הבלוג של מרב שני

קוראת כותבת

צורכת ספרים לוורידים. עורכת לשון. מילים מוגבלות כל כך אבל כשהן מצליחות לדייק לרגע, זה אושר אחד קטן.

עדכונים:

פוסטים: 42

החל מאפריל 2014

בשורה תחתונה – תחת שמי ארגמן של מארק סאליבן הוא רומן היסטורי מרתק ומעשיר. ממליצה לקרוא לפני שיופק לסרט

28/05/2018

תחת שמי ארגמן הוא רומן ביוגראפי היסטורי המבוסס על סיפור אמיתי – בין 85 ל־90 אחוז אמת, אומר מארק סאליבן בהרצאה על ספרו.

זהו סיפורו של ז’וזפה ‘פינו’ ללה (Giuseppe “Pino” Lella)  באיטליה של שנות מלחמת העולם השנייה, וליתר דיוק, בשנים 1943–1945.

ז’וזפה פינו ללה בן 17 מהאתר של Mark Sullivan

הסיפור נפתח בחודש יוני 1943, כשלושה חודשים לפני כניעת איטליה לבעלות הברית והשתלטות חיילים גרמנים על מרכז איטליה ועל צפונה. פינו היה בן שבע־עשרה בלבד כשפגש הרס, מוות וכאב בעת שפצצות של בעלות הברית ניתכו על בית הקולנוע שישב בו עם אחיו הצעיר, מימו. זמן קצר לאחר מכן נשלח אחיו לקאזה אלפינה באלפים הצפוניים, שם ניהל האב רֶה פנימייה לנערים. עם התגברות ההפצצות נשלח פינו – למרות הסתייגותו המפורשת – בעקבות מימו.

בתוך פרק זמן קצר מאוד הפך פינו מנער רומנטיקן שמורגל בחיים הטובים – מוזיקה, שתייה ואוכל טוב – לעמוד השדרה של מערכת הברחת פליטים ברשותו של האב רה, והעביר פליטים רבים את הדרך הקשה והמסוכנת עד לגבול השוויצרי.

כמה חודשים לאחר שהגיע לקאזה אלפינה החזירו אותו הוריו למילנו:

[...] “אנחנו רוצים שתלך להירשם לגיוס,” אמר הדוד אלברט. “אם תתגייס, נוכל להבטיח שתוצב בעמדה שאין בה סכנה.”

[...] פינו הרגיש שבטנו מתהפכת. “להצטרף לנאצים? לענוד את צלב הקרס? לא. לעולם לא.”

[...] “השתנית, פינו,” אמר לבסוף הדוד אלברט. “אתה לא רק נראה כמו גבר, אתה נשמע כמו גבר. אז אני חייב להגיד לך, שאלא אם כן תחליט לברוח לשווייץ בעצמך ולהישאר שם עד שתיגמר המלחמה, אתה עומד להשתתף בה בדרך זו או אחרת [...] מישהו שאני מכיר יכול למנות אותך ליחידה של הצבא הגרמני שנקראת ארגון טודט, או א”ט. הם לא נלחמים, הם בונים דברים. אתה תהיה בטוח וודאי תלמד משהו.”

פינו התגייס בעל כורחו לארגון. באחת מהתקפות בעלות הברית נפצע, ולאחר שהשתחרר מבית החולים יצא לבקר את דודו ודודתו בביתם. באורח מקרי ביותר, כפי שקרה לפינו לא אחת, הפך הביקור לרגע מכונן בחייו:

“כאשר פסע על המדרכה במורד ויה מונטה נפוליאנה, הבחין במכונית מטה נאצית, ג’יפ דיימלר־בנץ 4G בעל הנעה 6X6, שחנתה בדיוק בחזית החנות. מכסה הרכב היה מורם. הנהג ביב רכון מתחתיו, מטפל במנוע בגשם.”

פינו סייע לנהג ובו במקום מונה תחתיו בידי הקצין שהרכב היה ברשותו. דקות ספורות לאחר המינוי סיפרו לו בהתרגשות דודו ודודתו, פעילי המחתרת, שהקצין הוא הנס ליירס, ‘גנרל מורשה של השר לחימוש ולייצור מלחמתי באיטליה’, הגרמני החזק ביותר באיטליה מלבד פילדמרשל קסרלינג. בהיותו נהג של אישיות חשובה כל כך, אמרו, פינו יוכל להפוך למרגל בתוך הפיקוד העליון הגרמני.

מכאן ואילך נמצא פינו שעות ארוכות במחיצתו של ליירס, שימש כנהגו וכמתורגמנו – בפגישות עם מוסוליני, למשל – והיה עד לפשיעה הגרמנית בכלל ולזו של ליירס בפרט: גניבת זהב, התאכזרות השומרים לעובדי הכפייה – לפעמים עד מוות, עריכת סלקציות ועוד. את המידע העביר לאנשי המחתרת ותרם את תרומתו לפגיעה בכוחות הגרמנים. בין היתר, פינו הסיע את ליירס לבית מאהבתו ושם פגש את המשרתת שלה, אנה, שפגש ביום הראשון למלחמה ונכבש בקסמה. על רקע ימי המלחמה האינטנסיביים צמח סיפור אהבתם של פינו ואנה.

הספר אינו חף מפגמים; לאורכו מצאתי כמה וכמה סיטואציות לא אמינות, לטעמי, למשל יכולתו של פינו – בן שבע־עשרה בלבד – להתמודד עם מורכבות פסיכולוגית של אנשים בסיטואציות קיצוניות, יכולתו לטפס על ההרים למופת, לנהוג למופת, לגלוש בסקי למופת, לנגן בפסנתר למופת. הסיפור חסר עומק פסיכולוגי ונעדרים ממנו גווני הביניים המאפיינים את המעברים מכאב עמוק לשגרה.

עם חסרונותיו, הספר מרתק ומעשיר. סיפורו של פינו הוא בראש ובראשונה סיפור מקומי על מרגל צעיר שפעל מתוך מסירות ונאמנות לארצו, ובו בזמן סיפור על עוצמה אישית, על יכולת האדם לצאת מד’ אמותיו לטובת יעד גדול ממנו עצמו.

הדרך שבה נחשף הסיפור גם היא מעניינת ועל כך סאליבן כותב בפתח הדברים. אחת המטרות שלו, מעיד סאליבן, היא להביא את הסיפור לציבור רחב ככל האפשר, וברוח זו, לא רחוק היום שבו הספר יופק לסרט.

מהאתר We the Italians

ז’וזפפה ‘פינו’ ללה בשנת 1949 מאתר Publishing Perspectives

גנרל הנס ליירס (Hans Leyers) תמונה מוויקיפדיה

הרצאה של מארק סאליבן על הספר (מדקה 20)

הפרטים היבשים:

הוצאת אריה ניר

מאגלית: תמי לימון

עורכת ראשית: חיה לנדא

עורכת התרגום: אלירז נר־גאון

טיפוגרפיה: שפי פז, אגתה

567 עמודים

כל הכבוד להוצאה על מתן הקרדיטים!

עוד מהבלוג של מרב שני

תצוגה מקדימה

המיילדת מוונציה/רוברטה ריץ'

אתחיל מהסוף: בלעתי את הספר בשלוק אחד ומתוך סקרנות רבה. האם ספר מאוד קריא הוא בהכרח ספר טוב? לכל אחד קריטריונים אחרים להגדרה מה הוא ספר טוב בעיניו, אבל כמה טוב לה, לרוברטה...

תצוגה מקדימה

היקום נגד אלכס וודס / גאווין אקסטנס

לא אוהבת לכתוב או לקרוא תקצירי ספרים, אז המצאתי סטרט אפ - בתחתית הפוסט תמונת התקציר המקורי. ולענייננו: סיפור מקסים על ידידות מופלאה, זה האטיקט הבוער באדום שמוטבע בכריכה הקדמית. נכון, אבל זה רק חלק קטן מהעניין כולו. הסיפור...

תצוגה מקדימה

חתיכת סיפור / דלית אורבך

אפשר לשמוע את הוויששש? הרגע זינקתי החוצה בלי חמצן בכלל מהעמוק העמוק של חתיכת סיפור. וזה מה שראיתי כל הזמן לנגד עיניי לפני הכל: שאפו אדיר על מלאכת מחשבת עלילתית בלי ליפול בשום עיקול או סיבוב או אפילו בקטנה. למאותגרים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה