"כשאת מתמידה, נחושה, לא מוותרת ומאמינה, את מגיעה לתוצאות"

ההחלטה של רותם שטיינר–יוסף להתמודד בבחירות לא היתה פשוטה. "שאלו אותי מה יהיה עם הילדים. הם בסדר, הם ילמדו שיעור לחיים. כשאת מאמינה במשהו את נלחמת עליו"

אני רותם שטיינר–יוסף, אימא לחמישה, גרה במושב מגדים ומתמודדת לראשות מ.א. חוף הכרמל. אני גם מרצה באקדמית גורדון, מתנדבת כלוחמת אש, כשוטרת בסיורי מג"ב, מלמדת בהתנדבות תלמידים וסטודנטים דלי אמצעים ומתנדבת בארגוני רווחה שונים. הסיבה שציינתי את היותי אימא בראשית דבריי, היא שמלבד העובדה שהילדים מלווים אותי לכל אורכו של הקמפיין, בסיורים ביישובים, בראיונות ואפילו בצילומים, ילדיי הם שלמעשה הניעו אותי לרוץ בבחירות. כל אימא יודעת שמגיע לילדיה הטוב ביותר ושהיא תעשה את הטוב ביותר עבורם. הטוב ביותר בחינוך, הטוב ביותר באיכות הסביבה, בתרבות, בחיי הקהילה ועוד.

בחרתי במ.א. חוף הכרמל להיות הבית של משפחתי. נולדתי בכפר נטר להורים חקלאים ורציתי שגם ילדיי יגדלו כך. אמנם בחרתי בחוף הכרמל, אך יחד עם זאת מצאתי שיש המון מה לשפר, ולכן התחלתי לעסוק בהתנדבות במסגרות שונות במועצה מתוך אמונה כי חייבים לשנות. בתחילה התנדבתי ביחידת הביטחון של היישוב, שם שימשתי כקצינת לוגיסטיקה ומשאבי אנוש, ולמעשה עיביתי וביססתי את מערך המתנדבים, בהמשך הקמתי צהרון המשרת את תושבי הסביבה ועזרתי לכל מי שהיה זקוק לעזרתי: לאימהות לאחר לידה, לקשישים, לתושבים חדשים ועוד. בכל מקום שאני, כאדם פרטי, יכולתי לעזור, עזרתי.

רותם שטיינר-יוסף (צילום: רונית ולפר)

בחלוף הזמן ראיתי עוד ועוד דברים במערכת המועצתית והיישובית שמחייבים תיקון, והבנתי שנדרש שינוי מבפנים. בשלב זה התחלתי לחפש אלטרנטיבות ולבסוף הבנתי כי אם אני באמת רוצה לשנות ולקדם עלי להתמודד לראשות המועצה. ההחלטה לא הייתה פשוטה. שמעתי לא פעם "ומה יהיה עם הילדים?" הילדים שלי בסדר גמור. הילדים ילמדו שיעור לחיים. כשאתה מאמין במשהו אתה נלחם עליו. הילדים יראו אימא שיש לה תשוקה לעשיה ולתרומה, אימא שמוכנה להקריב הרבה למען הציבור ולמענם.

מעל 20 שנה אני בתחום החינוך. בתחילה כמחנכת וכמרכזת, ובעשור האחרון כמרצה במכללה וכיועצת להנהלות של מוסדות חינוך ולרשויות מקומיות. בתחום החינוך כשאתה נחוש, לא מוותר ומאמין, אתה מגיע לתוצאות. לי נמאס מחוסר השקיפות, מתרבות של "תן לי – אתן לך" שלצערי פושה ברשויות מוניציפאליות רבות, מהאווירה האלימה כמעט ומתחושת המיאוס שפוגעת באמון הציבור. המצב דורש שינוי, זו לא גזרת עולם. למועצה יש את היכולת להוות "בית" לתושבים, להיות אוזן קשבת, הקול השפוי בסבך הבירוקרטי של השלטון. פשוט אסור שהמועצה תהווה עוד זירת מלחמה. אם כבר ראוי שהמועצה תילחם למעננו.

אין לי ספק כי בשלה השעה לחשוב אחרת.

זה עניין של גישה. זו תמצית ההבדל בין עסקן פוליטי ובין אדם שבא מתוך רצון לשרת ציבור.

אני מאמינה שרוב הציבור רוצה לתרום לקהילה בה הוא חי. לפעמים הפקידים בצד השני של הקו נתפסים כאטומים… אם זה המצב חשוב לזכור כי כנראה שזו רוח המפקד על פיה הם – כנראה שראש הרשות שאינו נותן להם את תחושה של גיבוי, תחושה שהאינטרס של הציבור הוא האינטרס היחיד שחשוב.

מחקרים מראים כי כאשר אישה נמצאת בראש הפירמידה, היא פועלת בצורה נקייה יותר, שקופה יותר ושיתופית יותר. הם גם מוכיחים כי העובדים תחתיה מרוצים יותר.

אינני מבקשת את אמון הציבור בשל היותי אישה. אני רוצה שיבחרו בי כי אני רותם. אישה, אימא, אבל גם הרבה יותר.

אחד הדברים שלמדתי בקמפיין הוא שרבים אינם מודעים לחשיבות הנגזרת מהבחירות המוניציפאליות. רבים אינם יודעים מי מתמודד ומתי הבחירות, אבל אם תשאל אותם ברמה הארצית המצב אחרת.

זהו מצב אבסורדי. הרי חינוך ילדינו, איכות הסביבה, התרבות, הספורט, הקהילה ועוד נושאים רבים נקבעים ברובם המכריע על ידי ראש המועצה ולא נקבעים על ידי הממשלה.

בקשה לי אליכם, ב-30 באוקטובר לכו והצביעו.