הבלוג של Sharon Magnezi

Magnezina

לא נחה לרגע, כותבת מאז ומתמיד ועוסקת בקופירייטינג, כתיבת תוכן לכל סוגי המדיה וכתיבה עיתונאית. יש לי מילה טובה:https://www.facebook.com/millatova רכה על הרצף, משוננת בקצוות, אופטימית גדולה, עם אמונה חזקה באמת ובסוף הטוב.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל מנובמבר 2011

וירג’יניה מחפשת את המילים הנכונות וכותבת סיפור שהאמת והבדיה משמשים בו בערבוביה. סיפור כזה שימשיך וינציח את מציאות האהבה בינה לבין ניצן, בכדי לא להגיע לסיומו,בכדי שלא ייגמר לעולם. שלא תהיה פרידה. בחוכמת החיים והשכל שלה, היא בכל זאת מכינה עצמה לפרידה, פן תתרחש, חלילה. כי היא יודעת שגם העוצמות החזקות ביותר עלולות להיחלש. שגם שיאי הלב הגבוהים ביותר אליהם הגיעה עם ניצן, עלולים להישבר עם אהבה אחרת שתיקרה בדרכה.

16/04/2012

המילה המתאימה לספר המיוחד הזה היא ראשוניות. ראשוניות, כי זהו רומן הביכורים של אילאיל קופלר, אשת חינוך, בוגרת התוכנית ללימודי נשים ומגדר והמחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, אשר בתום שנת לימודים אחת במחלקה לכתיבה יוצרת באונ’ בן גוריון, פרשה בכדי להתמסר לכתיבת הספר. ראשוניות, כי הספר מספר על האהבה הראשונה בגיל הנעורים התם והמלא תום, הגיל שבו העיניים והלב מסמנים כל אפיזודה כנצחית, כל רגע כאינסוף.מדרגות נעות אל שיאים חדשים. ורק שלא ייגמר. ראשוניות גם בגילוי העצמי שלנו. העמידה מול מראת הנפש, המשקפת את האני האמיתי שלנו. את נטיית הראש, הנשמה וגם הנטייה המגדרית.

הספר הכתוב בתיאורים מלאי כישרון פיוטי, מתפתל בין גילוי אהבתה של וירג’יניה הגיבורה והמספרת, לניצן בת כיתתה. גילוי ההופך לסיפור אהבה. וירג’יניה שהיא אחרת ושונה, אפילו בשמה, שרוצה להתבודד בין חומות קריאת הספרים וכתיבת המילים, כשכל חבריה הפוטנציאליים רק משחרים להתגודד בקבוצות ולבלות יחדיו כיאה לגיל הנעורים. וניצן, המסמלת בעיני וירג’יניה את היופי הנצחי, מושלם ומושך, אשר משתעממת בין חברי ילדותה וכותלי בית הספר המקובעים וכמהה לשינוי. וירגי’ניה מביאה לה את השינוי. שפתה העשירה שחבריה מתקשים להבינה, חוכמתה הרבה עד כדי כך שהיא יודעת את כל התשובות לנוסחאות ולכתבי הספרות עוד בטרם נשאלו, מפני שלמדה הכל מראש, הן לה החוזקה וגם החולשה. היא תמיד ערוכה,תמיד דרוכה. הידע שלה הוא אחד מעמודי התווך של כוחה, אל מול העולם המאיים, של הרבולוציה הגופנית והנפשית של גיל שש עשרה. עם הכח הזה היא נישאת מעל כולם אך מבודדת. וטוב לה בבדידות הזו.

היא טווה ורוקמת לה ולניצן עולם צבעוני עם הציורים של ניצן והמילים שלה. עולם רק שלהן. עולם שבו הן מגלות האחת את השנייה, גם במעשה האהבה. מבקעות בכל פעם, עוד גבול, מנתצות עוד חומה. מגלות סודות שהחוץ ה”נורמלי” אינו מבקש לגלות, כי אם להסתיר. אך יותר מכל הן מגלות את סוד החיים הגדול ביותר- סוד האהבה ואין זה משנה כי זו אהבה “לא מקובלת”.  סוד הקיום, שבו מתחברים הפחד עם ההקלה שבחיבוק העוטף, המילים עם הצבעים, הכיעור עם היופי, הנסתר עם הגלוי, ההתחלה עם הסוף, המאבק עם ההשלמה.

הכתיבה משמשת לוירג’יניה לומר את מה שהקול מחניק, כפי שהיא מתארת בין דפי הספר. חייה מתנהלים בין הדימיון למציאות ודווקא בשל כך הם אותנטיים. המפגש עם ניצן המעתיק את נשימתה, הוא מפגש אמיתי ומכונן עם המציאות, אך אין לה סיפור שיוכל להסבירו. כל הסיפורים שקראה, הדמויות שחיקתה, הכינו אותה למפגש של בן ובת ולא למפגש הזה של אהבת אישה לאישה . ומתוך כך, היא כותבת את סיפור אהבתה עם ניצן במקביל להתרחשותו בזמן אמת.

וירג’יניה רצה כל הזמן ובורחת במירוץ אינסופי. ללא הפסקה. אך לא מעצמה היא בורחת כי אם אל עצמה. מחפשת את המילים הנכונות וכותבת סיפור שהאמת והבדיה משמשים בו בערבוביה. סיפור כזה שימשיך וינציח את מציאות האהבה בינה לבין ניצן, בכדי לא להגיע לסיומו,בכדי שלא ייגמר לעולם. שלא תהיה פרידה. ארסנל המילים שלה עומד לה במשימתה. עושה עמה דין וגם חסד והיא מצליחה. ובחוכמת החיים והשכל שלה, היא בכל זאת מכינה עצמה לפרידה, פן תתרחש, חלילה. כי היא יודעת שגם העוצמות החזקות ביותר עלולות להיחלש. שגם שיאי הלב הגבוהים ביותר אליהם הגיעה עם ניצן, עלולים להישבר עם אהבה אחרת שתיקרה בדרכה.

ישנו משפט שאומרת וירג’יניה לניצן ביום בו הן “לוקחות חופש” מבית הספר והיא מפתיעה אותה בנסיעה לשדה התעופה. “שטח ההפקר” בין המוכר ללא נודע. בין הגבול לחצייתו.  משפט זה הדהד את הזדהותי עמו :“..ואני תוהה כיצד אפשר להישאר במקום אחד, ללכת במקום לנסוע, להיות מוקפת בקרבה, לא לרצות להתרחק”. לא בכדי, זהו המקום האהוב ביותר על וירג’יניה. שם אין עיניים רושפות ושופטות. שום דבר ואף אחד לא נשאר קבע. זהו מקום מעבר של אפיזודות חולפות. שם היא יכולה להתקיים במלואה.

בסיפור משתלב גם סיפורו של אלמוג, ילד  בן עשר בגוף של ילדה, שרק וירג’יניה מבינה באמת לליבו ולרצונו. לא שופטת אותו, פשוט מקשיבה ומאפשרת לו להיות בשיח מאוזן ואינטיליגנטי למרות פער הגילאים. עוד גילוי לכך שהכל אפשרי. או כפי שאומרת וירג’יניה, אין שביל אחד ללכת בו, אין אמת אחת.

הספר הזה אינו ספר רב דפים, אך רב תובנות, כאלה שאולי ידועות, מוכרות, אך לא תמיד נאמרות בקול. סיימתי לקרוא אותו וחשבתי שמא אני דומה לה מעט לוירג’יניה. דומה לה בסיבה האמיתית לכתיבה שלי. כתיבה ללא לאות, במקצבים סדורים, בכדי לא להגיע לסוף הסיפור. כמותה, משילה קורי אבק מהעבר ומחיה אותו מחדש. כפי שאני עושה כשאני כותבת את אימי בין שורותיי. כך אנו לא באמת נפרדות.

הנה ממש עכשיו אני מאזינה לה לוחשת לי: ” אני קוראת אותך כל הזמן, את מילותייך, את ליבך ונשמתך ולא עוזבת אותך לעולם”.

עוד מהבלוג של Sharon Magnezi

תצוגה מקדימה

כמה יפה פורחת הלילך

ברקע מתנגן לו השיר 'פרח הלילך' בקולה האלמותי של חווה אלברשטיין. זה השיר שעשה לי פליי בלב, כשראיתי את לילך זרצקי, (29), בחלון הבלקוני של בוטיק הפרחים הנייד שלה ולא רק בגלל שהיא יפה כמו הלילך, אלא בזכות היותה אחת מאלו שמגשימים...

תצוגה מקדימה

אל תחכי, פשוט תקחי- מלכה פורצת גבולות

"יש כאלה שאומרות לי איזה כיף שיש לך בן זוג ש'נותן לך'. זה מצחיק אותי ואני עונה תמיד: מה זאת אומרת נותן? אני לוקחת, לא מחכה שיתנו לי. אישה צריכה לדעת לפרגן לעצמה." "נשים פוחדות לקחת את מה שמגיע להן ולכן בהרצאות שלי מול קהלים...

תצוגה מקדימה

Oh, girls just wanna have fun...

אחת הבנות שממש יודעת לעשות FUN, היא כוכבת הפופ הפרובוקטיבית, ריהאנה, שלא שמה על אף אחד, ( ולעיתים גם שוכחת לשים בגד על עצמה..). עד גיל 25, הספיקה הכוכבת האקסטרה-מגנטית לספק כמה דברים לעולם חוץ ממוזיקה:  לחטוף מהחבר שלה ולחזור...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה