פיגוע בבית הכנסת הרפורמי ברעננה

כתובות נאצה שמרססים יהודים על קירות בית כנסת רק משום שמתפללים בו גברים ונשים ביחד הן פיגוע שמבשר שהיהדות בדרך לאבדון, ושאיום הטרור קטן לעומת יצר ההרס העצמי של הגי׳האד היהודי

צילום באדיבות קהילת רענן
׳אני לא מבינה למה החליטו בהנהגה להתעכב דווקא על זה׳ אומרת לי המתבגרת, מדריכה בצופים, שקיבלה מייל מראשי ההנהגה עם הנחייה לכל המדריכים לקיים פעולה בנושא סובלנות בעקבות ריסוס בית הכנסת הרפורמי ברעננה בכתובות נאצה. ׳יש כל כך הרבה פיגועים, למה דווקא על זה החליטו לעשות פעולה?׳ היא טוענת, ולכו תסבירו לילידי מחזור 2001 שבדיוק כך הרגישו הימים שקדמו ל-4 בנובמבר 1995.

בלהט להבות השריפה, הלשונות המחמירות את נזקיה והפחד הגואה מפני טרור ערבי-ישראלי יצירתי והרסני במיוחד, האירוע הזה עבר תחת הרדאר, ואולי אפילו בעזרת התקשורת שלא טרחה להבליט אותו. אבל בואו נהיה מאוד ברורים – בית הכנסת הרפורמי ברעננה, אחד המקומות העוסקים בפעילות קהילתית יהודית-חברתית היפה ביותר שראיתי, רוסס בכתובות שבהן איום מפורש על חייהם של ראשי הקהילה הרפורמית ויו״ר נשות הכותל,  ע״י יהודים בפעולה שהיא טביעת אצבע ברורה של מפגעי תג מחיר יהודים. יש יגידו שזאת בעקבות חילוקי הדעות על מתווה הכותל, אבל ממתי הפכנו סבלניים כלפי תירוצים לפיגועי טרור?

אני מנסה להסביר לילדה שלי שהימים שבהם אנחנו חיים הם ימים של אלימות גואה, לא רק פיזית, אלא גם תודעתית ותפיסתית, ושאלימות מהסוג הזה אפיינה את הימים שטרום רצח רבין. אלימות נגד כל מחשבה שאינה מתיישבת עם הקו המקובל, שנאת השונות, איבוד הערך לחיי אדם, אובדן הדרך, אובדן צלם אנוש. שהפחד של חברה שלי, סאמיה, ערביה-ישראלית מחיפה, שחשה זרה בארץ בה נולדה וגדלה, מחלחל גם לתוכי, ושאני, כמוה, מתחילה להרגיש לא שייכת ולא רצויה בביתי.

samueli30_11a

כבר תקופה ארוכה מתקיים בארץ מתח רב בעקבות הסחי הפוליטי וטרור היחידים, מתח שמתבטא לא רק בחשדנות והסתה כלפי הציבור הערבי-ישראלי שהולך והופך לבלתי לגיטימי, אלא גם בין ימין לשמאל, דתיים לחילונים.

כך נראית ישראל 2016. זה לא רק שאדם חייב להיות כאן יהודי, הוא גם חייב להיות יהודי כפי שהם חושבים שנכון להיות יהודי. יש יהודים נכונים ויהודים לא נכונים. הרשתות החברתיות מלאות בנאצות והתרסות כלפי הזן השמאלני הנחות, זה שמתעקש לאחוז בנאיביות במחשבה שאפשר לשנות ושזה תלוי בנו. כלפי הזרם החילוני והרפורמי, זה שמתעקש להזכיר שהעם היהודי אינו עם של שנאה וחרחור מלחמה.

שיח בקבוצת וואטסאפ (באדיבות יערה  די סגני)

יהדות-ישראל 2016 היא לא מאור הגולה, היא ׳הצל׳ – נוטפת ארס, שוללת, מתלהמת, שמחה לאיד, גזענית וקיצונית. יהדות 2016 לא זוכרת את יהדות אירופה או את יהדות צפון אפריקה וארצות ערב. היא לא זוכרת איך זה להיות אחר, היא לא זוכרת סובלנות,  היא לא זוכרת חסד וחמלה, היא לא זוכרת ׳כל ישראל חברים׳, ובטח לא ׳גר ותושב וחי עמך׳, היא לא זוכרת ׳ואהבת׳. היא זנחה את מצוותיה הבסיסיות ביותר. היא נטולת רחמים. היא עיוות של יהדות. היא קונספט שטני. היא ג׳יהאד.

המילים שרוססו על קירות בית הכנסת הרפורמי ברעננה הן צלבי קרס מילוליים. הן התכנית הסופית למחוק כל זכר למה שאינו עולה בקנה אחד עם הפרשנות של היהדות הקיצונית, המסתגרת, המשיחית לתכנית האלוהית. היא שלילת חופש הפולחן והזהות, היא שלילת המגוון והמרקם העדין שאפיינו את ארץ ישראל ונפש יהודי הומיה. היא האות שהמסך עומד לרדת עלינו. זוהי יהדות 2016, והיא זו שתביא את הקץ על היהדות ועל ארץ ציון. לא איראן, לא פלשתין, לא טראמפ. היהדות לחצה על כפתור ההשמדה העצמית וזה הזמן לדבר בעד כל מה שהוא שונה מזה, כל מה שמשאיר פתח לתקווה.

מתוך דף הפייסבוק של יוסי כהן, מנכ״ל קהילת רענן

׳השיר הזה לא מתאים. איך יבינו ילדות בכיתה ד׳ את המילים האלה – קומוניסטים, סוציאליסטים, עובדי איגוד?׳  שואלת הבת שלי כשהיא מקריאה לי את שירו של מרטין נימלר, שצורף לתכנון הפעולה שקיבלה.
׳תחליפי קומוניסט בערבי׳ אני אומרת לה, ׳תחליפי סוציאליסט בשמאלני, במקום עובדי איגוד תגידי חילונים. יהודי זה יוסי, מנכ״ל קהילת רענן של בית הכנסת שחולל, חבר שלנו. אבל תגידי משהו, כי אם לא נשמיע קולנו, כשיבואו ויקחו אותנו, לא ישאר אדם שידבר בעדנו.׳

לא השמעתי את קולי מרטין נימלר / תרגום: מאיר זוהר

 

תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי קומוניסט;

 

ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי סוציאליסט;

 

ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי;

 

ואז הם באו ולקחו את היהודים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי יהודי;

 

ואז הם באו ולקחו אותי –

וכבר לא נותר אדם,

לדבר בעדי.