הבלוג של Sharon Magnezi

Magnezina

לא נחה לרגע, כותבת מאז ומתמיד ועוסקת בקופירייטינג, כתיבת תוכן לכל סוגי המדיה וכתיבה עיתונאית. יש לי מילה טובה:https://www.facebook.com/millatova רכה על הרצף, משוננת בקצוות, אופטימית גדולה, עם אמונה חזקה באמת ובסוף הטוב.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל מנובמבר 2011

זה הזמן לוותר על העבר ולעמוד עם הפנים קדימה. אם אין באפשרותך לשנות את העבר, הנח לו. התמודד עם האתגרים של העתיד.

10/12/2012

” זה הזמן לוותר על העבר ולעמוד עם הפנים קדימה. אם אין באפשרותך לשנות את העבר, הנח לו. התמודד עם האתגרים של העתיד.”

הרעיון המרהיב הזה, בשל היותו כה מעשי ולא עוד סיסמת זן, הוא תמצית תורתו אמונתו של כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, שכיבד את אורחי המליאה הפותחת את וועידת ישראל לעסקים של גלובס 2012.

כמו במופע לוליינות וורבלי, קיפץ על הבמה הוירטואוז התקשורתי, ריצ’ארד קווסט, עיתונאי ופרשן כלכלי ב- CNN, והזמין ברוב הוד את נשיא המדינה שמעון פרס ל’סלון השיחות’ שלו. השיחה המרתקת והמתובלת היטב באנקדוטות השמורות רק למפגש פסגה שכזה, הוותה את יריית הפתיחה של הוועידה והידהדה לכל אורכה.

הנושא המדיני הבוער, תרתי משמע, עליו נסובה השיחה היה המשא ומתן עם הפלשתינאים וכיצד לכונן אותו שוב. נשיא המדינה שמעון פרס, הציג בפני קווסט, שני מודלים לבחירה – ‘מודל עזה’ ו’מודל סינגפור’.

‘מודל עזה’, מייצג את כוחות הרשע והאופל של האוחזים בו, ארגון החמאס, הג’יהאד האיסלמי ושאר מליציות הטרור שפניהם לדרך המוות והדמים ומנגד, ‘מודל סינגפור’, מודל המייצג רצון טוב וגלובאליות. הדיכוטומיה הזו היא ברורה ועלינו לבחור. פרס מדגיש בדבריו, כי מחמוד עבאס, (אבו-מאזן), ראש הרשות הפלשתינאית, אינו מייצג את ‘מודל עזה’, שכן הוא אדם רציני, אדם של שלום ויחד עמו עלינו לחזור מהר ככל הניתן לשולחן המשא ומתן, תוך מאבק משותף בכוחות הרשע שכל יישותן היא טרור, בד בבד עם איחוד תושבי עזה תחת שרביטו המדינית השפויה של אבו-מאזן.

הבחירה היא בין ‘מוות’ ובין ‘רצון טוב’.

פרס, שאפילו האנגלית הבריטית הרהוטה של קווסט ויכולתו הוורבלית הפנומנלית, אינן מתחרות ב’סילסולי הלשון’ שלו, מתאר את התקופה הנוכחית בדיוק רב, באומרו:

It is a time of choices not elections

ריצ’ארד קווסט ממשיך לנסות וללפות את פרס בזרועות הדיונון של הכריזמה הכובשת שלו ושואל מה תיתן ישראל לאבו-מאזן במסגרת המשא ומתן על מנת שיפעל למען כך שתושבי עזה ידבקו בהנהגתו ויאמינו בדרכו?

פרס עונה את התשובה שעליה, לדבריו, יש הסכמה עקרונית גם מימין וגם משמאל: שתי מדינות לשני עמים, מדינה פלשתינאית בראשות מחמוד עבאס,(אבו-מאזן), אם כי קיימת אי הסכמה במפה הפוליטית הישראלית, על ‘הנחת הגבולות’ אבל האזורים הגיאוגרפיים ידועים ומוסכמים ברובם. יש בסיס מספק וברור לתחילתו של משא ומתן, יש הכרח בהתחלה ויש לנו התחלה.

‘זה הזמן לנוע קדימה’, ממשיך פרס ומחזק משנתו, הזמן לוותר על עבר הטרור, הדמים והמוות ולהביט אל העתיד. הוא קורא לשני צידי המתרס של המפה הפוליטית וגם לפלשתינאים, להפסיק להסביר, להתלונן ולהיאחז באיצטלות ותירוצים ופשוט לנוע לעבר העתיד.

קווסט מוסיף לשיחה את הצלע השלישית הבלתי נמנעת, ארה”ב ושואל את פרס האם לדעתו נשיא ארה”ב ברק אובמה, ב’סיבוב הנשיאות’ השני שלו, יהיה מחויב יותר ורתום למאמץ המשותף למשא ומתן הדרוש להשגת שלום.

פרס שרואה באובמה אדם של ‘מודל סינגפור’, מחמיא לו על היותו איש של כבוד ורצינות, איש שפניו לשלום, העומד מאחורי מילותיו ומחוייב להן וככזה, צופה שירתום את כל משאביו לתהליך. הוא מכנס את זווית ראייתו למשפט:

We have to make a global choice

קווסט מקשה מכיוון אחר, המתחבר ישירות למצבה המדיני של ישראל ושואל את פרס על הבידוד המדיני שלה. פרס לא מתכתב היטב עם הקביעה הזו ועונה, כי יש נושאים בהם ישראל היא ‘בודדה’ ויש נושאים שלא, כגון הכלכלה. כי הרי אינך יכול להיות בודד בעולם מתקדם של מדע והייטק. פרס עושה את ההבחנה בעוד אחד ממשפטיו המדויקים :

You can be individual but not lonely

קווסט שמתרשם מאימרות הכנף הפוליטיות של פרס, שמאחוריו חיים שלמים של עשייה מדינית מפוארת ושגם במעמדו הרם והמכובד כנשיא המדינה, לא התרפא מה’חיידק הפוליטי’, שואל אותו בקריצה, האם אין הוא שוקל לשוב לחיים הפוליטיים.

תשובתו הברורה של פרס, כמי שנתפס בתודעה כאיש חסר גיל ומפריך אקסיומות : I think I’m too young

פרס חוזר בחיוך למשנתו המדינית ומסביר כי המדע בהתקדמותו המואצת, הנו הגורם שישנה את חיינו כמשאב האמיתי החשוב. הכלכלה והביטחון,(שחלק ממנו הוא כמובן העיסוק בטרור), הם כבר לא עניין לאומי כי אם גלובאלי. הראייה של הנושאים הללו כעניין לאומי, מחלישה את האומה, בבחינת יש תקציבים ואין כסף. הממשלה צריכה להסתכל על האנשים בגובה העיניים, לחזק את הדיאלוג עמם, להקשיב להם.

וברמה המדינית העולמית, יש להבין כי גלובליות וגזענות אינן יכולות לשכון יחדיו וכי יש להכיר ב’רצון טוב’ שהוא חזק מכוח.

בחלק האחרון של השיחה הזו, שובת הלב העין והאוזן, מתכנס בחזרה ריצ’ארד קווסט לשיחה בניואנסים אישיים יותר ושואל את פרס על דרכו כמנהיג, כיצד הוא רואה את כל שנותיו בזירה הציבורית-פוליטית. פרס בענווה אצילית של מי שיודע, כמו כולנו בקהל, את עוצמת תרומתו הבלתי ניתנת לכימות, עונה כי הוא נועד לשרת את עמו, לא להנהיג או לשלוט בו.

הוא מדבר בעיניים נוצצות, על הצלחתה המטאורית של ישראל, שהחלה כמדינה חסרת כל והפכה למדינה עשירה במשאבים, ביכולות, באנשים מדהימים כל אחד בתחומו, המאמתים את האמירה, כי האנשים מעשירים את המדינה ולא המדינה את אנשיה.

פרס מזכיר את המנטור שלו דוד בן גוריון, ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, שאמר שאין מומחיות לדברים שיקרו, הדברים שיקרו הם אלו שיספרו את הסיפור. באומרו- Face the future ,מתכוון פרס לבחירה בין ‘עזה’ ל’סינגפור’, בין עבר לעתיד.

‘נולדתם לעולם של מדע’, הוא מתרה, ‘מדוע אתם נאבקים האחד בשני, מדוע אתם לא משתפים פעולה ומאחדים כוחות?’

ולסיום המרגש של המפגש הזה, שואל ריצ’ארד קווסט את פרס: How young do you feel?

I’m young as my dreams

הגיל של האדם אינו גילו הביולוגי, גילו של האדם הוא החזון שלו, החלומות שלו.

I’m in my vision, my hope, closer to Barack Obama than to those who stick to the bloody past

שתי שורות בדיוק מאחורי גבו של כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, חשתי שהנפש הומיה ועוד לא אבדה תקוותנו.

עוד מהבלוג של Sharon Magnezi

תצוגה מקדימה

כמה יפה פורחת הלילך

ברקע מתנגן לו השיר 'פרח הלילך' בקולה האלמותי של חווה אלברשטיין. זה השיר שעשה לי פליי בלב, כשראיתי את לילך זרצקי, (29), בחלון הבלקוני של בוטיק הפרחים הנייד שלה ולא רק בגלל שהיא יפה כמו הלילך, אלא בזכות היותה אחת מאלו שמגשימים...

תצוגה מקדימה

אל תחכי, פשוט תקחי- מלכה פורצת גבולות

"יש כאלה שאומרות לי איזה כיף שיש לך בן זוג ש'נותן לך'. זה מצחיק אותי ואני עונה תמיד: מה זאת אומרת נותן? אני לוקחת, לא מחכה שיתנו לי. אישה צריכה לדעת לפרגן לעצמה." "נשים פוחדות לקחת את מה שמגיע להן ולכן בהרצאות שלי מול קהלים...

תצוגה מקדימה

Oh, girls just wanna have fun...

אחת הבנות שממש יודעת לעשות FUN, היא כוכבת הפופ הפרובוקטיבית, ריהאנה, שלא שמה על אף אחד, ( ולעיתים גם שוכחת לשים בגד על עצמה..). עד גיל 25, הספיקה הכוכבת האקסטרה-מגנטית לספק כמה דברים לעולם חוץ ממוזיקה:  לחטוף מהחבר שלה ולחזור...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה