הבלוג של מרב בן הרוש שני

יומנה של טכנאית ציפורניים

שנה אחרי שעשיתי דוקטורט במניקור-פדיקור הסתבר שאני אלרגית לחומרים שלי, אז אני יוצאת לחפש את עתידי. בת 50 פלוס במסע שלי אל ההצלחה

עדכונים:

פוסטים: 50

החל מינואר 2013

מיואשת מתחושה של חוסר סיכוי למצוא פתרון תעסוקתי, ויודעת שהרבה בני 40 פלוס נמצאים במצב דומה. מצד שני, אין לי את הפריבליגיה ליפול לייאוש

20/05/2014

אז איך זה מרגיש, להיות בת חמישים פלוס, ואבודה? זוועה, תודה. וזה עוד ביום טוב. בימים אחרים אני מרגישה:

  • הייתה לי הזדמנות כשהייתי צעירה, בין 20-22.5 ופספסתי אותה!
  • אין לי מה להציע לאף אחד וכבר לא יהיה לי אף פעם!
  • אני זקנה מדי!
  • לא רלוונטית!
  • וכו’!!!

הוי ייאוש מפואר, אתה כבר כאן! ומבזק: הייאוש לא נעשה יותר נוח בלונדון, כי הייאוש אדיש לגיאוגרפיה, הוא לא אחד עם נאמנות למקום ספציפי. לי הוא יותר נוח דווקא בתל אביב, איפה שהוא כבר מוּכּר.

אחרי שעזבתי את הלוחשת לשוקולדים אני מסתובבת בתחושה שהגעתי לדד אנד. מה שאני קולטת מהסביבה מחזק את התחושה האישית: יש הרבה נושרות/ים ממעגל העבודה כי הגיעו לגיל המופלג 40 פלוס. אמנם אין לי נתונים סטטיסטיים אבל בחדר המני פדי שלי אני שומעת גם על רילוקיישן, שם חדש ומתוחכם להגירה/פרישה זמנית ממצבת הנישומים של רשות המסים. אנשים מנסים בחוץ כדי לחיות יותר טוב.

מה יש לה לארץ הזאת שכל כך שונאת את יושביה? נכון שההשקעות, ונעצרו, והבנקים, וההתמוטטות, ולא רק פה. אבל לי, הקלישאה שאני, אין ארץ אחרת. כנראה כי אני מראיינת ניצולי שואה ויודעת איך הסתיימה ההרפתקה היהודית האחרונה בפזורה. חייבת שיהיה טוב כאן, בבית שלי.

אני מנסה להבין את מדינת היהודים הקשה הזו ומכיוון שאני קרובה אצל עצמי, אני שואלת על הגיל: מתי קרה שהגיל הפך להיות מכשלה? אם אני יוצאת מנקודת הנחה שעסק עושה כל מה שיכול כדי להיות רווחי, אני מבינה שלהעסיק 40 פלוס זה איכשהו לא רווחי.

וזה מפתיע אותי כי חשבתי שהניסיון חיים שרכשתי בהרבה חבטות וקמטי הבעה, פועל ישר לטובתו של מעסיק פוטנציאלי: אני כבר יודעת הרבה על עיקר וטפל, על יחסי אנוש, על יעילות ועוד ועוד. המעסיק רק חוסך לעצמו זמן = כסף = כאבי ראש =…

ככה לדעתי, אבל בזמן שאני משייפת עולה לי רעיון: למה שלא אשאל את לקוחותיי שחלק ניכר מהן נמצאות בעמדות בכירות בחברותיהן ואחרות סתם נשים חכמות וחושבות.

להן תמצית התשובות. חלקן מחזקות את התחושה שלי:

  • בחברה מקבילה בחו”ל הגיל הממוצע הוא 10 שנים מעל מהגיל הממוצע בארץ
  • זו אפליה פר אקסלנס, בלי סיבה
  • הסלוגן “העולם שייך לצעירים” הפך למציאות צינית

אחרות מסבירות

  • לבעלי/ות הניסיון דרישות שכר גבוהות יותר, החברות מעדיפות לחסוך
  • נשים בנות 40 פלוס פחות אטרקטיביות על רקע היותן אימהות
  • בשל היכולת של המעסיקים לנצל אנשים צעירים שלא יודעים לשים גבולות
  • היעדר הרעב בעיניים והצורך להראות את התשוקה לעבודה של בני ה 40 פלוס

ויש גם תשובה אחת שמעלה ספק: אולי למחפשים בני 40 פלוס יש קיבעון מחשבתי שבא לידי ביטוי בראיון. צריך לפתוח את הראש לאפשרויות שונות ולהגיע לחיפוש ממוקדים ומכוונים.

התובנות מעניינות אבל לא עוזרות לי כאן, בסאונת הייאוש שלי. כל בוקר צריכה לגרד עצמי מהקנטים מחדש ולייצר אמונה בעתיד למרות שחלק ניכר ממנו כבר מאחוריי. אני מבינה שגם הייאוש רוצה מקום והחלטתי לתת לו עד מחר בערב. אין לי את הפריבילגיה ליפול פנימה.

ואחר כך, מה שאמרה סקרלט אוהרה “…ככלות הכל, מחר יום חדש”.

רוצים לעבור אתי את המסע? לחצו על כפתור עקוב אחרי

לינק לפוסט הראשון, מ ת ח י ל י ם

פעם קודמת סיפרתי על שתי תובנות

בפעם הבאה חמישה טיפים להקמת עסק

אני בלק פצוע  קטן 2

פצועה ומדממת

 

בברכת שיוף קל ונעים

מרב, טכנאית הציפורניים שלכן

________________________________________________________________________

בואי ניפגש למניקור וקפה. הכי טוב, גבות 0528-800-416

עוד מהבלוג של מרב בן הרוש שני

תצוגה מקדימה

ג'ל על ציפורניים טבעיות-בעד ונגד

כל פעם שאני מורחת ג'ל אני חושבת על איך נראו חיינו לפני שהמציאו אותו. ויותר ספציפי – האם בכלל היו לנו חיים? ובשביל מה בכלל טרחנו להתעורר בבוקר? חדות העין שביניכן ישימו לב שאני לטובת הג'ל. ויש לכך מספר סיבות שאשטח כאן ללא כחל...

תצוגה מקדימה

היום יום האם*

בעודי מצחצחת את הפאנלים (זאת כמובן מטפורה. לא נוגעת בפאנלים. רק איבוק רהיטים, אקונומיקות, שטיפה, שאיבת אבק, סידור הבית לפני שטיפה, סידור אחרי) שמעתי ברדיו שהיום יום המשפחה. לא הייתי בטוחה ששמעתי טוב, כי אוזן אחת הייתה חסומה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

איזי ריידר מ ת ח י ל י ם

דניס הופר וג'יימס פונדה על אופנועים כבדים וסט בגדים קבוע. ברקע שומעים את Born to be Wild. זה קרה בסרט Easy Rider שתורגם בהתקף גאוניות לאדם בעקבות גורלו. מאז שעזבו ואינם, מה שנשאר לי זה רק הגורל שלי. אני מעריכה שיודעת את הכתובת שלו, כולל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה