הבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

דיאטנית שמנסה לגדל ילדים בריאים

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא... +עוד

דיאטנית קלינית שלא מאמינה בדיאטות. מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף": טיפול קבוצתי ופרטני, ע"י חיבור בין הגוף הפיזי, הרגשי, השכלי והאנרגטי. מרצה לתזונה במכללות ועורכת מדעית של ספרי בריאות. גרה בגליל ואמא ל-3 שאוכלים די בריא (: http://www.meitalgeva.com/ [email protected] 054-5468619

עדכונים:

פוסטים: 39

החל מנובמבר 2010

יש להם את זה, וגם את זה…

אומרים שניגודים נמשכים.

 ללא ספק, א’  ואני גדלנו בבתים מנוגדים מבחינת סוג האוכל וההתיחסות אליו (דנה ספקטור, מאחוריך! גם לי יש א’, ובניגוד אליך אנחנו דווקא ביחד).

נתחיל עם הסבתא המרוקאית (למען הסר ספק, גם אני מרוקאית…. מנישואים- ואין לי שום דבר נגד העדה המופלאה הזו). סבתא א’ (נו, מה לעשות) היא בלבוסתא אמיתית. אצלה 6 סירים רוחשים בו- זמנית על הגז, תוך כדי שהיא אופה חלות וחותכת 7 סוגי סלט.

האוכל המרוקאי הוא בריא בבסיסו. דגים, קטניות, ירקות מבושלים וטריים. הבעיה- את כמויות האנרגיה (=קלוריות) שהיה צריך כדי לרעות צאן בהרי האטלס, כבר לא צריך בישראל המודרנית.

מאיפה הקלוריות? מה ש מ ן. השמן נשפך כמים. כאשר חמותי היקרה מגיעה אלי לארוחה, בקבוק שמן שעמד אצלי  חודש בארון נגמר בארוחה אחת (כמובן שהיא מבשלת ומתבלת, כדי שיהיה טעים….).

הדגים נזכרים מחדש איך שוחים, גם גרגרי החומוס לומדים לשחות בשמן- חגיגה.

הקלוריות מגיעות גם מהשתייה המתוקה- מים הם מחוץ לתחום בארוחות. מיץ אשכוליות, תפוזים, קולה- אורחים רצויים.

מגירת החטיפים והממתקים של סבתא תמיד מלאה בכל טוב. והיא כמובן נגישה ונמוכה- שהילדים יוכלו להסתדר בעצמם. והם מסתדרים. ועוד איך מסתדרים…

 שומן צמחי מוקשה, צבעי מאכל, כמויות נתרן מטורפות- הכל הולך. החטיפים מגיעים גם אלינו- בביקורים של סבא וסבתא תמיד מתלווה אליכם שק עמוס בחטיפים מכל הסוגים.

אז מה?

איך אני מתמודדת עם זה?

האמת- בחרתי בדרך הטובה ביותר מבחינתי. לאחר שנים של התנגדות גלוייה ובעיקר סמוייה בחרתי לשחרר- כשאתם אצל סבתא- תאכלו כל מה שיש אצל סבתא. גם כשסבתא מבשלת אצלינו בבית.

לגבי שק החטיפים- את מה שממש חוצה קווים אדומים אני זורקת (כמובן אחרי שסבתא הלכה). את מה שפחות נורא אני מעלה על המקרר ומשחררת משם בסלקטיביות. משתדלת לקחת חטיפים שכאלו לגן השעשועים, שם הם מתחלקים בין המון ילדים, וכמובן דואגת להסביר ש” לא, לא אני קניתי, קיבלנו מישלוחה”…

והסבתא הפולנייה (“זה בסדר, אל תאכלו, אני כבר אוכל את זה לבד בחושך”)

הסבתא השנייה, ע’, כלומר אמא שלי, היא הקיצוניות השנייה.

אצלה האוכל חייב להיות בריא. טעים- בעדיפות שנייה.

כילדה, אני זוכרת איך הייתי מתאמצת לאכול כוסמת ללא מלח ותבלינים בלי לעקם את האף, או זורקת בדרך הביתה לפח את הכריך מהלחם החי היבש עם האבוקדו שהשחיר…וכולי קנאה בילדים שהביאו כריך מלחם אחיד עם גבינה צהובה.

חושבים שסתם נעשיתי דיאטנית? לפעמים שריטות הילדות שלנו עוזרות בבחירת היעוד המקצועי (:

כיום, לאחר שנים של נסיונות בישול לא מוצלחים, סבתא ע’ הכירה במגבלותיה ומצאה חנות אוכל ביתי ובריא יחסית (בקיבוץ שער העמקים, למי שמתעניין) ממנה היא קונה את רוב האוכל שבביתה.

אצלה במגירת החטיפים מוצאים ילדיי שוקולד עם 85% מוצקי קקאו, חטיפי שומשום אורגניים וממתקי חרובים.

כשיותם שלי היה קטן, היתה סבתא ע’ רודפת אחריו עם בננה ותפו”ע חתוכים. אני עדיין זוכרת את התמונה: יותם מטפס על מגלשת הפלסטיק שבגינה, פותח את פיו להגיד משהו, ו…- בום! כפית מלאה רסק תפו”ע אורגני נדחפת לפיו.

כמובן שכאן כבר לא יכולתי לשתוק, אך דברי נפלו על אזניים ערלות. רק כשא’ מצא לנכון להתערב, נפסק קידום הפרעות האכילה לעתיד של ילדיי.

כיום, בימי רביעי, כשאני חוזרת מאוחר מהמכללה בה אני מלמדת, מקבלות את פני תלונות הקטנים:” אמא, סבתא לא הסכימה לי שוקולד בכלל!”, “אמא, סבתא אמרה שאנחנו אוכלים יותר מדי ממתקים!!!”

ניגודים- כבר אמרנו?

-”וואליה!! הילד לא אכל כלום!!!!”

מה בכל זאת משותף בין הסבתות? הדאגה הבלתי פוסקת שהילדים לא אכלו מספיק.

נעמה , שהיא רזה מאוד, זוכה אצל הסבתא המרוקאית למסר הכפול- מצד אחד:” וואי וואי ,איזה גוף יש לך, דוגמנית את!”  ומצד שני- “כפרה אני עליך, עוד מזלג, יפה של סבתא, נו רק עוד אחד!!!”

שאר הילדים מסתפקים ב:” מה זה? לא אכלת כלום! ילה ילה לגמור את כל העוף!”

הסבתא הפולנייה ממשיכה לרוץ אחרי הילדים עם פירות חתוכים וחטיפים בריאים בכל שעות היום, גם אם הרגע סיימו ארוחה משביעה.

ואני?

כשזה נראה לי מוגזם ומאוד לא מכבד את צרכיהם של ילדי, אני מעירה. משתדלת בעדינות (“נראה לי שהוא לא רעב”, היא אכלה מצויין בארוחה, כדאי לתת לבטן שלה לנוח”…)

עם זאת, משתדלת לזכור את הקשר הבלתי נפרד שיש בחיינו בין הזנה רגשית ופיזית, בין מתן אהבה למתן מזון, במיוחד בדורות המבוגרים יותר.

 איזה כיף שיש ליותם, נעמה ומאיה שתי סבתות אוהבות ואהובות!!

 ואיזה מזל שיש להם הורים שמאפשרים להם לאכול בבית בדיוק כמה שהם צריכים…(:

עוד מהבלוג של מיטל גבע אוחיון- להיות חבר/ה של הגוף

תצוגה מקדימה

שלושה ביום או שלושה בשנה?

זה כבר לא סוד שההתערבות שלנו בטבע מתגלה בד"כ כלא בריאה, בלשון המעטה. אמנם זה לוקח לפעמים 60 שנה (ראו מקרה המרגרינה), אבל בסוף האמת יוצאת לאור. בטוחה שכך יקרה גם עם מוצרי החלב. ונתחיל עם כמה עובדות מעניינות. מי ראה אריה...

תצוגה מקדימה

ילד טוב משאיר צלחת ריקה (?)

שלום לתמימות חשבתי שהעניין הזה עבר מן העולם. כנראה שאני תמימה. לדביבונת הקטנה שלי יש בגן סייעת שאני מאוד מחבבת. היא חמה ואוהבת, ועזרה לה מאוד לעבור את תקופת ההסתגלות הלא קצרה...

תצוגה מקדימה

על שכנים, על תזונה ומערכת ה…חינוך (?) ועוד

להעיר את מי שלא רוצה להתעורר (?) השבוע ערכתי מפגש חוויתי בנושא תזונת ילדים, בישוב שלי. אני בד"כ לא אוהבת לערבב שמחה בשמחה.  עד היום נמנעתי מלערוך הרצאות, סדנאות או כל דבר אחר שקשור למקצועי בישוב. הפעם היו לי אינטרסים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה