הבלוג של meiraor

meiraor

עדכונים:

פוסטים: 2

החל מינואר 2019

שעת ערב מוקדמת, אני על הספה ושני הקטנים בני השנה לצידי, מראה להם תמונות בספר, והם נשענים עלי, ידיהם הקטנות מונחות על רגליי, קשובים ומרוכזים. אחותם הבוגרת, אחותם למחצה, בת ה-16 עומדת במטבח וחותכת סלט לארוחת הערב הממשמשת ובאה.

דלת הבית נפתחת והוא נכנס, מחייך את חיוכו העדין. עיניו, כמו בכל יום, מחפשות אותי ופונות לעבר המטבח, כשהוא רואה את בתי, הוא מניד ראשו ואומר לה שלום רך, ברכות הנעימה המאפיינת את הקשר העדין שלהם, שיש בו נינוחות וידידות, כזה השומר היטב על מגבלות ההלכה ומאפשר להם לחיות יחדיו באותו בית כשהיא נערה מתבגרת והוא בעלה של אמה כמעט שנתיים, ואבי התאומים המשותפים לנו.

‘מה נשמע?’ הוא שואל אותה, והיא בחיוך עונה ‘בסדר’.

‘איך היה המבחן?’ הוא ממשיך, פונה לרגע לעבר הסלון כששומע את קולות הילדים הקוראים לעברו, מחייך לעברנו, ומחכה לתשובתה.

‘טוב, סיפרתי למורה שהסברת לי על המשוואות’ היא עונה בגאוה ובתמימות המתוקה שלה, ‘ושזכותך הבנתי!’.

‘ב”ה’ הוא עונה בענווה המיוחדת לו, ‘ב”ה’.

כשהוא נפנה לסלון עיניו פוגשות בעיני, ואני מרגישה שעבר עליו משהו היום, משהו משמעותי. התאומים מושיטים ידיהם הקטנות לעברו, וקוראים ‘אבא’ בעליזות, הוא מתקרב אלינו, מרים אותו מצידי האחד, ומתכופף להרים אותה. אני מושיטה אותה לעברו, ולפתע שפתיו פוגשות לרגע בשפתי בנשיקה עדינה וחמה. הוא מתיישב על הספה עם הילדים הצוהלים, מתבונן לרגע בפני התמהות, ואומר בשקט, ‘נדבר אחר כך’.

אין זו דרכו להראות את רגשותיו בפומבי, אני חושבת לעצמי, הוא מקפיד להראות את כל גילויי החיבה ואהבה הרבים, המיוחדים לו, רק בהיותנו לבד, בפרטיות חדרנו.

אחרי ארוחת הערב והמקלחות, כשהוא יושב בחדר עם הילדים ומרדים אותם, ואני במטבח, ניגשת אלי בתי ‘אני יוצאת לישיבת צוות, בטח יגמר מאוחר, לקחתי מפתח’ מחבקת אותי ויוצאת לחושך הקר שבחוץ בשמחת נעורים.

לפתע אני מרגישה את ידו על כתפי, אני מסתובבת אליו והוא מחבק אותי אליו בחום. כל היום חיכיתי לרגע הזה אני חושבת לעצמי, ומרגישה איך כל גופי נשען עליו, מקבל ממנו כוחות וחיות, ושומעת אותו אומר ‘חיכיתי לחזור הביתה, לחבק אותך, לספר לך, להודות לך…’ הוא משתתק ומהדק אחיזתו בי למשך רגע ארוך.

‘המים רתחו’ אני אומרת כשהוא מרפה, מבינה שצריכה לתת לו זמן כדי שהוא יוכל לשתף אותי במה שעובר עליו.

‘אני מכין תה’ הוא אומר ונפנה למדף הכוסות, ואני רואה שעיניו נוצצות מדמעות.

כשאני מגיעה לסלון הוא יושב, וכהרגלו מעיין בספר. הוא מרים עיניו שעקבות הדמעות עדיין ניכרות בהן, מושיט ידו לעברי ‘בואי שבי לידי’, אומר ונפנה אלי.

לפתע שוב דומעות עיניו, ‘היום כתבתי תפילין’, הוא אומר בשקט ושולח ידיו לאחוז בכפות ידיי, ‘לנכד של חבר מהישוב, חברותא שלי, בן גילי בערך, הם באו יחד בבוקר לראות את ההכנות לכתיבה, את הקלף והקולמוס, והוא ממש ביקש לראות את תחילת הכתיבה, ורק בגלל ההכרות המיוחדת איתו הסכמתי’. ואני שמכירה את חרדת הקודש שהוא מייחס לכתיבת הסת”ם בה הוא עוסק, יןדעת כמה הוא משתדל שלא יהיה איתו איש בעת הכתיבה, ‘הסברתי להם שברגע שאני מתחיל אני לא מדבר, והם יכולים להשאר כמה דקות, ואני מבקש שיצאו מבלי לומר שלום, והם אכן יצאו אחרי כמה דקות. ואז לפתע הלמה בי בחזקה ההכרה, שהנה הוא בגילי, בא להזמין תפילין לנכדו הבכור, ואני אי”ה בלי נדר בעוד 12 שנה אזכה שוב לכתוב תפילין לבן שלי, והתרגשתי כל כך, והתמלאתי הכרת הטוב, לך’ ידיו שאחזו בידיי חיזקו אחיזתן ‘ואני יודע כמה התאמצת, הכלת, והתייסרת עד שהקשר שלנו נבנה והבשיל לנישואין, כמה קשיים הערמתי…’ קולו נחלש אט אט כשהוא כמו אובד בתוך מחשבותיו. הוא מביט בי, וידיו חופנות פני, וחום נשיקותיו מתערבב ברטיבות דמעותיו. אני מושיטה ידי, מנגבת את דמעותיו, ומלטפה את הקמטים שבזוויות עיניו, את לחייו החלקות שהזקן צומח בשוליהן, ומודה לריבונו של עולם על האיש הזך, הטוב והטהור הזה שזכיתי בו אחרי דרך ארוכה ארוכה, אחרי תפילות רוויות דמעות, אחרי כל המחשבות החיוביות שבעז”ה יצרו את המציאות בה אני זוכה לחיות…

קולות טיפוף של רגליים קטנות גורמות לשנינו להביט לעבר פתח הסלון, בנינו הקטן נכנס אפוף שינה, מעלה עצמו על הספה בנינו בטבעיות ממיסה. אביו מולידו שולח ידו ומלטף את ראשו המונח על רגליו, והילד עוצם ברוגע את עיניו ונרדם. אנחנו מביטים בילד ואז זה בזו, והפעם, עיני שנינו מוצפות דמעות.

עוד מהבלוג של meiraor

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 6 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה