הבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא... +עוד

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא (: http://www.meitalgeva.com/ [email protected] 054-5468619

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מנובמבר 2010

אני תוהה על תפקידי, והאם הוא כולל את האפשרות להעיר את מי שלא רוצה להתעורר, במיוחד אם היא שכנה שלי… ומקווה שמערכת אחת, שנקראת מערכת החינוך, וללא ספק אינה מחנכת לתזונה בריאה, תתעורר כבר.

24/06/2011

להעיר את מי שלא רוצה להתעורר (?)

השבוע ערכתי מפגש חוויתי בנושא תזונת ילדים, בישוב שלי.

אני בד”כ לא אוהבת לערבב שמחה בשמחה.

 עד היום נמנעתי מלערוך הרצאות, סדנאות או כל דבר אחר שקשור למקצועי בישוב.

הפעם היו לי אינטרסים אישיים מובהקים.

מאיה היא דביבונת חברותית ביותר, שמבלה את כל האחה”צים שלה אצל חברים וחברות, גם הם מבלים אצלינו, וכמה שיותר יותר טוב, מבחינתה.

ע ר י מ ת    י ל ד י ם.

ואני? נהנית מלראות את ילדתי הפורחת עם חבריה, אבל אוכלת את הלב מחבילת המסטיקים (חבילה, לא אחד, לא שניים, חבילה) שהביא לה חבר אחד, מהקורנפלקס המכיל 7 צבעי מאכל, מהמסוכנים ביותר שיש, שאכלה אצל חבר אחר, ומארוחת הערב שכללה מילקי ופיצה מהמקפיא שאכלה אצל חבר נוסף.

והמפגש?

היה נפלא (אם כי אין הנחתום מעיד…).

רק שהגיעו שני אנשים (יותר נכון שתי נשים) מהישוב שלי.

כל השאר מישובים אחרים.

המכנה המשותף של כל המשתתפים היה מודעות לבריאות, ולמזון שאכן מזין.

אף אחד מאלו שאצלם אוכלים המון חטיפים, ממתקים, ומזון מתועש לא הגיעו.

??

אותי זה לא הפתיע.

 כשאין מודעות אז אין מודעות.

בנוסף, יש המון סיבות אחרות:

 לפעמים לשכנים קשה לראות בשכן שאותו הם מכירים ב”קונסטלציה השכנית”, איש מקצוע.

לפעמים קיימת המחשבה שכדי להשתתף בערב שווה במחינה מקצועית וחוויתי, צריך לנסוע רחוק או לשלם הרבה כסף

והדבר העיקרי הוא חוסר הרצון לפקוח את העיניים.

כי אז כבר לא נוכל להמשיך באותה דרך חיים.

אחרי שנשמע מה מכיל המזון המעובד, מה זה לתת מנה חמה לילדה בצהריים, או קורנפלקס עם צבעי מאכל לילד אחר הצהריים, או למה לא להתערב לילד בכמויות שהוא אוכל ולא להכריח אותו לסיים את הצלחת, נצטרך לעשות שינוי.

ולמי יש זמן וכוח עכשיו לשינוי?

וכאן אני תמיד שואלת את עצמי- האם תפקידי הוא להעיר את מי שלא רוצה להתעורר?

אני לא בטוחה בתשובה.

כשכנה ודיאטנית (שילוב לא פשוט, שכבר כתבתי עליו בפוסט ”סליחה, את התוך הצלחת שלי”), לעולם לא אעיר לשכני על המזון שהם מגישים לילדים או למבוגרים.

וכאן נשאלת השאלה- אז מי או מה כן יעיר אותם? מה יפקח להם את העיניים? ומתי זה יקרה?

לפעמים צריך לעבור דברים בחיים כדי להגיע למצב שבו אתה רוצה שהעיניים תפקחנה.

ועד אז- אמשיך לערוך מפגשים חוויתים בנושאי תזונת ילדים במקומות אחרים.

סוף שנת החטיפים

סוף השנה, הטיולים האחרונים ומסיבות הסיום, תמיד משמחים אותי.

 חלק מהשמחה היא בשל תחושת סיום, תחושת החופש (גם שלי!! במכללות לא מלמדים בקיץ!!) הממשמש ובא.

 חלק אחר מהשמחה היא בשל כך שילדי לומדים בבי”ס שבו חשבו על כל דבר לעומק.

 גם על עניין המזון.

בהגדרה בריאותית הייתי מגדירה אותו כבי”ס הוליסטי, שמתייחס לילד כשלם.

 רב בתי הספר מספקים מזון שכלי- קוגניטיבי.

מעט מאוד בתי ספר דואגים להזנה רגשית, רוחנית או פיזית.

הקונסנזוס משתלט.

וחלק מהקונסנזוס הוא טיול= חטיף, למשל.

אחד? שניים? מה פתאום? ערימה!

ולהורים יש המון תירוצים: “זה הכיף שלהם”, “כולם מביאים”, “זה כבר חלק עיקרי מהטיול” ועוד.

ואיך שעולים לאוטובוס- השקיות נפתחות, ומסחרת ההחלפות מתחילה.

אז יש לי הפתעה בשבילכם.

אפשר גם אחרת.

בבי”ס שבו הדביבונים שלי לומדים אין חטיפים בטיולים.

 אין.

זה לא נסיונות זהירים של מורה אמיצה להפחית את הכמות והיא כותבת בחיל ורעדה ”נא להביא חטיף אחד בלבד” .

זה  “נא לא להביא חטיפים”.

ואף אחד לא מביא. לא חושב על זה אפילו.

מסיבות סיום?

 עוד סיבה למסיבה, ולחגיגת שתייה מתוקה.

גם כאן אפשר אחרת.

השבוע דביבונת כתה א’ הביאה פתק-

“למסיבת הסיום אנא הביא אבטיח ושני בקבוקי מים קרים”

תליתי אותו על המקרר בהנאה גדולה.

במסיבת הסיום שלה ושל הדביבון לא תהיה שתייה מתוקה.

 לצערי, ברוב מסיבות הסיום לא יהיו מים, רק בקבוקים עם “100% פרי סחוט” או במקרה העוד יותר גרוע, עם הרבה צבעים וכימיקלים.

להעיר את מערכת החינוך

השנה השתתפתי בתכנית מקסימה של משרד הבריאות: קידום בריאות בחטיבות ותיכונים, במגזר הערבי.

התכנית כללה סדנאות והרצאות למורים במגוון תחומי בריאות, שיתוף של ההורים, ואפילו עבודה עם קיוסקים, מזנונים ומסעדות הממוקמים סביב בתי הספר.

אני העברתי בתכנית מספר מפגשים בנושא תזונת בני נוער.

לקינוח, העברתי למורים סדנת “להיות חבר/ה של הגוף”.

הייתי כולי התפעלות מהרצון שלהם לדעת, לשתף לחוות ולשנות.

נהניתי מאוד מכך שסדנא כל כך לא קונוונציואלנית, שמדברת בשפה כל- כך שונה משפת הדיאטות וההגבלות, מוזמנת וממומנת ע”י משרד הבריאות, עבור משרד החינוך.

זה ממש להכניס את הגישה השלמה, המחוברת, ההוליסטית- לתוך לב ליבו של הקונסנזוס.

בשנה הבאה התכנית הולכת להתרחב לכל מחוז הצפון, וכמובן גם למגזר היהודי.

אז לא אני הערתי את מערכת החינוך. מי שעשה זאת הוא משרד הבריאות.

אבל הנה- אפשר לשנות.

רוחות של שינוי נושבות בכל העולם, בכל תחום.

 וגם בתחום ההזנה הפיזית זה יקרה.

 לאט לאט יפקחו עוד ועוד עיניים. 

בוקר טוב עולם (:

וואי תביאי קצת!!!! אני אתן לך ביסלי!!!

וואי תביאי קצת!!!! אני אתן לך ביסלי!!!

עוד מהבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

תצוגה מקדימה

שלושה ביום או שלושה בשנה?

זה כבר לא סוד שההתערבות שלנו בטבע מתגלה בד"כ כלא בריאה, בלשון המעטה. אמנם זה לוקח לפעמים 60 שנה (ראו מקרה המרגרינה), אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בטוחה שכך יקרה גם עם מוצרי החלב. ונתחיל עם כמה עובדות מעניינות. מי ראה אריה...

תצוגה מקדימה

ילד טוב משאיר צלחת ריקה (?)

שלום לתמימות חשבתי שהעניין הזה עבר מן העולם. כנראה שאני תמימה. לדביבונת הקטנה שלי יש בגן סייעת שאני מאוד מחבבת. היא חמה ואוהבת, ועזרה לה מאוד לעבור את תקופת ההסתגלות הלא קצרה...

תצוגה מקדימה

העם! דורש! צדק תזונתי!!!

תכתבי על ראש השנה, התחלות חדשות, מזון אורגני, את יודעת.... השבוע פנו אלי כדי שאכתוב כתבה לביטאון של אחת מרשתות המזון האורגני. אחרי התלבטות, הבנתי שאני לא מספיק מבינה במזון אורגני כדי לשלוף כתבה מהשרוול, והחלטתי לסרב. "נו"...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה