Saloona

 תחלמי,אמרת. חזרת,נקישה בדלת, קירות אסורים,כרית לבנה,עיניי מכוסות, דמעות שקופות,רקובות,פניי מצולקים, מסיכה שחורה על פניך, ואני,על ברכיי,מתחננת.   רקדי! ציווית, קרעי שמלה,גופי רועד, כשלתי תחת אזיקי רגליי, חזי,עולה,ויורד,מבט עוין, שריקות בוז מתישות,חובטות,מפיחות שנאה, יוצרות בי עוצמות.   תענשי,לחשת. פצעי חייך,ריקנות משכרת, פנים לא מוכרים,עלטה משחררת, מילותיך שבורות,מרחפות בחלל החדר, גנחתי. מגע ידך שורט,גס,חודר,מטלטל את קיומי, עטפתיך,בתוכי.   תאמיני,ביקשתי. שקט מהוסס,נשימות כבדות, מותשת מלהט,שנאה וייאוש, ביקשתי לברוח,להתיר קשרי נפשי, להשקיט,למחוק,לקלף עורי הצרוב, לצאת לחופשי,לשכוח דמותך, לשבור,לנתץ,לפרוץ, להאיר אפילתי.                         

                                           …

  זיכרון ינקות,עריסה חנוקה, תמונה על הקיר,מלמלה צחורה . תפרת אותה,מחט חודרת, נועצת בבשרך,עורך,מותירה חורים. ריח דמך הנוזל על רצפה מעופשת, כמו הזכיר לך את שרצית לשכוח.   קמטים מסביב לעינייך,מעידים על גילך, הליכתך שפופה,פסיעותייך כבדות,שרת לי. משב של רוח הפיץ את ניחוחך,ריח גופך המוכר, אחיזתך רפויה,מעידה על מחלתך,הרקדת אותי. כושפת!שנאה בליבך,אהבה בעינייך, דמך החל להכתים את בגדיי.   לחישות ארסיות,חגת סביבי, היא הגיעה,השפילה,בזזה,עקרה את נשמתך. זעם מקולל,חריקת דלת נטרקת, בכיי הסגירני, זרוע חזקה,סטירה מנחמת,מחט חודרת, מחוררת,יוצרת  נקבים,חושפת …

  "אני מקשיב", אמרת לי בקולך הצרוד,קול של מעשן כבד.הבטתי בך,מתוסכלת,משתדלת להסתיר את העובדה שאני לועסת מסטיק,למרות שהדבר שהכי  קוסם לי כעת זה לעשות לך בלון בפרצוף,ולצחוק מהתגובה שלך.הבטתי בשיער שלך,שיער כל כך לא מסודר,נראה כיער עבות ומסובך,שלבטח גם מחשבותיך נודדות בו ללא מוצא,עד שמתיאשות הן,וראשך חדל מלחשוב.הקמטים שעל פניך,עמוקים כל כך, וכמו חותכים את העור המצהיב שלך,לאורכו,ולרוחבו,ויוצרים מראה של …

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת. היא כיבתה את  האור שבחדרה,והחלה עורגת לתחושת הקרירות של השמיכה שבעוד כמה רגעים תרחף על גופה העירום,ברכות, כנוצה תועה ברוח, ותפיג,ולו במעט,את החום המעיק של לילות הקיץ המדבריים. צלצולו של הטלפון הנייד שלה קטע את הרהוריה. היא הביטה בחוסר רצון על אותו חפץ ,שהבהב ככוכב זוהר בעלטה ששררה בחדרה,כבה ונדלק,כמו מבקש,בהבהובו,שלא תפספס את אותה שיחה.קללה עסיסית …

  זה היה אחד הימים היותר קרים של אותו שבוע. הרוחות העזות שפקדו את אותו היום, לא הרתיעו אותה מלעלות על הרכבת הראשונה לכיוון העיר הגדולה, רכבת שתיקח אותה לפגישה עם המורה שלה לפרוזה. אמנם היא הייתה עושה את הנסיעה הזאת פעמיים בחודש, וכל פעם ההתרגשות לקראת הפגישה הייתה עצומה עבורה, אולם בנסיעה הזו, של אותו בוקר …

  תמיד אהבתי מכשפות,יש בהן מסתוריות מרתקת.הן לא יודעות מאומה,אבל בעצם יודעות הכל.  היא גרה בבנין הצדדי ביותר של הרחוב,רחוקה מאנשים סקרניים, ומקרני שמש מחממות.קשישה גוצה עם עיניים חדות ראיה כשל חתול טרף, ואוזניים חדות שמיעה כשל תנשמת. בעלת פנים מקומטים,שיער אפור אסוף ,כמעט ברובו,במטפחת שחורה ארוכה שהייתה מלופפת מסביב לראשה כסרט,גידמת בידה הימנית,וידה השמאלית התהדרה בכף יד מטופחת עם ציפורניים ארוכות ומחודדות …

בילדותה,נתקלה היא באנשים רעים.הדמויות המשמעותיות ביותר בחייה,הוריה,לא העריכו את הגעתה לעולמם,ולא אחת ננטשה פיזית ורגשית.שנים היא ראתה את אימה כאישה חלשה,מאביה פחדה פחד מוות, אולם נאלצה להתמודד מולו בגופה הרך עת איים לפגוע באימה.ילדה גיבורה הייתה, מעין אביר על הסוס הלבן.פעמים רבות אימה הייתה, במתכוון, ניגשת אליה ושמה אותה כחוצץ,בטבעיות וללא נקיפות מצפון כלשהם, בינו לבינה.והילדה פחדה,רעדה,הלב …

פרץ של דיבור,בין קירות ביתה ריסים שחורים,שפתיים אדומות מבטה מתמקד,צופה לא צופה מדחיקה,מסלפת,משקרת בעיקר לבבואתה המשתקפת   שטף של קללות,בין סמטאות חבויות מגדפת סמטאות חשוכות בין קירות ליבה קוסמות הן במסתוריותן,לוחשות לו לבוא, לבוא ולרקוד עם צלילתה המוקפת בלהבה.   שתיקה מנחמת בין גציי הלהבה עומד אתה וקורא לגשם שישטוף,ישכיח,יכבה הרי היא שם,היא איננה חלום "אלחם בקירות הלהבה ואגיע אלייך" זועק אתה זעקה המהדהדת בין קירות ביתה.   פרץ של צחוק מתגלגל נשמע …

מקום מסתור,פינה מטונפת,לב קפוא ביקשת לראותי דואבת ,מתחננת לרחמים נר דולק חושף דמותך,מכשפה יוקדת אש המתנת,גוועתי בשקט,עיט הגיח מבין הצללים.   עלטה מייסרת,שקיעה אדומה,הרהוריי לב מיותמים, עצים מזוהמים בזפת,גפרור ניצת,הושמט לקרקע, פרחים שחורים,מחוררים,בעטתי,חשת בגועל זורם בתוכך, מרעיל דמך. פגרים בסמטאות,ציפור אילמת,כרעת ללדת.   ירקת גיצי להבה כשהגחתי לעולם,צווחתי, מבקשת חום ביקשת לראותי דוממת,יונקת רעל אדום והוא עמד בצד,מצית עוד סיגריה,מביט בך בלהט חושק בגופך,שונא את יופייך,לא חס על חיי.   ירח עצוב …

  כפות רגליים קטנות, מולי שער שחור מהופנטת מאור הירח שנצץ כפנינה חלומות הובילוני הנה,מושכים בחוטיי שערי הזהוב ביקשתי לצרוח,לסגת לאחור ,חזרי!צווחתי את ידך הרפת מעריסתי,נשיקה רפויה על מצחי, הבל פיך שלא אשכח לעולם.   כף יד גדולה,מאיימת,כשל חיית אדם  הרימה, נשיקה על מצחי.קוצים חדים איימו לפצוע הבל פה לא מוכר, מהול באלכוהול חדר לנחיריי הרכים חזרי!צרחתי נלקחתי,מאחורי שער שחור.   חדר חשוך,מעלי תמונה של חלון פרחים מקשטים את הקיר הלבן …

הבטתי. שחפים מנוקריי עיניים,צלילים קסומים של עורבים כסופים טיפסתי בין הגבעות,כוויות בכפות הרגליים, חול לוהט מסונוורת מקרניי השמש, מתערטלת בחמימותה המסוכנת   עצרתי. תלויה בין שמים לתהום,שריקות הרוח מחרישות אוזניים מרחפת כעלה נידף שנתלש מגבעול יער עבות,קולות בוקעים מפרים את הדממה חלומות שבורים מנציחים את השממה פחדים החלו להציף,הטירוף הגיע.   הרפתי. שניות ספורות,רגעים של אושר, טורדניים שערי מתנופף ברוח,פרשתי ידיים,כציפור מלמולים יצאו מפי,בורחת להסתתר,שיברי קברים גולגלות אדם,שלדים,כלובי זאבים מגואלים בדם שחור …