הבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא... +עוד

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא (: http://www.meitalgeva.com/ [email protected] 054-5468619

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מנובמבר 2010

מפגש עם זוג חברים טובים, מעורר בי מחשבות על אהבה, על מילים שאומרים בקלות, על מילים שהן טאבו, ועל מה חשוב באמת בחיים האלו.

11/02/2012

בשבת האחרונה יצאתי לטיול עם זוג חברים, קרובים אלי בלב בנפש, ורחוקים פיזית.
השמש זרחה בחביבות מעל ראשינו, נחל זבד היה ירוק ומקסים וברקע נראה כל הזמן החרמון המושלג.


אבל הדובדבן שבקצפת היה, לא נעים לומר, שזה היה טיול נטול דביבונים.
הדביבונים, נרגשים מבר מיצוווש של חבר מהישוב, העדיפו להשאר בבית ואפילו ללכת לבית הכנסת.
א’ התנדב להישאר איתם.

ואני?

יצאתי לטיול בתחושת חופש ואושר פנימי עמוק, כמו שרק אמא שקיבלה לכמה שעות חירות לא צפויה יכולה לשמוח.

הקלילות שלי השפיעה על חברי, השמחה הטבעית שלהם השפיעה עלי, ומהר מאוד מצאנו את עצמינו משתטים כמו ילדים, שרים שירים, צוחקים עד שיורדות דמעות, מצלמים קליפים של עצמינו ושוקעים בשיחות על משמעות החיים.

כל השבוע שאחרי רצו בינינו שיחות וSMSים על איזה כיף היה, איזה אנרגיות מדהימות, איזה געגוע.

אל תגידי שלא ידעת

כשיר הטיול הוכתר השיר “דוד אוהב אותך, אל תגידי שלא ידעת, דוד אוהב אותך ורוצה לעשות לך בת”
אני מאוד אוהבת לשיר את השיר הזה, וד’ (נו טוב, דוד) ומ’ חבריי מאוד אוהבים שאני שרה אותו. הוא מתאים לסיטואציה שלהם.
מבלי לחשוף פרטים מזהים, ד’ ומ’ הם השידוך היחיד שהצלחתי לעשות בימי חיי, והיחיד שגם מחזיק מעמד.

מחזיק באהבה גדולה.

זאת למרות התנגדותו ההתחלתית הנחרצת של א’ (“זה להכניס ראש בריא למיטה חולה!”, “הוא עדיין תקוע בקשר הקודם!! ונראה לי שגם היא…”, “את והשידוכים שלך…”)

למרבה השמחה לא הקשבתי הפעם לא’.

הכרנו בינהם, ולאחר התלהבות גדולה, אהבה עצומה, פרידה, שיחות ליליות עם שני הצדדים (ד’, זוכר איך ישבנו על המדרכה עד 1:30 בלילה?), חזרה מרגשת….

יש happy end.

אבל…

כדי שהיה מעניין ומלמד, בחיים שלנו תמיד יש ותמיד יהיה “אבל”…

אחד האבלים עלה כששרתי את השיר.

מסתבר, שבכל הזמן שהם יחד, ד’ מעולם לא אמר למ’ שהוא אוהב אותה.

לפחות לא במילים.

אז אחרי שדיברנו על משמעות החיים, ועל האנרגיות שאנחנו מכניסים אליהם, ועל החיבור שלנו למשהו הרבה יותר גדול מאיתנו, ועל הספר “רק האהבה היא אמיתית”, ועל זה שרק האהבה היא אמיתית גם בחיים…

אמרתי לד’: “קדימה. עכשיו זה הזמן. אני הולכת הצידה. פשוט תגיד לה את זה”

ד’ שתק וחייך.

” אתה אוהב אותה”? שאלתי.

-” ברור שאני אוהב”

-” אז מאיפה הקושי הגדול לומר את זה? מה יקרה אם תאמר לה?”

-” זה לא משהו שאומרים סתם ככה. זה צריך להאמר ברגע מיוחד”

-” נו באמת, הרגע דיברנו על זה שאנחנו יוצרים את החיים, את הרגע….”

נשאיר לדמיון את המשך השיחה ותוצאותיה (:

אבל אצלי זה עורר הרבה מחשבות.

אז מה כל כך מפחיד באהבה?

אהבה.

גרעין של אמת שנמצא מתחת לעטיפה של כל הפחדים, הכאבים, הכעסים, השריונות שבנינו עם השנים.

מי שלא קיבל ממנה מספיק יחפש אחריה כל חייו. וגם מי שקיבל.

פעם, לפני תקופת א’, אמר לי אדם יקר “אני אוהב אותך” ומייד שאל “זה מוגזם?”

אמרתי שלא. זה ממש לא מוגזם.

היום אני חושבת שמה שמוגזם זה ההיפך מזה.

דרך חברות רווקות ראיתי לאורך השנים מה קורה בעולם הרווקים. במיוחד במרכז…

כולם מנסים עם כולם, יוצאים עם כולם, עושים את כולם (איזו מילה חסרת משמעות, לעשות), כולם בודקים, נותנים או לא נותנים צ’אנס.

כולם אומרים אחד לשני המון דברים.

ומה עם אהבה? ומה עם להגיד שאנחנו אוהבים? גם אם זה לא לנצח? אבל עכשיו, ברגע הזה, בתקופה הזו, אני אוהב/ת.

זו לא זילות של האהבה. ממש לא.

יש המון סוגי אהבה. אבל זה לא משנה.

בסופו של דבר הגרעין הוא אותו גרעין.

מה רע בזה?

מה יקרה?

ואם לא יחזירו לנו אהבה, האם נתמוטט?

ברור שלא.

וזה נכון לא רק לאהבה בין בני זוג.

בשנים האחרונות אני מבינה את זה הרבה יותר לעומק.

ומרגישה את זה בעוצמות.

תאוריית המראות

עפ”י תאוריית המראות של יונג, כל מה שנבחר להרגיש, נקבל בחזרה מהסביבה שלנו.

אדם כועס ימשוך אליו כעס.

אדם אוהב ימשוך אהבה.

טריוויאלי? בנאלי? ברור?

נכון!!

אבל אם זה טריוואלי וברור למה כל -כך קשה לנו ליישם?

יודעים מה יקרה אם נאהב קצת יותר את הקופאית בסופר? את השומר בכניסה לחניון? את הפקיד בבנק?

מה יקרה אם נזכור להביע ולהגיד את זה יותר? אם נבין שזה לא מספיק שאנחנו מרגישים את זה בפנים?

בלי מרכאות, בלי ציניות, בלי להרגיש שאם אנחנו אוהבים או מישהו אוהב אותנו הוא או אנחנו שווים פחות.

יקרו דברים נפלאים.

זה ברור. זה טרוויאלי.

אז למה אנחנו לא עושים את זה בכל זאת? או לפחות לא עושים את זה מספיק?

נקודה למחשבה.

בואו נזכור שהעולם נברא בדיבור.

לא במחשבה, לא בתחושה ולא בראייה. בדיבור.

גם אנחנו חלק מהבריאה.

גם אנחנו יכולים לברוא מציאות חדשה, טובה ומיטיבה יותר. בדיבור.

ואת האהבה אלוהים לא היה צריך לברוא.

היא הוא.

הם אותו הדבר.

בגלל זה, כשבוחרים להשיל את הקליפות שאספנו בחיים, היא מה שנשאר.

להתמלא באהבה

מאז שאני מטפלת בתטא- הילניג, נשים כל הזמן מספרות לי על התחושה המלאה בה יצאו מהמפגש.

וזה נכון.

האהבה ממלאת.

ממלאת עד כדי כך שהאכילה שמטרתה למלא חסר פנימי הולכת ופוחתת.

וכשאנחנו מלאים באהבה- לעצמינו, לעולם, לטבע שסביב, לאנשים, לקרובים ולרחוקים, זה מגן עלינו.

אין כבר צורך בשריונות הגנה כבדים. האהבה עצמה מפוגגת את הפחד, הכאב, הכעס והעצב.

אני מדמיינת את האהבה כעיגול  של אור.

בתוכו יש עיגולים קטנים יותר, נגזרות שלו:

חמלה, שמחה, הודייה, קבלה, נתינה, חיות. האהבה מכילה את כולם.

ומכיוון שאי אפשר להשאיר את הדביבונים לגמרי מחוץ לפוסט, אז…

נורא קל לנו להיות מאוהבים בילדים שלנו. הכי קל, בעצם.

זה טבעי, זה מתבקש, הרי הם קסומים ומופלאים.

קל לנו להרגיש כלפיהם גם את כל הנגזרות של אהבה- חמלה, שמחה, הודייה…

אחד התרגילים שאני נותנת לנשים שאיתן אני עובדת, הוא לחוש את אותם רגשות כלפי עצמינו, כלפי הגוף שלנו, כלפי חלקים פחות אהובים בו.

מי שיש לה ילדים יודעת בדיוק את התחושה.

אפשר להעביר את הרגשות האלו גם ליחסים אחרים- לזוגיות (במיוחד בתקופות שבהן מתחשק לנו לשאול ” תזכירו לי מה זה?”), ולעולם כולו.

אז אל תשכחו לאהוב, אנשים יקרים.

אוהבת אתכם.


תגיד לה כבר. גם במילים.

תגיד לה כבר. גם במילים.

** לא’, שיודע לומר.


עוד מהבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

תצוגה מקדימה

שלושה ביום או שלושה בשנה?

זה כבר לא סוד שההתערבות שלנו בטבע מתגלה בד"כ כלא בריאה, בלשון המעטה. אמנם זה לוקח לפעמים 60 שנה (ראו מקרה המרגרינה), אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בטוחה שכך יקרה גם עם מוצרי החלב. ונתחיל עם כמה עובדות מעניינות. מי ראה אריה...

תצוגה מקדימה

ילד טוב משאיר צלחת ריקה (?)

שלום לתמימות חשבתי שהעניין הזה עבר מן העולם. כנראה שאני תמימה. לדביבונת הקטנה שלי יש בגן סייעת שאני מאוד מחבבת. היא חמה ואוהבת, ועזרה לה מאוד לעבור את תקופת ההסתגלות הלא קצרה...

תצוגה מקדימה

על שכנים, על תזונה ומערכת ה…חינוך (?) ועוד

להעיר את מי שלא רוצה להתעורר (?) השבוע ערכתי מפגש חוויתי בנושא תזונת ילדים, בישוב שלי. אני בד"כ לא אוהבת לערבב שמחה בשמחה.  עד היום נמנעתי מלערוך הרצאות, סדנאות או כל דבר אחר שקשור למקצועי בישוב. הפעם היו לי אינטרסים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה