הבלוג של מיטל ברק

עלי, עליך, על החיים, על בכלל

היי, נעים להכיר ! אני מיטל, בת 40++, נשואה לעדו ואמא של בארי, אייר ועברי. השליחות הגדולה שלי היא לעזור לאנשים וקבוצות, בעיקר בני נוער וצעירים, לחיות את הגדולה שלהם מתוך תשוקה ומצוינות. זה מה שאני עושה כבר שנים וזו התשוקה... +עוד

היי, נעים להכיר ! אני מיטל, בת 40++, נשואה לעדו ואמא של בארי, אייר ועברי. השליחות הגדולה שלי היא לעזור לאנשים וקבוצות, בעיקר בני נוער וצעירים, לחיות את הגדולה שלהם מתוך תשוקה ומצוינות. זה מה שאני עושה כבר שנים וזו התשוקה האישית שלי. הבלוג שלי מיועד לחולמים, לאוהבים, לאוהבי החיים, לאלו שרוצים יותר, שמגיע להם יותר, שיודעים שיש להם מה לתת וגם מה ללמוד, שמחפשים השראה, שמלאים בהשראה, שרוצים להקשיב, שיש להם מה לומר, לאלו שתקועים, שזזים, שרוצים לזוז וגם לאלו שסתם מחפשים כמה דקות של שקט טוב...

עדכונים:

פוסטים: 2

החל מינואר 2019

יש את הרגע הזה שאת מגלה, שהחיים לא מסתדרים בדיוק כמו שרצית, ש”הסיפור” לא מתקדם בדיוק כמו שתכננת, שסטית מהדרך.

לא חושבת שיש מישהו שלא מכיר את התחושה הזו, בעוצמה זו או אחרת.

בגדול הכל בסדר ואפילו בסדר פלוס, אבל זו לא בדיוק העבודה, לא בדיוק מערכת היחסים, לא בדיוק המראה, לא בדיוק הבית, לא בדיוק ההורה שחשבת להיות… בגדול הכל בסדר, אבל ליד.

לפעמים זה אירוע דרמטי יחיד שמשנה את המסלול, אבל ברוב המקרים זהו רצף של אירועים שוליים לכאורה, החלטות קטנות, הימנעות פה ושם … עד שבוקר אחד את מתעוררת ומגלה שהשתנה לך הנוף.

את שואלת את עצמך מתי זה קרה ? איך ?

נסיעה בכביש המהיר בדרך להר “עלינו על הטריק” במחוז בורגניה.

בית גדול ונוח (שמתישהו יהיה שלנו לגמרי) ברחוב “שיחקנו אותה”, גינה פורחת, עצי הפרי, “אוטוטו משתחררים” ו”מתחילים לחיות”, כבר מניבים פה ושם פירות, ואפילו אפשר לסחוט מהם מיץ סיפוק טרי ( הוא עוד קצת חמוץ ומלא גרעינים, אבל זה שלנו, אנחנו נטענו ).
סללנו את הדרך, הרגל יורדת מהגז, שוקעים במוזיקה ומשייטים.
כל כך משייטים, עד שבוקר אחד תוך כדי נסיעה, תקלה בטייס האוטומטי מורידה את הרכב לשוליים של מחלף “אופס שאננות”, ישירות למועצה איזורית “חשבת שהכל בידיים שלך”.
את חושבת שזו דווקא הזדמנות, הממריץ שהיה חסר לך, הדברים קורים לטובה והעיקר שכולנו בריאים.
את עוצרת ואפילו נהנית מזה. אבל חניית הביניים הופכת לחניון לטווח ארוך והתעריף גבוה.
את מסבירה לעצמך, שלעצירה יש סיבה, תמיד האמנת ביד מכוונת. את משכנעת את עצמך שבעצם תמיד אהבת דרכים צדדיות, את הרי לא בן אדם של עיר גדולה ורעש.
את שוב מרשה לעצמך לחלום חלומות מפעם : בית קטן, כפרי, גינה, הילדים רצים יחפים ונראים כאילו הרגע סיימו עוד משימה סודית של חסמב”ה.
את אוהבת את הפשטות והצניעות הזו. היא מתאימה לך.
בלי שאת שמה לב, היא מקטינה אותך. הכל מצטמצם וצריך להשאיר רק את מה שבאמת נחוץ. לא להכל יש מקום. את ממיינת, מנפה, מוסרת וזורקת.
עדיין צפוף.
כמה עשרות ספרים סנטימנטליים, תמונות עתיד וערך עצמי נערמים ונארזים בחוט עבה. בינתיים יהיו במחסן, עד שיהיה יותר מקום ( וזמן, וכסף ופניות נפשית…).
בפנים את יודעת, שמה שנכנס למחסן – נשאר שם !
או … שיש דרך אחרת.
מציאות שבה חיים את החלומות ( או לפחות מתקרבים אליהם ).
במקום מחסן דחוס, יש חלון פתוח וזרימה נעימה פנימה והחוצה, מאווררת. בתוך הצנוע והקטן מתעוררת תנועה, יש התרחשות. את מתחילה שוב לזוז, מעלה לאט לאט את הקצב והדופק – שכחת שיש לו כמה מקצבים ושכחת כמה זה כיף.
אז יש דרך אחרת.
לא דרך לעבור דרכה, אלא דרך לעבור בה. באמת. עם נוכחות וכוונה, בכל תחנה ותחנה. להיות טייל מיטיב לכת בטיול הכי מופלא שיש…
חפשו במפה שביל מסומן “החיים”.

 בואי, הצטרפי למסע, כבר יוצאות לדרך…

DSC_0156

עוד מהבלוג של מיטל ברק

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה