הבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא... +עוד

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא (: http://www.meitalgeva.com/ [email protected] 054-5468619

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מנובמבר 2010

אני נזכרת בחיי לפני עשר שנים, לפני החיבור הטוטאלי למחשב ולאייפון. אח… אלו היו חיים יותר פשוטים ויפים. אבל האם אפשר לחזור לחיות כך? כנראה שלא. אבל אפשר לנסות ולהוציא את הטוב מהפחות טוב. (עוד) שיעור באיזון.

08/07/2011

טוני, דאג והאינטרנט

בואו נכנס למכונת זמן.

 לא צריך לכוון על 1000 שנה אחורה. גם לא על 100. 10 זה מספיק בהחלט.

 לפני עידן ה”אני נרדם עם מסרונים” (עוד פרסומת מקטגוריית הפרסומות הדוחות), לפני החיבור הטוטאלי למחשב, למייל, לפייסבוק.

חשבתם פעם איך נראה עולמינו אז? לפני עידן האינטרנט המהיר? לפני החיבור המוחלט לטלפון הנייד, המשמש היום גם כמצלמה, GPS, מכשיר הקלטה, יומן, שעון מעורר ומה לא.

“אני גולש באינטרנט”- מושג שעבר מן העולם. היום אנחנו כל היום באינטרנט.

 גולשים החוצה, לפעמים. כדי להזכר שיש עולם אמיתי (לפעמים כבר לא ברור איפה הוא נמצא) לדבר קצת עם הילדים, להכין ארוחת ערב.

פעם  כל “גלישה” היתה עבודה ממושכת. חיפוש של משהו באינטרנט לקח דקות ארוכות, שנמתחו לחצי שעה, שעה, אם לא יותר מזה.

מי הכיר אז את המושג צ’אט, פוסט, בלוג, סטטוס? שלא לדבר על וובינר, רשימת תפוצה, מערכת שליחת מסרים?….

למען השקיפות המלאה, חייבת לציין שאת הרעיון לפוסט הזה הגה א’, שיש תקופות בהן הוא מרגיש שהוא מאבד את בת-זוגו לטובת מכשיר מלבני ונוטף קרינה.

“את חייבת לכתוב על המחשב והאייפון בחייך” הוא אמר בנימה שלא נעדר ממנה חוסר שביעות הרצון שלו מהמצב.

אז אני כותבת.

למען השקיפות המלאה, חייבת לציין גם שאת הרעיון לכך שיהיה לי אייפון הגה א’, כשהטלפון הנייד שלי החל לאבד עצמו לדעת.

אני לעומת זאת בכלל לא ידעתי להבדיל בין אייפון לאייפד, לאייפוד, ל….

 א’ עמל קשות על קבלת אייפון מחברת הסלולר בתור “לקוחות טובים”, וכשהצליח במשימה לא היה מאושר ממנו.

 הוא סיפר לי עד כמה הטכנולוגיה של האייפונים חכמה, התעסק שעות נוספות בצעצוע החדש עם עיניים נוצצות, ואפילו  אמר לי ” ליומולדת 40 אני רוצה שתקני לי אייפון….”

אין טוב בלי רע

… ואין רע בלי טוב.

 הכל היום נוח וקל יותר. אין ספק שהפייסבוק ורשתות מסוגו מחברות אנשים ויוצרות קשרים.

הבלוגים מאפשרים ביטוי למי שיש לו (לפעמים גם למי שאין לו) מה לומר.

המידע זמין ונגיש ומהיר. הכל מקושר ומחובר.

היכולת שלי, למשל, כדיאטנית שלא מאמינה בדיאטות וכמרצה, להפיץ ולפרסם את תורתי והגישה שלי, אפשריות לאין-ערוך מלפני 10 שנים.

פלאי הטכנולוגיה.

אפשר לעמוד היום באמצע עיר זרה בחו”ל, ותוך חצי שעה לדעת איפה כדאי לבקר, איפה זה נמצא, איפה אנחנו ממוקמים ביחס לאותו מקום, מתי הוא נוסד, כמה עולה….

עד כאן הטוב.

והפחות טוב?

אהממ…

 יש לי תחושה קלה שהוא יהיה ארוך יותר מהטוב.

עכשיו למשל, ברגעים אלו, בהם אני כותבת את הפוסט הזה, שלושת ילדי יושבים מול מסך המחשב בחדר הילדים, וצופים ב”ארתור”.

אני מול מסך קורן ומקרין. הם מול מסך קורן ומקרין.

לדעתי רק עוד אי אילו שנים, יתבררו נזקי הקרינה שאנחנו חשופים לה היום כמעט 24 שעות ביממה…

מנותקים כשמחוברים

אבל העניין הגרוע ביותר הוא לא השפעת המחשב ואייפון על הבריאות הפיסית, אלא על הנפשית.

הנזק הגדול ביותר של תרבות החיבור לאינטרנט 24 שעות ביממה, הוא במילה אחת-

נ י ת ו ק.

הטכנולוגיה המתקדמת מכניסה המון ניתוק לחיינו.

כשאנחנו מחוברים (לאינטרנט) אנחנו מנותקים.

כבר כתבתי בעבר על הניתוק בין הראש לגוף ולנפש.

למשל ניתוק מהגוף כשהוא צריך פיפי, רעב או זקוק לשחרור ותנועה. אבל אני עובדת, הראש במחשב, ואין סיכוי עכשיו שאקשיב לשטויות של הגוף. פיפי? רעב? הרגל נרדמה? שיחכה. אני בכלל לא מרגישה את זה. הראש מוביל.

שלא לדבר על לאכול מול המחשב, או לאכול לא מול המחשב אבל להיות עם הראש במה שיש לי לסיים במחשב, ובכלל לא להתרכז באוכל.

הניתוק הוא גם מהסביבה. מהילדים, מהמשפחה, מכל מי שינסה לדבר איתנו כשאנחנו שקועים במחשב.

המשפט ששבר את גב המיטל

המשפט “אמא!!! את כל היום במחשב!” עשה לי סוויץ’ רציני.

פתאום הבנתי שיש גבול. ושרק אני יכולה לשים את הגבול הזה.

אני, שמשתדלת לחיות חיים כמה שיותר פשוטים.

אני, שלא עושה כבלים מתוך עיקרון, שלא מאמינה בעודף תעשייה וטכנולוגיה.

אני, שמטיפה בלי סוף לחיבור גוף- נפש- ראש- רוח, ושרואה בחוסר היבור הזה את מקור הרע שבמאה ה-21.

כן, אני.

אז מה?

הגעתי להחלטה. אחר-הצהריים המחשב לא נפתח. נקודה.

 טוב,  בעצם פסיק.

כמובן שלא תמיד עמדתי בזה.

אבל רוב הזמן כן. ואם אני נאלצת לפתוח את המחשב אחר הצהריים אני עושה זאת עם נקיפות מצפון כבדות…

מחוברת מנותקת באופן מושלם

מחוברת מנותקת באופן מושלם

תה עליך? אחד סוכר בבקשה

חשבתי שהאייפון יפתור לפחות את בעיית המיילים.

ביומיום,לפני עידן האייפון בחיי, בתור מרצה במכללות, מטפלת ומנחה סדנאות, לא עבדתי ליד מחשב ולא קראתי מיילים.

כך שבערב, תמיד בדקתי אם הגיעו מיילים, עניתי, תיקנתי מצגת, נכנסתי רק ל”הצצה קלה” בפייסבוק, ו….

א’ היה נותן בי את המבט של “שוב את הולכת לישון ממש מאוחר?” מפטיר “לילה טוב” והולך למיטה.

“אני לא הייתי ליד המחשב כל היום” הזכרתי לו מדי ערב….

לפעמים, כשא’ נאלץ לעבוד על המחשב בערב, היינו יושבים, הוא עם הנייד שלו בסלון, אני עם הנייד שלי ליד שולחן העבודה שארגנתי לי במטבח.

 מרחק פיזי של כששה מטרים.

 ואז היה מגיע לי מייל: “תה עליך?” ומיד אחריו עוד מייל: “אחד סוכר בבקשה”

בדיחה נחמדה, אבל קצת עצובה בהתחשב בנסיבות.

במיוחד שלא תמיד היינו עושים הפסקת תה, אלא ממשיכים לעבוד כל אחד על מחשבו עם כוס התה שלו….

היום כשיש לי אייפון, אני יכולה לקרוא מיילים בכל זמן ומקום.

והאמת?

נוצר סוג אחר של התמכרות

פחות שעות מחשב בערב, פחות פייסבוק ומיילים אחרי שהילדים הלכו לישון.

אבל… אם אפשר לבדוק מיילים בכל רגע, אז למה לא לבדוק מיילים בכל רגע?

הרי אני מחכה למייל חשוב כזה, או אחר, או…

וכך במשך היום אני מחוברת- מנותקת היטב.

האמת?

אשמח לחזור 10 שנים אחורה. לפני עידן המחשב – אייפון כל היום, לפני העידן שבו הגבולות בין העבודה לבית הטשטשו לגמרי.

אשמח לשבת כל ערב, אחרי שהילדים ישנים, עם א’ על כוס תה בגינה מבלי לקבל הזמנות במייל.

אבל איך עושים את זה בלי עזרתם של טוני ,דאג ומכונת הזמן?

אין לי מושג.

האם זה אפשרי בכלל?

ואולי, כמו בכל דבר, גם כאן צריך פשוט למצוא את האיזון.

להשאר מחוברים ופחות מנותקים.

מאחלת לכולנו איזון וחיבור.

גם ב-2011.

כן, גם אני חולמת על זה לפעמים....

כן, מודה, גם אני חולמת על זה לפעמים, אבל....

עוד מהבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

תצוגה מקדימה

שלושה ביום או שלושה בשנה?

זה כבר לא סוד שההתערבות שלנו בטבע מתגלה בד"כ כלא בריאה, בלשון המעטה. אמנם זה לוקח לפעמים 60 שנה (ראו מקרה המרגרינה), אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בטוחה שכך יקרה גם עם מוצרי החלב. ונתחיל עם כמה עובדות מעניינות. מי ראה אריה...

תצוגה מקדימה

ילד טוב משאיר צלחת ריקה (?)

שלום לתמימות חשבתי שהעניין הזה עבר מן העולם. כנראה שאני תמימה. לדביבונת הקטנה שלי יש בגן סייעת שאני מאוד מחבבת. היא חמה ואוהבת, ועזרה לה מאוד לעבור את תקופת ההסתגלות הלא קצרה...

תצוגה מקדימה

על שכנים, על תזונה ומערכת ה…חינוך (?) ועוד

להעיר את מי שלא רוצה להתעורר (?) השבוע ערכתי מפגש חוויתי בנושא תזונת ילדים, בישוב שלי. אני בד"כ לא אוהבת לערבב שמחה בשמחה.  עד היום נמנעתי מלערוך הרצאות, סדנאות או כל דבר אחר שקשור למקצועי בישוב. הפעם היו לי אינטרסים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה