הבלוג של מירב לשם גונן

מתרגמת רגשות למילים

מקשיבה, רואה ושומעת אנשים. ציידת פוטנציאל ועוצמות. רואה את הטוב והמקדם בכל סיטואציה ולא מפחדת מקשיים. יודעת שביטוי עצמי מאפשר צמיחה, רוגע וניהול עצמי - כדי שאפשר יהיה להגשים ולקיים את כל היתר. מדריכה בתהליך אימוני את הדרך... +עוד

מקשיבה, רואה ושומעת אנשים. ציידת פוטנציאל ועוצמות. רואה את הטוב והמקדם בכל סיטואציה ולא מפחדת מקשיים. יודעת שביטוי עצמי מאפשר צמיחה, רוגע וניהול עצמי - כדי שאפשר יהיה להגשים ולקיים את כל היתר. מדריכה בתהליך אימוני את הדרך מהמקום בו נמצאים היום למקום שאליו רוצים להגיע. אמא לחמישה נפלאים ומיוחדים, זוגית בזוגיות שניה מיוחדת, אוהבת ומעשירה. בעברי אשת פיתוח ושיווק בחברה יצרנית גדולה ומבירה את הסדר, בהירות ומיקוד לתהליכי האימון שאני מביאה. מאמנת לביטוי עצמי בעסק ובזוגיות | נשים, מאמנות וזוגות

עדכונים:

פוסטים: 11

החל ממרץ 2018

יש ימים כאלה. משבר, קושי, מחלה, ולנו, העצמאים, אין אפשרות לצלול לתוכם באמת. השבוע זה קרה לי. משבר אישי בתוספת שבוע מטורף מבחינת הנסיעות והאירועים שהיו – רובם ככולם איכותיים, מוצלחים וטובים, רק שבעקבותיהם נאלצתי להתנייד מכפר ורדים, לראשון לציון משם לתל אביב, לירושלים, לתל אביב לכפר ורדים, לחיפה לכפר ורדים… הבנתם את הרעיון.

מה שאני מצליחה לשכוח בימים כאלה היא העובדה שאני מסתובבת גם עם חלק שבי, שחולה בפיברומיאלגיה. וכשאני שוכחת להתייחס לחלק הזה – המערכת כולה יוצאת מאיזון. לא הספקתי לישון כמו שצריך, לאכול כמו שצריך ולהתעמל – וביום רביעי התחילה לבוא הקריסה. גלים כאלה. הגלים הראשונים הם בדרך כלל קשיי ריכוז. ואחריהם מגיע כמעט אי יכולת לחייך, מרוב שהסוללה הפנימית שלי, של מנוע הבעירה הפנימי שלי, יושבת על אפס. ויש ילדים בבית… שצריכים תשומת לב, סבלנות, חיבוק. ויש עבודה, ושיעורים של תואר שני שצריך להגיש. השלב השני הוא חוסר היכולת לזוז. כל הגוף מותש. ידעתי שאני ממש חייבת להתעמל, הצלחתי 10 דק וזהו. לא יכולה יותר (בתחילת השבוע עשיתי אימון רגיל של שעה ורבע, הליכה / ריצה ותרגילי כוח).

wet

my wet glasses

הדבר הבא הוא שינה מופרעת לגמרי. מתעוררת כל הזמן. ישנה חמש וחצי שעות ברוטו, כשמתוכן אולי 3 שעות הן שינה על אמת. היתר כוללת התהפכות מצד לצד, קימה לשרותים, רביצה מיואשת במיטה. והצורך הזה, להיכנס למיטה ולהרגיע את כל המערכת.

היה לי ברור שכדי לעצור את המעגל הזה – אני צריכה לאזן אותו. להתחיל מהצד האחד, למלא אותו ולאט לאט למלא גם את הצד השני, כמו מאוזניים. הצד האחד הוא הצורך לישון ולנוח והצד השני להחזיר את הגוף לפעילות סדירה.

וזה מה שעשיתי. שחררתי את הצורך שלי לחנך את הילדים ונתתי הם לצפות בסרט בשישי בערב משעה מוקדמת. ופשוט נרדמתי לידם. 21:30 ואני ישנה. בבוקר, שמתי שעון מעורר לשעה מוקדמת. קמתי, לבשתי את בגדיי הספורט האהובים עלי, לקחתי את הנייד ואזניות ויצאתי. התחלתי בהליכה. לא היה סיכוי בכלל לעבור לריצה. לא נורא, שחררתי. המשכתי בהליכה. סיימתי את העליה והנה יש סוף סוף ירידה. רצה לאט בצעדים מדודים, בודקת מה המרגש. בישרות חוזרת להליכה. וככה מקשיבה לגוף ולסת’ גודין באזניות וממשיכה קדימה, נהנית מהאיזון החדש. לקראת סיום הסיבוב הקבוע, מתחיל גשם. מאושרת אני מחייכת לעצמי וחושבת שאם גם הגם הגיע כדי לנקות את השאריות של השבוע, כנראה שאני עושה משהו נכון. סיום הסיבוב היה כולו הריצה קלה, תרגילי כח ויוגה מתיחות. ניצחתי את עצמי. החזרתי את האיזון לגוף. אפשר להתחיל שבוע חדש מאוזנת לגמרי.

הטיפים שלי רגעים קשים:
1. לפעמים צריך להוציא את התקע מהשקע ולעצור. העצירה עצמה מאפשרת חשיבה והורדת מפלס המתח הפנימי. מנהלים בכירים שהם גם מנהיגים, עושים עצירה כזו אחת לשבוע.

2. כדי להתניע, שווה לעשות פעילות גופנית שאתם אוהבים. פעילות גופנית מפעילה את התנועה קדימה ומעודדת את המוח לבוא אחריה.

3. תמיד תשמרו לכם באזניות, מישהו שמעלה לכם את המוטיבציה או מדבר על נושא שאהוב עליכם או משהו שאתם מאמינים בו. ואם עוד אין לכם אחד כזה, אני מוכנה להלוות לכם את שלי.

והעיקר – לא להיבהל. זה חלק מהספירלה שלנו בחיים. ככל שנירגע ונקבל את העובדה שיש ירידות ויש אחריהן עליות ושלנו יש חלק בשניהם – תתגבר אצלנו התחושה של ניהול עצמי ולקיחת אחריות.

עוד מהבלוג של מירב לשם גונן

תצוגה מקדימה

חיפשתם שלווה - תרדו לים בשישי בצהריים

יום שישי בצהריים, בא לי להזיז את הגוף אז החלטתי לנסע לים (בדקתי באקדמיה העיברית, כותבים לנסוע ולא לסוע, רק אם תהיתם לעצמכם). לא כל כך מובן מאליו להזיז את הגוף בים ב-36 מעלות, בכל זאת שתיים בצהריים, אבל היגיון הוא לא הצד החזק...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

לדעתי, יש קשר בין הלא מאותתים לבין התקשורת שלהם בבית

את מגיעה לצומת, מימין יש רכב שמתקרב. את מחכה בסבלנות שהוא יעבור את הצומת. והוא פונה ימינה (!) נוסעת בכביש החוף (זה 2 או 4?) מתחילה לעקוף רכב ופתאום, הרכב שלפניו, עובר שמאלה לנתיב שלך - מה, לא ראית אותי? אז כן. הוא בטח לא ראה, אבל...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

תודעת קהילה - החלום שלי פרוס לפניכם

הרבה מאוד שנים חייתי בקונכייה שלי. מקום בטוח (כביכול), סגור ומוגן. מקום שלוקח אחריות מקסימום עלי ועל חמשת המופלאים שלי. אמנם, רגישה ואכפתית  כלפי אחרים, אבל מרחוק כזה. בי מחויבות יתר. בקונכייה שלי. משהו השתנה בשנים...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה