הבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא... +עוד

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא (: http://www.meitalgeva.com/ [email protected] 054-5468619

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מנובמבר 2010

מיטל גבע אוחיון מכירה בעובדה שבריאות נפשית ושמחה של ילדיה קודמת לכל. היא אפילו מבינה, שכדי שזה יקרה רצוי שגם היא תהיה רגועה ושמחה. הבעיה- עודף רעש. בעיקר ממקור אחד. קטן וחמוד.

10/12/2010

ברור שבריאות זה לא רק תזונה ותנועה, אלא קודם כל בריאות נפשית.

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים, מנסה שהם יהיו בעיקר בריאים ושמחים בנפשם.

ברור שכדאי גם שאמא שלהם תהיה שמחה, רצוי גם רגועה. ברור.

אבל איך לעזאזל עושים את זה עם הרעש הנוראי שהם מקימים????

למען השקיפות המלאה אני חייבת לציין שסביר שיש לי איזושהיא רגישות יתר לרעשים חזקים. משהו שמעולם לא אובחן אבל מלווה אותי כבר שנים.

אני לא יכולה לישון עם מוסיקה (עוד אחד מהוויתורים שא’ נאלץ לעשות…), לא יכולה להתרכז בכתיבה כשהטלוויזיה בווליום גבוה מדי, ומרגישה ממש מצוקה כשאני נמצאת ליד מקור רעש חזק מאוד או כשיש המון רעשים במקביל.

אבל מכיוון שגם א’, הנורמלי לכל הדעות, סובל כמוני מעודף הרעש בבית… אז…

רעש רב מערכתי

הכי גרוע זה הרעש שמיוצר ע”י שלושת הדביבונים גם יחד.

למשל- כשכולם רוצים לספר לי משהו נורא נורא חשוב ודחוף:

 ”אמא, את לא מאמינה מה קרה היום בבית ספר”… “יואו, אמא שכחנו לברר אם יש חוג…” ” יותם למה אתה מתפרץ?” “את לא מבינה שזה דחוף, איזה ילדה מעצבנת”… בשלב זה נסיונות השיחה איתי הופכים לריב קולני וסוער, שלפעמים נרגע כשאני מזכירה ליותם שנעמה התחילה לספר לי משהו, ובד”כ לא.

כמובן שגם הקטנטונת בדיוק נזכרת במשהו דחוף “אבל אמא! בא לי את המוצץ הכחולי ולא את המוצץ הסגולי!!!” וחגיגת הרעש פשוט נוראית.

לעיתים אני נמנעת מטלפונים, בעיקר למטופלים שלי, כל עוד הקטנים לא הלכו לישון.

לא אחת אני מוצאת את עצמי בורחת לגינה תוך כדי סיפור של מטופלת בטלפון, או מסתגרת בחדר הכביסה כדי לדבר בשקט.

גם ההתראה:” תקשיבו, יש לי טלפון חשוב ואני מבקשת שלא תפריעו בדקות הקרובות”, בד”כ גורמת להנהוני הסכמה, אך אם השיחה מתארכת נעמה כבר מוצאת משהו מתסיס או מסוכן לעשות, או מנצלת את ההזדמנות להצקות שבד”כ לא היתה מעזה כשאני פנויה. אמא מדברת, והיא לא תפסיק באמצע, אז ילה- נחגוג.

בפעם האחרונה שזה קרה, ראיתי תוך כדי שיחה את מאיה הקטנה כמעט נופלת ממגלשה בגובה 3 מטרים, אחרי שנעמה שכנעה אותה לשבת לה על הכתפיים בזמן הגליצ’….

one girl show

כן.

האמת היא, שלמקור הרעש העיקרי בבית שלנו קוראים נעמה. היא תענה גם לשם נמי, נעמולה, נעמונת, פיציקט, נמצ’וקית, נימצ’ון…

ילדה עם טונות של שמחה ועוצמות בלתי רגילות, שעושה הכל, אבל הכל, בדציבלים גבוהים.

“דוברה אוטרה!!”-בקול צפצפני ובמבטא רוסי מושלם פותחת נמי עוד יום של צחוק, טירוף והילולה.

החיים הם חגיגה, אז קדימה!!!

ארגז התחפושות עובד שעות נוספות, כשבכל רגע בוקעת מחדר הבנות דמות אחרת- פרחה מצוייה בבגד גוף וורוד+ מעיל עור וציפורניים, מיד אח”כ מכשפה מצחקקת על מטאטא, וכעבור 5 דקות נסיכה אצילית ומגונדרת. כמובן שגם מאיה הקטנטנה זוכה להלבשות מידי מלבישת הצמרת.

הדמות מדברת, שרה, רוקדת וצוחקת צחוקים פרועים. כמובן שהכל נעשה בווליום מפתיע בעוצמתו.

בסופו של דבר אחת הדמויות שבחרה נמי יוצאת לגינה ומתנדנדת על הנדנדה תלויה עם הראש למטה, או עולה לראש סולם החבלים (כ-3 מטר) ומתמקמת שם. ראש למטה, אלא מה.

 כל זה לא פוגע אפילו במעט בעוצמת הווליום שלה.

חמוד, מצחיק, אבל אינטנסיבי… ור ו ע ש.

כשהיא רבה עם יותם (וזה קורה לא מעט) כמובן שהדציבלים עולים לרמה שגורמת לתהייה איך חלונות הבית עדיין עומדים על כנם.

וכשהיא בוכה או קיבלה מכה- ”אמאאאאא!!!!!! יותם דחף אותי, יואו יואו יואו!!!! אני לא יכולה, אני מתה מכאבים!! מתהההה!! די אמא!!!!!!!!!!! את לא מבינה שאני מתה מכאבים? למה את לא שמה לי קרח?? אני לא יכולה יותרררר!!!!!! אמא זה לא מצחיק! (המשפט האחרון כבר נאמר בצל של חיוך שמתרחב די במהירות לחיוך גדול ולצחוק שאחרי הבכי)…

drama queen אמיתית.

השעור שלי

“נמי, תחלישי!” אני מבקשת מליון פעם ביום.

“נעמולה די, צאו להרעיש בגינה!” אני מבקשת/ כועסת/ מתחננת/ פותחת את הדלת.

לפעמים, אחרי שבת או חופשה משפחתית אני ממש מייחלת לשקט. מופתי, מפואר, מאולתר, ירחי- לא משנה.

העיקר עכשיו, והרבה.

ברור שיש לי מה ללמוד כאן.

ברור שילדה כזו עוצמתית ורעשנית לא ניתנה סתם לאדם חובב שקט כמוני.

סבלנות, סובלנות, הכלה, התמודדות עם מצבים לא צפויים… אלה רק חלק מהשיעורים שיש לי ללמוד.

 בטח יש עוד כמה. אני צריכה לחשוב על זה.

בשקט. 

 

 

עוד מהבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

תצוגה מקדימה

שלושה ביום או שלושה בשנה?

זה כבר לא סוד שההתערבות שלנו בטבע מתגלה בד"כ כלא בריאה, בלשון המעטה. אמנם זה לוקח לפעמים 60 שנה (ראו מקרה המרגרינה), אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בטוחה שכך יקרה גם עם מוצרי החלב. ונתחיל עם כמה עובדות מעניינות. מי ראה אריה...

תצוגה מקדימה

ילד טוב משאיר צלחת ריקה (?)

שלום לתמימות חשבתי שהעניין הזה עבר מן העולם. כנראה שאני תמימה. לדביבונת הקטנה שלי יש בגן סייעת שאני מאוד מחבבת. היא חמה ואוהבת, ועזרה לה מאוד לעבור את תקופת ההסתגלות הלא קצרה...

תצוגה מקדימה

על שכנים, על תזונה ומערכת ה…חינוך (?) ועוד

להעיר את מי שלא רוצה להתעורר (?) השבוע ערכתי מפגש חוויתי בנושא תזונת ילדים, בישוב שלי. אני בד"כ לא אוהבת לערבב שמחה בשמחה.  עד היום נמנעתי מלערוך הרצאות, סדנאות או כל דבר אחר שקשור למקצועי בישוב. הפעם היו לי אינטרסים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה