יום בסטיליה נשי-שיר הלל לסודות של הצרפתיה

הכל התחיל מאז שאני זוכרת את עצמי. משהו בגוף שלי לא הסתדר. הרגשתי שאני לא אני. אבל לא ידעתי להסביר את זה לאחרים. הייתי בת 12 כשהתחלתי ללמוד צרפתית. לכיתה נכנסה מורה, שנראתה כמו השחקנית פאני ארדן

יום הבסטיליה שחל היום הוא הזדמנות נהדרת לחגוג את פלאיותה של האישה הצרפתיה. אני, ישראלית במקור, חבה לצרפת ולחברותי הצרפתיות הרבה מאוד. הן הפכו אותי למי שאני. הן הכירו לי את מי שהפך להיות בעלי. הן סייעו לי לנהל את חיי ואת יחסיי עם אנשים שאני פוגשת, ולא פחות חשוב- הן הרעיפו עלי שיק בתועפות.

הכל התחיל מאז שאני זוכרת את עצמי. משהו בגוף שלי לא הסתדר. הרגשתי שאני לא אני. אבל לא ידעתי להסביר את זה לאחרים.
הייתי בת 12 כשהתחלתי ללמוד צרפתית. לכיתה נכנסה מורה, שנראתה כמו השחקנית פאני ארדן. היה לה קארה שחור, ניחוח של בושם וסיגריות והיא היתה לבושה שחור ומכוסה בשל צבעוני. היא פתחה את הפה והתאהבתי בשפה ובמורה. זה היה הרגע בו הבנתי מה לא בסדר: נולדתי צרפתיה. בטעות זה קרה בישראל. החלטתי לתקן את הטעות.

מאיה גז צילום רמי זרנגר

למדתי במשך שנים את השפה והתרבות הצרפתית. סיימתי בגרות בצרפתית בהצטיינות וגם תואר ראשון. אחרי 11 שנות לימוד הגיעה ההזמנה המיוחלת מאוניברסיטת סורבון. הציונים הגיעו עד פריז והוזמנתי ללימודים על מילגה.
ארזתי מזוודה ענקית ומילאתי אותה במילונים ובספרים, בג'ינס אחד כחול, סוודר אדום, וחולצות טריקו ארוכות. ארזתי את עצמי על ארבעים הקילוגרמים העודפים שנשאתי בטרנינג אדום ונעלי ספורט ורודות ועליתי על מטוס לפריז עם כרטיס לכיוון אחד.
לא היה לי מקום לגור בו, לא היה לי על מי להניח את הראש, לא היתה לי חברה לדבר איתה, אבל היתה לי פריז. I always had Paris.
התחלתי להסתובב בעיר בין ספריות, לא היתה לי טלויזיה אז הלכתי לקולנוע וישבתי בבתי קפה. האוניברסיטה של הסורבון היא אחת מהראשונות בעולם, ואני, שהגעתי לשם עם הטרנינג האדום ונעלי הספורט הורודות, הסתכלתי על הפריזאיות הקוקטיות מתהלכות על עקבים נמוכים, אמנם, אבל כאלה שנוקשים על מרצפות האבן של החצר הפנימית של הסורבון ומשמיעים את הקול הנכון. הן לבשו ג'ינסים כחולים צמודים וז'קטים או חצאיות וגרבונים ואפילו, שם בסורבון, התהלכו כמה שמלות שחורות קטנות.

מאיה גז צילום גלעד רדט

לאט לאט יצרתי קשרים עם הסטודנטיות הפריזאיות. הן הפכו לחברותי הטובות ביותר ולימדו אותי את הסודות השמורים שלהן. עשר שנים חייתי בפריז והיום אני יכולה לומר שהן ואימותיהן אימצו אותי ולימדו אותי את כל "הסודות הצרפתיים" אותם הצרפתיות יונקות עם חלב אימן.
המהפך הושלם. רזיתי את ארבעים הקילוגרמים העודפים, למדתי להתלבש כמו פריזאית ובעיקר, למדתי להתנהג כמו צרפתייה ולנהל את מערכות היחסים שלי כמותה. הדובדבן על הקצפת היה, כשהוזמנתי לקבל את האזרחות הצרפתית הנכספת, הודות לדוקטורט שכתבתי ולעבודתי כעיתונאית בפריז (או כמו שנציגת הממשלה הצרפתית ניסחה זאת, כשהעניקה לי את המכתב מנשיא צרפת דאז, ניקולא סרקוזי: "תודה שאת מפיצה את התרבות הצרפתית בעולם").
עכשיו החלטתי להעביר את כל הטוב הזה הלאה, לאחיותיי הישראליות: במסגרת סדרת ההרצאות שלי, הסודות הצרפתיים, אני מגלה את כל הסודות שסיפרו לי הצרפתיות. בהרצאה חדשה ומיוחדת אני מזמינה את כולן לבוא ולגלות איך הן עושות את זה. הנה כמה עובדות ששברו לי מיתוסים ודעות קדומות על הצרפתים ובעיקר על הצרפתיות:
1. הגברים מפנקים את הנשים– הגעתי לפריז פמיניסטית ישראלית, שרגילה לשלם על עצמה בדייטים, לא מוכנה ש"יקנו" אותה, ומחליטה לאן יוצאים בדייט (או לפחות מצפה שיתייעצו איתה, ושיהיה על זה דיבור). גיליתי שהאמהות הצרפתיות מחנכות את הבנים שלהן כמו שצריך: הן מלמדות אותם לחזר אחרי אישה ולהפוך אותה למלכה. גבר צרפתי רואה באישה יהלום יפהיפה ומנצנץ. הוא מבין שהדייט הוא הזדמנות לנסות ולכבוש את לבה. לכן הוא בוחר את המקום הטוב ביותר שהוא יכול להרשות לעצמו, ומוציא את הנערה לבילוי. או כמו שאחד מהם אמר לי כשהוצאתי ארנק מהתיק: "אני מזמין אותך לבילוי".
2. הצרפתיות מאוד נחמדות אך לא מתמסרות– בתגובה ובהמשך לסעיף הקודם, הצרפתיה, אם היא בוחרת להיענות לדייט, לא "ביצ'ינג" כלפי הבחור (סלחו לי על הצרפתית). היא מחייכת, היא אדיבה, היא מתעניינת- אבל היא לא נמרחת ולא מתמסרת. היא מכבדת את עצמה. גם אם היא סופר-מתלהבת- היא לא תראה זאת לבחור, אלא תשמור על פאסון. לעומת זאת, היא תיתן לבחור להרגיש שיש לו סיכוי, ותפתח את האפשרויות לעתיד עם אמירות בסגנון: "בפעם הבא אפשר ללכת לאכול במסעדה לאוסית", או "אני ממש רוצה ללכת לראות את הסרט החדש של אוזון".
3.  המילה דייט לא קיימת בצרפתית– עד כה כתבתי "דייט", אבל אין מילה כזאת בצרפתית. קיים המושג "rendez-vous" (פגישה) אבל לא "דייט". כי למה להגדיר? אנחנו פה כדי להנות, בנות. ואם אתן לא מעוניינות, אולי בסוף תצא מזה ידידות מופלאה?

מאיה גז צילום רמי זרנגר

4. הכל יותר לאט– קחו את הקצב הישראלי ותנמיכו משמעותית את הווליום. לאן אתן ממהרות? לצרפתיות יש זמן. כדי להיפגש עם חברה בסוף השבוע, כדאי שתפנו סלוט של ארבע שעות. על אחת כמה וכמה פגישה עם בחור. תשכחו משעה פגישה והביתה. פגישה כזאת היא הזדמנות נהדרת לשבת ולהכיר אדם חדש, שייתכן שיהפוך לאדם המשמעותי בחייכן. מה גם, שמדובר באירוע מתגלגל: מתחילים באפריטיף בבר, עוברים לארוחה במסעדה ומקנחים בטיול רומנטי בעיר .אפשרו לו לפנק אתכן.
5.  הצרפתיות לא ממהרות להתחתן כחלק מטקטיקת פיתוי– לפי מחקר שנעשה לאחרונה, רק 50% מהנשים הצרפתיות מעוניינות להתחתן. זה אומר שחצי מאוכלוסיית הנשים בצרפת מבקשות להמנע מהאירוע: לא מטעמי דת או תרבות, אלא מטעמי פיתוי. מעין שליחת מסר בלתי מילולי לגבר: "היום אני שלך, אולי אפילו יש לנו ילדים משותפים ואולי אנחנו ביחד כמה שנים, אבל מחר אני יכולה לקום וללכת". כל יום הוא יום חדש ומלא אפשרויות. זה מאלץ את שני הצדדים לעשות מאמץ אחד כלפי השניה ולא לקחת את הקשר כמובן מאליו.

ד"ר
מאיה גז היא מומחית לתרבות צרפת. היא התגוררה עשור בפריז, שם למדה בסורבון והיתה כתבת "גלובס". הרצאתה "סודות השיק של הנשים הצרפתיות" תתקיים ב24.7 ב- 19:00 בהרצליה. לרישום מוקדם היכנסו ללינק.

מאיה גז
ד"ר מאיה גז מנחה את סדרת ההרצאות "הסודות הצרפתיים" על סגנון החיים והתרבות הצרפתית