך הלאה בכיוון שנבחר".

אורית מעידה על עצמה כי תמיד היה בה רצון לסייע לזולת. בילדותה נתקלה בילדים שסבלו מקשיים בלימודים ואחרים, עקב תנאי הרקע הירודים שלהם, ובהמשך גם פגשה אנשים שהתמכרו לסמים ונגעו ללבה. הדבר הניע אותה בהמשך לחפש דרכים לסייע להם ולשכמותם. "מתוך ההתנסות הזו בשטח למדתי לכבד כל אדם באשר הוא, ולהבין את המניעים להתנהגותו. כיום, לצערי, יש לי פחות זמן להתנדב, אבל אני עדיין תורמת לנזקקים במידת יכולתי, ומעודדת גם את ילדי לעשות כן". מציינת אורית . "מעבר לכך, ניתן לומר שתחושת האחריות והמחוייבות החברתית, לאזן את הרקע הבעייתי שממנו באו, נבעה בין השאר גם מתוך האג'נדה הסוציאליסטית, שעל ברכיה התחנכתי, אצל סבתי מצד אבי".

 "גם ציפור קטנה יכולה להגיע רחוק"

אורית : "יש משפט שאיני זוכרת היכן נתקלתי בו, אבל עד היום הוא משמש נר לרגלי: "גם ציפור קטנה יכולה להגיע רחוק". אני מתגעגעת לסבתא שלי, דבורה ז"ל, שהייתה אישה חמה ומדהימה מבחינתי, והעבירה לי הרבה ידע עולם ותובנות, חברתיות ואחרות, שנוצרו בעקבות החיים הקשים שעברה, לאחר שכמעט כל משפחתה נספתה בשואה, ובעקבות קשיי המדינה שבדרך, כמו המלחמות ותקופת הצנע".

"ההשראה לספר הנוכחי לא ניתנה בבת אחת; מאחר שהוא מורכב ממספר סיפורים, קיבלתי בכל פעם השראה ממקרה אחר. לדוגמא, הסיפור הפותח, "מתחת לנעל", שהעניק לספר את שמו, נבע ממקרה אמיתי. ביום הנישואין שלנו ביקרתי עם בן-זוגי בתל-אביב, ונתקלתי על מדרכת הטיילת בפלאיירים רבים של מכוני ליווי, תופעה שאינה נפוצה כלל אצלנו, באזור הקרוי "פריפריה", לפחות לא בריש גלי. לא יכולתי לעבור על כך לסדר היום. כאב לי מאוד על כל הבחורות המועסקות שם, כידוע, בתנאים משפילים, לעתים קרובות בכפיה או תוך ניצול תלות והבטחות שווא. מאוד רציתי לעזור להן, והתלבטתי איך. תוך כדי התלבטות ושקילת ההשלכות הכרוכות בכל פעולה שאעשה, קיבלתי השראה לסיפור הראשון. ההשראה לסיפור השני נבעה מהמסע שלי לאפריקה.את ההשראה לסיפור החמישי שאבתי מאסון השריפה בכרמל, וכך הלאה."