Saloona

מחר כשאתעורר מוקדם מידי בבוקר, אהייה בת 40. אולי 40 הוא העשרים החדש, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שפלוס מינוס חצי דרך כבר מאחורי. החצי הקשה.  המספר הזה קפץ עלי באחד הלילות האחרונים. דווקא אני, שסוגרת בדיוק עכשיו כמעט שנתיים עגולות של משבר גיל הארבעים שהתחיל, כמה מקורי מצידי, בגיל 38 (ככה זה כשהחיים מזמנים לך …

ובכן, לכבוד כל מכירות ראש השנה המתרגשות עלינו לאלפים, כי בכל זאת יש כמה ביננו שעדיין לא הפנימו שהכי שווה זה להתקזז על המתנות, ופשוט להפסיק עם הנוהג הזה, של קנית כמויות בלתי סבירות של ואזות או קערות כל שנה, הוזמנתי להשקת סידרת גאדג’טים למטבח של חברת chef’n, שנמכרת עכשיו ב "סוהו" האהוב עלי. הלכתי משתי סיבות – …

לכל אחד מאיתנו יש את העיר הזו, שכשהוא מגיע אליה, הוא מרגיש פתאום בבית. לי יש את ניו יורק. כבר שלושה ימים שאני צמודה ל-CNN, ל-FOX NEWS, ולכל אמצעי תקשורת שמוכן לשתף אותי בקורות את ניו יורק אהובתי. כן, אני מכירה את הנטייה האמריקאית להתרגש מכל בדל חדשות שאולי סוף סוף נופל לידיהם, הלו רק בשבוע …

לציון חגיגות החודש הראשון שלנו בקראוון, בזמן שחצי מדינה מבלה באוהלים, הגיע הזמן לספר על משאית מתוכננת בקפידה כה רבה, שמאפשרת חיים תקינים לחלוטין של ארבע נפשות, משל גרו בדירת חדר במרכז תל אביב. הכל התחיל כש"מר קוצים בישבן", הידוע גם בכינויו – "על ההר הזה עוד לא טיפסנו", גילה מצבור מבהיל של ימי חופשה, …

סיאטל בשבילי היא לגמרי עיר של סרטים אהובים וסדרות מהזן שמתמכרים אליו. ואם כבר נגררתי לכאן על ידי ההוא עם הקוצים בישבן, החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לפגוש את מקדרימי אהובי ולטייל ליד ביתו של טום הנקס הסובל מנדודי שינה. מה רבה היתה אכזבתי כשגילית שסיאטל גרייס לא באמת קיימת. את צילומי החוץ מצלמים באיזו ספריה …

עולם האופנה ועולם העיצוב תמיד הושפעו אחד מהשני. כבר כמה שנים טובות אנחנו לובשות מונוכרום עליז של שחור-אפור-עם נגיעות של לבן. אוסף הסוודרים האפורים שלי הוא מהמשובחים שיש, ועדיין אני ממשיכה לרכוש, חורף וקיץ, כל סוודר אפור ראוי שנקרה בדרכי. גם את הבתים שלי אני מעצבת בעיקר במונוכרום, עם טיפטיפונת נגיעות של צבע. בדרך כלל צבע …

כן אני. מיס שופינג בניו יורק, 5-10 ס"מ עקבים, זו שחייבת להתקלח כל שעתיים, והחול היחיד שהיא מתקרבת אליו (גם זה עם מגפי גומי בלבד), הוא המצע של הריצוף בבתים המשופצים. השארתי מאחור חבורת בנות (שביום יום אמורות ממש לאהוב אותי), מתפקעות מצחוק, ומדמיינות באילו דרכים הזויות אני עומדת לאבד את המניקור, ובן זוג אחד, שחלום …

מילאנו. התערוכה הכי משמעותית בחייו של מעצב הפנים. אחרי שבשנה שעברה פילסתי את דרכי חזרה לארץ במונית, רכבת מאספת לרומא, וטיסה ארוכה כאורך הגלות חזרה הביתה, הכל בחסות הענן הוולקני, ומכיוון שבאופן קבוע אני מצליחה ליפול על כל אסונות התעופה, שביתות הנמלים, ערפלים חד פעמיים ובכלל עיכובים אוויריים, החלטתי לוותר השנה על התערוכה. שהרי ברור שאם אני אטוס, אף …

המקלחת של הערב, היא אחד הרגעים הכי שלווים שלי במשך היום. זה הזמן שבו אני נזכרת בכל מה ששכחתי, זה הזמן שפתאום צצים לי, יש מאין, פתרונות, רעיונות, רשימות של דברים שאני חייבת לעשות (לא פעם שקלתי להעביר את המחשב לאמבטיה). אפילו כשהטף היו ממש פיצקים, גם אז שעת המקלחת שלי, היתה שלי. אממה… בחדר …

מכירות את הרגשת הזיוף? יום אחד הזהות האמיתית שלי תחשף, וכולם ידעו שאני סתם. לא מוכשרת, לא מעצבת, שאין לי מושג. לפני כמה שנים גיליתי לתדהמתי, שכמה מחברותי היותר מדהימות, מוכשרות, מוצלחות, ועם המון המון קבלות בחיים, חולקות איתי את אותה התחושה בדיוק. מכירות גבר אחד בעולם שמרגיש ככה? זה רק אנחנו, הנשים. אני יפה – …

אני קונה המון ספרי עיצוב. יש לזה שתי סיבות. אחת – אני לא עומדת בפיתוי. השניה – (התירוץ) זה חלק מהעבודה. יש אנשים שמגיעים אלי ויודעים בול מה הם רוצים. זה אחד הדברים שאני מבררת איתם ממש ממש בהתחלה. איזה סגנון, אוירה, צבעים. כלומר, הם רוצים דירה בפתח תקווה עם מפרסת דק הפונה לים, הם אוהבים …

בבוקר הראשון של חופשת הסקי התעוררתי מול הר לבן עצום. מסוג המראות שאי אפשר להתרגל אליהם, אי אפשר להישאר אליהם אדישים, אי אפשר לנשום מול כל היופי הזה. כמה ימים מאוחר יותר, כמה עשרות קילומטרים על מגלשיים (ובאופן מפתיע לא הרבה מידי על הישבן), והרבה שעות בהייה בהר, הבנתי: 1. חופשת סקי, בדיוק כמו חופשת לידה [...]

כשתערוכת עיצוב מסתיימת במסע חתחתים אל הלא נודע, זה מספיק קרוב כדי שיוכל להיכתב בבלוג הזה? (כי אם לא, אז תרשו לי להזכיר שוב, שזו מדינה חופשית). כשמענו לראשונה על הר הגעש, אני וג. שותפתי למסע האושר שהפך לתופת, לא הצלחנו באמת לתפוס את גודל העניין. המשכנו לטייל לאיטנו מאושרות מצייד העיצוב. כמה שעות מאוחר יותר, כשהבנו [...]

למודת ניסיון מהיום הראשון, היום כבר דילגתי באלגנטיות על חלקים פחות מעניינים, התעמקתי רק במה שגרם לי התרגשות, דילגתי בחן בין הביתנים השונים וגיליתי שהספרייה פלשה גם למטבחים. להלן התגליות החשובות (את המרגשת ביותר תרשו לי לשמור לעצמי לשימוש עתידי): בשנה הקרובה ניפרד סופית מכל ידיות המטבח. לא שקועות, לא מחורצות, בטח לא בולטות. נפתח [...]

12 בלילה שעון איטליה, הרגליים כואבות, מה זה כואבות, מקצות האצבעות ועד שורשי השערות איפשהו כמה עשרות ס"מ גבוה יותר, הגב דואב, העייפות קורעת. בסוף היום הראשון של התערוכה אני מרגישה כמו צנחן אחרי מסע כומתה. אז בקצרה – שמחתי לגלות שאירופה סוף סוף מיישרת איתי קו ומוסיפה מקומות אחסון בכל חור בבית. ספריה היא [...]

הטיסה בעוד יומיים וחצי, נצח קטן במונחי אריזה של מי שהיתה פעם דיילת ונשארה מכורה לשדות תעופה. כבר קרה שחברה התקשרה בארבע, בשמונה בערב הגעתי הביתה, פתחתי מזוודה ובתשע עליתי על מונית בדרך לשדה התעופה. עשרה ימים בניו יורק, שני זוגות ג’ינס, שתי חולצות וסוודר אחד. בחזור זה הרבה יותר כבד. לא הפעם. הפעם אני מתהפכת כבר שבועיים, [...]