חיפשתם שלווה – תרדו לים בשישי בצהריים

יום שישי בצהריים, בא לי להזיז את הגוף אז החלטתי לנסע לים (בדקתי באקדמיה העיברית, כותבים לנסוע ולא לסוע, רק אם תהיתם לעצמכם). לא כל כך מובן מאליו להזיז את הגוף בים ב-36 מעלות, בכל זאת שתיים בצהריים, אבל היגיון הוא לא הצד החזק שלי כש”בא לי” משתלט. מראש הכנתי את עצמי שבטח יהיו מלא אנשים ומוזיקה רועשת ויהיה קשה לפלס ביניהם את הדרך, מי לא ילך לים בחום הזה?

בגלל שזו השבת שלי בלי הילדים והייתי ככה קצת לבד, החלטתי שאני נהנית מההתערבבות הזו עם אנשים שאני לא מכירה, גם אם זה רק לרגע וגם אם אני לא באמת מתערבבת אלא רק הולכת לידם. אני ביישנית מאוד וממילא לא יוצרת ככה סתם שיחות (לא מדויק ומי שבאמת מכיר אותי יודע שזה לא ממש מדויק, אבל נוח לי להגיד את זה ככה עכשיו)

הגעתי לים יצאתי מהאוטו. חם. על אמת חם. הולכת בצעד נחוש לכיוון הים ומקבלת בריזה נפלאה של אויר יחסית קריר, כבר טוב, לא? החלטתי לנצל כל רגע של ההליכה קרוב קרוב לים ולא נורא אם הנעליים ירטבו. מימין הים (אחר כך הוא יהיה משמאל) ומשמאל – קבוצות של אנשים, רובם צעירים חלקם עם ילדים קטנים, מוזיקה שקטה, בוב מארלי או עדן בן זקן, בקטנה, בשקט. ההפתעה בהתגלמותה. הייתי בטוחה שאהיה אחת ממיליון ולרוגע הזה לא ציפיתי. האמת, זה היה אפילו טוב יותר ממה שציפיתי, כי אם מה שחשוב היה זה לא להיות לבד – הביחד השקט הזה היה אפילו עוד יותר טוב.

הים פלאטה. מה זה פלאטה – פשוט כמו מראה חלקה , אין גל אחד. ממש משטח שבא ללכת עליו. חוזרת לכיוון השני, חלקים בחוף שאין עליהם אף אדם, רוח נעימה שמלטפת את הפנים ואת הגוף – חם כבר אמרתי, נכון? שקט ורוגע גם.

שלושת רבעי שעה של הליכה (קצת ריצה, אבל אל תגלו לאף אחד) ואני יוצאת מהים רגועה, מאושרת ומרוצה מעצמי. גם לא ויתרתי וגם זכיתי בחוויה של שקט, רוגע וקרירות משהו.

חיפשתם שלווה? תרדו לים בשישי בצהריים. אבל רק כשיש בריזה נעימה