הבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא... +עוד

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא (: http://www.meitalgeva.com/ [email protected] 054-5468619

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מנובמבר 2010

למה בגיל שמתקרב ל-40 אני לפתע מתחילה בתהליך של הפיכה לצמחונית? ואיך זה משפיע על הדביבונים שלי?

16/12/2010

 הזדקנות (רחמנא ליצלן) וחמלה

משהו קורה לי ככל שאני הולכת ומתבגרת (לא, אני לא מזדקנת, השתגעתם?). 

אפשר לקרוא לזה עלייה ברגישות, באיכפתיות, התבוננות יותר חומלת בעולם.

דוגמא?

לפני שנה פלוס הייתי עם חברה בסיני.

עברו שנים רבות מאז עשיתי זאת בפעם האחרונה. לפני שנולדו הדביבונים, מה שזכור לי מלרדת לסיני זה האוירה הקסומה, השקט, ההרים והים, בטן גב, ספרים, אוכל טעים.

כל זה היה גם עכשיו. אבל הפעם ראיתי גם את העבדות. 

הבדואים שתיפעלו את החוף שבו היינו, פשוט עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה.

מלצר חינני אחד (בן 15) שירת את כל החוף כולו  (וזכר בדיוק מה כל אחד הזמין), ובין לבין גם ניקה חושות והוביל את האורחים החדשים לחושות שלהם. 2 העובדים במטבח עבדו בחום נוראי, באפלה, בלי מזגן (בלתי אפשרי שיהיה מזגן כשאין חשמל)- מהבוקר ועד אחרוני הסועדים.  7 ימים בשבוע, חודש אחרי חודש. ללא ספק בשכר רעב.

הוילה של בעל החוף המצרי עמדה לא רחוק משם. עם ג’יפ מפואר בחנייה וסירת מנוע בחצר.

אז נכון- הבדואים נראו שמחים ומאושרים יותר מהרבה ישראלים אמידים שאני מכירה, ונכון- הם לא מכירים משהו אחר, ומרגישים ברי מזל שבכלל מצאו עבודה.

אבל זה הפריע לי.  ואפילו קצת פגם בהנאה.

הלו, אנחנו לא לבד כאן!

להבדיל אלפי הבדלות- לאחרונה, אני מוצאת את עצמי חושבת רבות על התעשייה הסופר אכזרית של מזון מן החי.

חלב, ביצים, בשר, עוף ודגים- חשבתם פעם כמה סבל עוברים בעלי החיים, כדי לספק לנו את המזון החביב עלינו?

אני מאמינה שכשאדם אוכל מזון, נכנסת לגופו גם האנרגיה של אותו מזון.

אנרגיות של סבל זה לא בדיוק מה שאני רוצה להכניס לגוף.

קחו למשל את החביתה החביבה עליכם. היא עשויה מביצה.

תעשיית הביצים היא אחת האכזריות שקיימות.

בכלובי הסוללה עומדות תרנגולות אומללות, על גבי תייל אלכסוני (כדי שהביצים יתגלגלו מטה), בשטח של 20X20 ס”מ, ללא יכולת לזוז! שלא לדבר על לפרוש את הכנפיים, לצעוד 2 צעדים או להסתובב בכלוב.

כשצפוף לנו, זו תחושה קשה ולא נוחה. תחשבו שתרנגולות חוות את זה כל החיים. זה לא שעה, זה לא יומיים – זה לכל החיים!

מזל שאורך החיים שלהן בכלובי הסוללה הוא רק שנתיים (לעומת 10 שנים בתנאי חופש).

באיחוד האירופי נחקק חוק האוסר על גידול תקנגולות בכלובי סוללה. אצלינו לוקחים את הזמן…

זה לא הכל.

כדי שהתרנגולות לא יתקפו אחת את צמודתה בכלוב הסוללה, קוטמים להן את המקור ע”י להב מתכת לוהט, בסמוך לבקיעה מהביצה.

זה כמובן מכאיב וטראומטי. בהרבה לולים נדרשת פעולה של הקשה עם המקור על תחתית השוקת כדי להזרים מים ומזון- שגורמת בהרבה מקרים לפתיחת הפצע ודימום מחודש.

על קיטום המקור חוזרים שוב בגיל 17 שבועות, כדי להיות בטוחים. אין כיום שום חוק בארץ שמחייב לעשות פעולות “חקלאיות” שכאלו בהרדמה. ואני לא מכירה חקלאי שישלם לוטרינר על הרדמה אם הוא לא חייב.

אפילו ההטלה היא אכזרית- כי תרנגולת בטבע מחפשת מקום שקט ומבודד כדי להטיל. אני לא רוצה לדמיין את עצמי יולדת דחוקה כתף לכתף עם עוד שתי נשים….

לא אלאה אתכם בשאר הזוועות בתעשיית בעלי החיים. אבל תאמינו לי שמרגע הוולדם ועד מותם, חייהם רצופי סבל, כאב ואכזריות. הנחמה היחידה היא באמת אורך החיים הקצר שלהם בתנאים האלו.

למה מי אנחנו?

ואותי זה מביא לחשוב גם -” לעזאזל, מי אנחנו חושבים שאנחנו?”

גם אנחנו, בני האדם, וגם בעלי חיים- כולנו בעלי נשמה ואנרגיית חיים.

אז בגלל שאני חכמה יותר וחזקה יותר מותר לי להתעלל ביצורים חלשים?

 מה אפשר לעשות?

אפשר. למשל, לא לקנות ביצים של תרנגולות סוללה.

 אני קונה רק ביצי חופש או ביצים אורגניות. בהן יש גישה לתרנגולות לחצר פתוחה, אפשרות להכנס לתא הטלה כדי להטיל, לפרוש כנפיים, להתפלש בעפר, אין קיטום מקור. בקיצור- עדיין  לא מושלם אבל הרבה פחות אכזרי.

רק מה- עולה פי 4! 

נקודה מצערת בארצינו היא המחיר של המזון הבריא והאורגני. לכן זה המוצר היחיד שאני קונה אורגני. (אבל אחרי התכנית של רפי גינת גם לא’ לא אכפת לשלם יותר על ביצים…)

אז את צמחונית?

לא. אני לא צמחונית עדיין, אבל אני כמעט, אני בדרך.

ויש לי הכוונה.

באוקטובר ביליתי שבועיים בביתה הצמחוני של גיסתי בניו יורק, והבנתי כמה התזונה הזו מתאימה לי.

כשחזרתי התחלתי ללמד במכללה חדשה, מכללה מיוחדת לרפואה הוליסטית ורוחניות, המכוונת לתזונה טבעונית. מה שנתן לי עוד עזרה ללכת בכוון.

ובדיוק באותו זמן גם קיבלתי הזמנה להצטרף לעמותת אנונימוס - העמותה שהצליחה להעביר הכי הרבה חוקים בכנסת נגד אכזריות בתעשיית בעלי החיים. וכמובן שהצטרפתי.

 צירוף מקרים שהכל קרה יחד? לא בטוח…

אז מה מונע ממני להיות צמחונית, ואפילו טבעונית?

מודה ומתוודה- כוח הרצון. אם כל המידע היה מגיע אלי בגיל הנכון (סביב גיל 20), סביר להניח שהייתי נכנסת לעניין הטבעונות בלהט הנעורים האופייני לגיל.

 היום, עם דביבונת אחת חובבת בשר מובהקת, שבעיניה אין מעדן טעים יותר מסטייק עסיסי (רק הבוקר היא אמרה:” אמא, את לא מאמינה כמה שבא לי שניצל !! תרשמי- לקנות בסופר בשר לשניצלים !! “), ועם גיל שקצת עבר את ה-20, זה יותר מורכב.

מודה ומתוודה שקשה לי לא לטעום מהפרגיות ברוטב חרדל ודבש שהכנתי, או…

אז אני משתדלת. ובינתיים זה מספיק טוב בעיני.

נקניקיות- או להיות (בריא)

ומה לגבי חינוך הילדים?

 דילמה. כמו כל דבר בחינוך הילדים (:

אני משתדלת לא לחשוף אותן לזוועות של תעשיית החי. אבל כן אומרת להם שמזון מן הצומח בריא ומתאים לנו יותר. ושעדיף לאכול מה שיצר הטבע ולא האדם (תעשיית החי היא כבר לגמרי משהו שיצר האדם בעיני).

 לגבי יותם, תם הלב והאיכפתי- אני בטוחה שביקור אחד בלול או ברפת יגרום לו להיות צמחוני.

בבי”ס המופלא בו הוא לומד, לומדים בכתה א’ על מזון ותזונה- והמורה שלו סיפרה לכתה ממה ואיך מייצרים נקניקיות.

מאז (זה היה לפני שנתיים) יותם הפסיק לחלוטין לאכול נקניקיות (אין בבית, אבל יש הזדמנויות בחוץ…). אם הוא נמצא ביום הולדת שמגישים בו נקניקיה בלחמניה- הוא יאכל רק את הלחמניה.

לנעמה אני לא רוצה לקלקל את השמחה. כי מי שלא ראה את נעמה נועצת את שיניה הקטנות בסטייק עסיסי- לא ראה שמחה מימיו.

אני לא יכולה לחנך אותם להיות צמחונים או טבעונים, אבל אני יכולה להשתדל לחנך אותם להיות הומאניים יותר, איכפתיים יותר.

כי יש עוד בעלי חיים על הכוכב הכחול חוץ מדביבונים.

ואז את שלי עשיתי.

 

 

עוד מהבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

תצוגה מקדימה

שלושה ביום או שלושה בשנה?

זה כבר לא סוד שההתערבות שלנו בטבע מתגלה בד"כ כלא בריאה, בלשון המעטה. אמנם זה לוקח לפעמים 60 שנה (ראו מקרה המרגרינה), אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בטוחה שכך יקרה גם עם מוצרי החלב. ונתחיל עם כמה עובדות מעניינות. מי ראה אריה...

תצוגה מקדימה

ילד טוב משאיר צלחת ריקה (?)

שלום לתמימות חשבתי שהעניין הזה עבר מן העולם. כנראה שאני תמימה. לדביבונת הקטנה שלי יש בגן סייעת שאני מאוד מחבבת. היא חמה ואוהבת, ועזרה לה מאוד לעבור את תקופת ההסתגלות הלא קצרה...

תצוגה מקדימה

על שכנים, על תזונה ומערכת ה…חינוך (?) ועוד

להעיר את מי שלא רוצה להתעורר (?) השבוע ערכתי מפגש חוויתי בנושא תזונת ילדים, בישוב שלי. אני בד"כ לא אוהבת לערבב שמחה בשמחה.  עד היום נמנעתי מלערוך הרצאות, סדנאות או כל דבר אחר שקשור למקצועי בישוב. הפעם היו לי אינטרסים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה