הבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא... +עוד

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא (: http://www.meitalgeva.com/ [email protected] 054-5468619

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מנובמבר 2010

למה אנחנו כל כך חרדים שהילד לא יאכל? ומה זה גורם לנו לעשות, לפעמים בצורה אוטומטית, בלי לשים לב?…והכי חשוב- למה כדאי לנו כן לשים לב?

09/04/2011

שלום לתמימות

חשבתי שהעניין הזה עבר מן העולם. כנראה שאני תמימה.

לדביבונת הקטנה שלי יש בגן סייעת שאני מאוד מחבבת.

היא חמה ואוהבת, ועזרה לה מאוד לעבור את תקופת ההסתגלות הלא קצרה לגן החדש.

אותה סייעת מקבלת את פני יומיום במילים: “הי מיטל, מה שלומך? מאיה אכלה טוב היום. בסדר?”

“יופי” (כדי לא להעליב) “אבל איך היה לה?” אני שואלת, ומקבלת תשובה קצרה ותמציתית.

הרבה יותר קצרה מהתיאור של מה היה לאכול, ומה מתוך זה מאיה אכלה.

האמת?

מעולם לא שאלתי ולא בררתי מה אכלו ילדי.

 לא אצל המטפלת, לא בפעוטון, לא בגן, ובוודאי שלא בבי”ס.

יום אחד שינתה הסייעת את הנוסח: “הי מיטל, מה שלומך? היום למאיה לא היה כל- כך תאבון. אבל אמרתי לה שאם היא תגמור הכל היא תוכל לקבל ראשונה מהעוגה”.

טוב, מיותר לציין שפה כבר נחצו הקווים האדומים שלי.

 אחרי נשימה עמוקה, ובכל העדינות שיכולתי לגייס, אמרתי לסייעת המשתדלת והחביבה: “את יודעת, אני דווקא ממש לא בעד שהיא תגמור הכל. אני חושבת שהרבה יותר בריא ונכון שהיא תאכל כמה שהיא רוצה”.

“מה, באמת?” היא ענתה. היה נראה שהיא צריכה זמן כדי לעכל את הדברים “החדשניים” וה”מקוריים” שלי.

אז למי שייכת התמימות?

 לי- שבטוחה שיש היום כבר מודעות לזה שילדים אוכלים בדיוק כמה שהם צריכים, או לאותה סייעת שבטוחה שהיא עושה את תפקידה טוב יותר אם הילד מסיים ה-כ-ל?

חוץ ממדינת תל-אביב

לאחרונה, גם בבית החלה מאיה להגיד בארוחה: “אם אני אוכל הכל, אני אגדל מהר ותהיה לי יומולדת” (משאת נפש רחוקה של דביבונת ילידת אוגוסט, שחווה שני ימי הולדת של שני אחיה בחורף ומחכה בכליון עיניים, אזניים ולב לקיץ המיוחל).

 ואני כמובן מתקנת אותה :”מאיוש, לא צריך לאכול הכל. רק כמה שרוצים. רק עד ששבעים”.

כבר מזמן לא שמעתי את הנוסח הזה מתנגן מכיוון מערכת החינוך של ילדי.

יתכן שבפעוטונים ובגנים האחרים זה היה קיים, אך הצוות היה מתוחכם יותר ונזהר לא להסתבך עם דיאטנית דעתנית…

מה שבטוח, פצחתי במחקר קטן.

 התחלתי פשוט לפקוח עיניים, להסתכל סביבי ולהתבונן מה קורה עם הורים אחרים.

מסתבר, שהשאלה “איך הוא אכל?” משותפת להרבה מאוד הורים, ללא הבדלי מוצא, תחומי עניין או השכלה. נראה לי שעם הבדלי מין.

עד כמה שתוצאות המחקר שלי העלו, אבות פחות שואלים את השאלה הזו מאמהות.

אז נכון, אנחנו המזינות העיקריות.

אבל למה לא לשאול “איזה יום היה לו? היא היתה שמחה? היה לו כיף?” או למה לשאול את זה בסוף? למה האם וכמה הוא אכל בראש סדר העדיפויות שלנו?

במסגרת המחקר דיברתי גם עם חברות מאיזורים אחרים בארץ. מסתבר שאנחנו בצפון לא מאוד שונים משאר המדינה.

בין אם זה גן עירוני, מושבי או קיבוצי, בכל המקומות קיים עניין ה”אכל/ה או לא אכל/ה”.

חברה אחת שמתקוררת בקיבוץ ותיק ומבוסס, סיפרה לי כי בצהריים, כשילדי בי”ס מגיעים לאכול בחדר האוכל, מחכה להם אוכל שונה משל המבוגרים, הכולל כמעט תמיד מנה בשרית מתועשת ומטוגנת (טבעות עוף, שניצלים בכל מיני צורות וכו’), מנת פחמימה לא מלאה כמובן (אורז לבן, ספגטי, צ’יפס) וסלט סטנדרטי שלא משתנה מיום ליום, ולא מפתה את הילדים לאכול ממנו.

השתייה? יש מים. אך יש גם מיץ. ברור מה רוב הילדים מעדיפים.

נסיונותיה הרבים לדבר עם האחראים על ההזנה נתקלו בחומה בצורה, שמאחוריה התשובה: “את צודקת. אבל זה מה שרב ההורים רוצים, כדי שהילדים יאכלו”.

לפי הבירור שלי רק במדינת תל אביב המצב קצת שונה. אבל אין לי הרבה חברות תל אביביות, אז תל-אביבים- אתם מוזמנים לעדכן ולהוסיף מידע למחקר שלי.

אז על מה אני כל כך מתקוממת?

נקודת ההנחה הבסיסית של הורים ומחנכים רבים מקוממת אותי.

 עפ”י נקודת הנחה זו ילד לא יאכל (או לא יאכל מספיק) אם לא נהיה מעורבים פעילים בכך שיאכל.

 המעורבות נעה מאמירות שעובדות על המצפון: “רק עוד ביס, בשביל אמא!”

 ועד אמירות אגריסיביות ממש: “את/ה לא קמ/ה עד שהצלחת לא נקייה!”

רבאק!!!  ילדים לא מרעיבים את עצמם!!!

אם לא נדרבן את הילד לישון הוא לא ישן מספיק? אם לא נדרבן אותו לנשום הוא לא ינשום מספיק?

מאיפה מגיעה החרדה העמוקה הזו?

אכילה, שתייה, שינה ונשימה הם כולם צרכים בסיסים שיש לנו כדי לשרוד.

נכון שבגיל הינקות התינוק זקוק לנו כדי ליישם חלק מצרכים אלו. אבל אלו עדיין צרכים שיש לו אינטרס לספק לעצמו.

“אבל הילד שלי באמת לא אוכל כלום!!!”

בעיניך.

הילד אוכל מספיק.

 וסביר להניח שיאכל את אותה כמות גם אם לא תשקיעי מאמצי-על, הסחות דעת ע”י טלוויזיה והכנת מזון שהוא אוהב במיוחד.

 מנגנוני הרעב והשובע אצל ילדים לא מקולקלים כמו אצלינו.

 ילד שנניח לפניו מאכל, לא יסיים את הצלחת מתוך התנייה כמו מבוגר.

 הבעייה היא אנחנו.

ברגע שאנחנו מדברנים את הילד לאכול מעבר לכמות שהתכוון- אנחנו מקלקלים את מנגנון הרעב- שובע התקין שלו.

ידעו היום שמזונות מתועשים, המכילים כמות סוכר ומלח ושאר תבלינים הרבה יותר גדולה ממזון טבעי, משבשים גם הם את מנגנוני הרעב והשובע הטבעיים.

לידיעתכם- חברות המזון יודעות את זה היטב ועובדות על זה קשה. אז אם הילד שלכן גומר את כל חבילת הביסלי, זה לאו דווקא בגלל שהוא רעב.

טוב, אז מה עושים?

 בואו נדאג יותר למזון הרגשי של הילדים. לאכילה של מזון פיזי הם כבר ידאגו בעצמם.

זאת בתנאי שנגיש להם מזון (ולא משהו סינתטי שיצא ממפעל ארוז בשקית יפה, ומלווה בפרסומת מפתה).

בואו נסמוך על הילדים שלנו ונאמין שהם אוכלים בדיוק כמה שהם צריכים.

בואו נשאל את הסייעת איזה יום היה להם, ולא רק כמה הם אכלו.

 בואו נוריד רמת חרדה, נסתכל כל עצמינו ונבין שכמו שאנחנו לא תמיד רעבים, כך גם הם.

שכמו שלנו לא נעים שמדרבנים אותנו לאכול, כך גם להם.

 ובסימן החג- בואו נוציא אותם לחירות.

ניתן להם את החופש לבחור בעצמם כמה לאכול.

חג שמח (:

כי ילדים לא מרעיבים את עצמם

לסמוך עליהם, לתת להם עצמאות ובחירה, גם באוכל.

עוד מהבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

תצוגה מקדימה

שלושה ביום או שלושה בשנה?

זה כבר לא סוד שההתערבות שלנו בטבע מתגלה בד"כ כלא בריאה, בלשון המעטה. אמנם זה לוקח לפעמים 60 שנה (ראו מקרה המרגרינה), אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בטוחה שכך יקרה גם עם מוצרי החלב. ונתחיל עם כמה עובדות מעניינות. מי ראה אריה...

תצוגה מקדימה

על שכנים, על תזונה ומערכת ה…חינוך (?) ועוד

להעיר את מי שלא רוצה להתעורר (?) השבוע ערכתי מפגש חוויתי בנושא תזונת ילדים, בישוב שלי. אני בד"כ לא אוהבת לערבב שמחה בשמחה.  עד היום נמנעתי מלערוך הרצאות, סדנאות או כל דבר אחר שקשור למקצועי בישוב. הפעם היו לי אינטרסים...

תצוגה מקדימה

העם! דורש! צדק תזונתי!!!

תכתבי על ראש השנה, התחלות חדשות, מזון אורגני, את יודעת.... השבוע פנו אלי כדי שאכתוב כתבה לביטאון של אחת מרשתות המזון האורגני. אחרי התלבטות, הבנתי שאני לא מספיק מבינה במזון אורגני כדי לשלוף כתבה מהשרוול, והחלטתי לסרב. "נו"...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה