אני עושה הליכות כושר ברחובות. מאז שנכנס החוק שמגביל את האזורים בהם מותר ללכת משעות מסויימות, לפני שנתיים בערך, באוגוסט 2027, מצאתי לי רחובות חלופיים מורשים לכניסה, וזה בסדר, אפשר להסתדר.
אני לא הכי קפדן על עניין הכושר אז מידי פעם, כשאני נתקל באנשים שמוכרים לי, אני עוצר לדקה, ככה להחליף כמה מילים. אבל מעבר לזה אני כן שומר על הליכה ארוכה וטובה, בעיקר בשעות הערב. אתמול פגשתי חברה טובה מאוד שלא ראיתי הרבה זמן ודי שמחתי. דיברנו דקה אבל נורא רציתי להמשיך את ההליכה, לא לעצור. הסברתי לה תוך כדי חיבוק שהגעתי לגיל שאסור לי לזייף כושר גופני ואני חייב לשמור על הגב שלי שקצת התפרק לאחרונה. לחשתי לה באוזן שאשמח אם אוכל להציע לה חברות בנופייסבוק ונרחיב את המפגש לשם. היא חייכה שבכיף והמשכתי הלאה.
פניתי ברחוב הראשון שמאלה ואחרי עוד כמה דקות הרגשתי שמישהו מרחף קצת מאחוריי על ה- flying Segway, אבל מרחף ממש קרוב מאוד אליי. ואז הוא ריחף כבר לצידי, ואמר לי שהוא מבקש שנדבר, שאעצור את ההליכה ונשוחח איפשהו בצד. פתאום הופיע חבר שלו על סגווי נוסף. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות כשעצרו אותי לביקורת, ממש לא הבנתי מה הם רוצים ועל מה העיכוב. "ראינו שדיברת עם האישה ההיא לפני חצי שעה בערך. זוכר? מאיפה אתה מכיר אותה?" הוא שאל.
בדרך כלל אני פוגש כל מיני אנשים מתחומים שיכולים לעורר בעיה אצל השלטונות, אבל היא? בגללה מעכבים אותי? היא חברת ילדות שאני מאוד אוהב, שהייתה תלמידה מעולה ואחת הילדות המקסימות בבית הספר. "אתה יודע שחברת הילדות הזו שלך כותבת בלוג נגד הממשלה? ולא בשמה האמיתי. בכל יום-יומיים היא מעלה פוסט חדש על מישהו אחר מהשרים או על ראש הממשלה. עלינו עליה לפני חודש והתחלנו לברר לעומק. ועכשיו אתה פוגש אותה. אתה מבין מדוע אנחנו שואלים, נכון?"
הבנתי אותם לגמרי, אבל באמת שלא היה לי מושג, אני מוכן להישבע. הכרתי אותה כשהיינו הרבה יותר צעירים. זאת?! זאת כותבת בלוג נגד השלטון?! מוזר. ויש לה מסתבר עשרות אלפי קוראים, הוא אמר לי.
"אמרתי לה שאשמח אם אוכל לחפש אותה בנופייסבוק ונוכל להרחיב את המפגש לשם".
***אני כותב את כל זה לעצמי. אין מצב שאני מפרסם כזה טקסט, יציקו לי ולמשפחה וגם ככה אין הרבה עבודה יותר.***
"זהו"? הוא זרק לי. "רק בנופייסבוק? לא באיזו רשת חברתית אחרת לא מישראל, עם הסיסמאות והקידודים שיש לכם? נראה לי שאתה והיא הולכים לעשות לנו קצת בלגן". אף פעם לא עשיתי בלגן, באמת. תמיד כששאלו אותי מה אני עושה ברחוב ההוא או את מי פגשתי בבית הקפה הזה אמרתי את האמת כי אני יודע שאין לי מה להסתיר. לפעמים האמת הזאת מפריעה להם והם דווקא חושבים שיש לי מה להסתיר. אין טעם להתנגד כי זה לא יעזור. לפעמים יעכבו אותי ליותר זמן ולפעמים לפחות אבל אני לא רוצה להפסיק לראות אנשים בעיר שלי בגלל שעוקבים אחריי.
"לא יהיה שום בלגן. כי לא תכננו על בלגן. כי אפילו לא חשבנו על זה. פגשתי אותה ברגע, עצרתי את ההליכה ואמרתי לה שאשמח לדבר איתה יותר בנחת אחר כך בנופייסבוק. והלכתי, זה הכל. באמת".
אישרתי להם את השם המלא האמיתי שלה כי בכל זאת, שמחתי לראות אותה אבל יותר חשוב לי שירדו ממני לאיזו תקופה. מה שביאס אותי זה שבסופו של דבר לא הצלחתי להוציא מהם את שם הבלוג או מה השם השני שאימצה לעצמה.
** הכותב הוא שדרן רדיו, איש טלוויזיהו יועץ בתחום המוזיקה