הבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא... +עוד

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא (: http://www.meitalgeva.com/ [email protected] 054-5468619

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מנובמבר 2010

יש כיף בדביבון חמים ועסיסי שפולש למיטתך באמצע הלילה. אבל האם מקומו באמת שם? מה עם הזוגיות? מה עם מנוחת הנשמה? והגוף? קשה לנוח בפס של 20 ס”מ שהשאירו לך במיטה…

04/03/2011

 משחק המיטות

 הנושא הזה הוא די טאבו.

אבל כנראה שהגיע הזמן שנדבר עליו. אז… החלטתי לפתוח אותו אחת ולתמיד!!

מה קורה אצלינו במיטה, בלילה?

אצלינו= אצל הורים לילדים.

מתחת לגיל שמונה.

ובכן, בבית משפחת גבע- אוחיון כולם הולכים לישון במיטותיהם.

המשך הלילה מכיל אירועים צפויים וחוזרים על עצמם, ואירועים נוספים שאין לחזותם מראש.

הנחות היסוד הן-

יותם בן ה-9 הולך לישון במיטתו ומתעורר בה, בלי שותפים.

נעמה בת ה-7 עשויה (או שמא יש לומר עלולה?) להתעורר כשא’ לצידה, אחרי שקראה לי או לו בלילה.

פעם או פעמיים או יותר, עד שהתייאש מלחזור למיטה.

מאיה בת ה-3.5 מתעוררת דרך קבע, ברווח שביני לבין א’ (שלא תמיד נמצא שם).

מודה באשמה

 מודה ומתוודה.

זה נעים לחבק דביבון קטנטן וריחני שפולש למיטתך באמצע הלילה.

הדביבון הוא רך, ורדרד, חמים, עסיסי, ריחני מהאמבטיה, מתוק לגמרי, ויודע להחזיר חיבוקים, נשיקות ואהבה ומלמולי “אמא את מתוקה” בלי גבול. כל זה תוך כדי שהוא מניח את כפות רגליו החמימות על בטני. תודו שזה כיף. כיף גדול.

אבל….

 יש אבל והוא גדול ועצום.

א’ הולך לישון יחסית מוקדם. אני יותר מאוחר.

וגם לרווח הזה פולש הדביבון.

הרבה פעמים מאיה מתעוררת ועוברת למיטה שלנו כשאני עדיין לא הגעתי אליה.

כלומר, כל אפשרות לשיחה זוגית לפני השינה, או כל דבר אחר, נמנעת מראש. לפעמים אנחנו מדברים בלחש מעל הראש שלה, מערבבים כפות רגליים, מחייכים חיוך של השלמה, מנשקים ומחבקים (את הדביבון כמובן) ונרדמים.

הרוחבי, הבועטת והמביאה חברים

בניגוד ליותם שהיה אוהב לישון לרוחב, או לנעמונת הבועטת, מאיה היא ילדה שלווה שישנה בשלווה.

אבל ברור שבשלוות השינה שלי זה פוגע.

לפעמים היא נצמדת ומשאירה לי 20 ס”מ במיטה. אם כי ניתן להזיז אותה ללא מחאה וללא פלישה מחודשת.

לפעמים נופל לה המוצץ וכל שלושת תושבי המיטה מתגייסים לחפשו.

ואם אמרנו שתכונות היומיום מתבטאות בשינה, מאיה היא ילדה סופר חברותית.

מצדה להפגש עם חברים מהגנון כל יום, ושיתקלחו אצלינו, יאכלו ארוחת ערב ויבואו איתה ישר לגנון מחר בבוקר.

כך גם בלילה. היא מביאה למיטינו שלל חברים- מכבשה ועד כלבלב, מדובי הקטן ועד טו הדב (השגיאה במקור) הגדול. מה שלא מפחית מהצפיפות ואף תורם לה.

אחרי שהיא נרדמת אפשר לסלק את הבובות, רצוי בזהירות…

ומה עם מנוחת הנשמה?

אומרים שהנשמה נטענת בלילה.

אני תוהה האם היא מספיקה להטען כל צרכה בלילה שנמשך שש- שבע שעות, ושבו יש הפוגה לחיפוש מוצץ, הפוגה להזזת כבשי ודובי לרצפה, הפוגה שלישית לחיפוש מוצץ, הפוגה רביעית כדי לענות לדרישה “אמא! בא לי מים!”, ועוד הפוגה כשנעמונת קוראת לא’ והוא עובר למיטתה.

הרבה הפוגות שינה, לא?

אז מה עושים?

איך מחנכים ילדים לישון רק במיטותיהם?

אני בעד חינוך במשך היום. אבל בלילה?

כשהגוף והנפש צועקים רק דבר אחד- לישוןןןן!!!???

עדיין לא מצאתי את הדרך לעשות זאת.

הלילה נמשך בבוקר

ויש עוד תופעה.

דביבון הלילה שלי כועס מאוד אם אינו מוצא אותי במיטה בבוקר.

 ברור שאני קמה הרבה לפניו. ואז הוא מתעורר בקריאה “אמא!!! למה הלכת???”

בד”כ הדביבון מתרצה כשאני מסבירה לו שאני עוזרת ליותם ונעמה להתארגן לבי”ס. לפעמים הוא מבקש ”תשכבי לידי רק עוד טיפה” ואח”כ בעזרת חבריו הנאמנים כיבשי ודובי ממשיך לישון בשלווה עוד קצת.

למעשה, מהיום שייותם נולד, השינה היא דבר בטוח ולא בטוח.

היום כבר ניתן לצפות את מספר ההתעוררויות, משכן וגורמיהן.

היו תקופות שא’ ואני היינו ישנים ממש בהיכון, בתחושה שכל רגע אנו עומדים להתעורר.

בתקופה זו א’ גם היה מתחקר חברים שלנו בכל הזדמנות- “הילדים שלכם מתעוררים בלילה? באים למיטה שלכם? או אתם לשלהם?”

בתקופה ההיא גילינו שאנחנו לא לבד בנושא.

היום כבר אנחנו לא שואלים אף אחד. ואף אחד לא שואל אותנו. רב האנשים מסביבינו הם הורים לשניים, שלושה או יותר. וכרנאה שזה חלק מחיי ההורות.

חלק לא פשוט. אבל מתרגלים לכל דבר.

מזל שבונה המיטות המשפחתי שלנו, א’, בנה לנו מיטה זוגית רחבה במיוחד.

מאיה עם כיבשי וטו הדב

רגע נדיר בהחלט, הדביבון במיטתו

עוד מהבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

תצוגה מקדימה

שלושה ביום או שלושה בשנה?

זה כבר לא סוד שההתערבות שלנו בטבע מתגלה בד"כ כלא בריאה, בלשון המעטה. אמנם זה לוקח לפעמים 60 שנה (ראו מקרה המרגרינה), אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בטוחה שכך יקרה גם עם מוצרי החלב. ונתחיל עם כמה עובדות מעניינות. מי ראה אריה...

תצוגה מקדימה

ילד טוב משאיר צלחת ריקה (?)

שלום לתמימות חשבתי שהעניין הזה עבר מן העולם. כנראה שאני תמימה. לדביבונת הקטנה שלי יש בגן סייעת שאני מאוד מחבבת. היא חמה ואוהבת, ועזרה לה מאוד לעבור את תקופת ההסתגלות הלא קצרה...

תצוגה מקדימה

על שכנים, על תזונה ומערכת ה…חינוך (?) ועוד

להעיר את מי שלא רוצה להתעורר (?) השבוע ערכתי מפגש חוויתי בנושא תזונת ילדים, בישוב שלי. אני בד"כ לא אוהבת לערבב שמחה בשמחה.  עד היום נמנעתי מלערוך הרצאות, סדנאות או כל דבר אחר שקשור למקצועי בישוב. הפעם היו לי אינטרסים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה