הבלוג של Mazi

לרוץ איתו

שלום לכן. אני האמא ששמעתם עליה שהילדים שלה ישנו כל הלילה מגיל שבועיים וקיללתם אותה. אתן יכולות להפסיק לקרוא אותי עכשיו כנקמה ולחזור לפייסבוק. אם אתם מתכננים להמשיך לקרוא, אז תהיו מוכנים לתכנים בנושאים הבאים: הורות... +עוד

שלום לכן. אני האמא ששמעתם עליה שהילדים שלה ישנו כל הלילה מגיל שבועיים וקיללתם אותה. אתן יכולות להפסיק לקרוא אותי עכשיו כנקמה ולחזור לפייסבוק. אם אתם מתכננים להמשיך לקרוא, אז תהיו מוכנים לתכנים בנושאים הבאים: הורות ואמהות, חיים עם פוסט טראומה וריצה, צרכנות ושאר ירקות.

עדכונים:

פוסטים: 30

החל מאוקטובר 2010

הוא סובל מהלם קרב, אני חיה איתו כבר 19 שנים בטוב וברע. עכשיו הוא מוביל קבוצת ריצה שעוזרת לאנשים להתמודד עם פוסט טראומה ומתכוננת למירוץ רצים בצבע

03/11/2015

מרגע שהכרתי אותו ידעתי שיש בעברו פצע גדול. הלם קרב. אבל רק אחרי כמה שנים הבנתי מה המשמעות האמיתית של לחיות עם מישהו שהביא את המלחמה הביתה.

התאהבתי בבחור יציב, רגיש, רומנטי, שלא הפסיק לחזר אחריי. רק שריטה אחת עם תעודות הייתה שם: פוסט טראומה ממלחמת שלום הגליל – לבנון 82. טוב, מה כבר יכול היה לקרות? אחרים מתחתנים עם בריאים שנפצעים, שמפתחים מחלות ובעיות מחויבות קשות. אף אחד לא יודע מה יהיה מחר. אולי לא ראיתי אותה בבירור אז, אבל הייתה תקווה ואמונה שהוא יחזור מלבנון. ואם הייתי עוזבת, האהבה לא הייתה מנצחת ובטוח שלא הייתי מוצאת עוד בולגרי גבוה כזה שגם מכבס מייבש מקפל ושם בארון.

אחרי שנים קשות בהן האיש שאני אוהבת מתמודד עם עצב, תסכול וייאוש, שאל אותי רופא : “אם המצב כל כך גרוע, למה את לא עוזבת? מתגרשת?” נשמתי עמוק כדי להימנע מתקרית שבסופה יפנו אותי כוחות בטחון,  ועניתי: “מה זאת אומרת? הוא לא אשם שהוא סובל מפוסט טראומה. איך אפשר בכלל להעלות על הדעת את האפשרות לעזוב פצוע במצב כזה?”  פתאום התבהר לי שזה מה שאנשים חשבו שאני צריכה לעשות. בחלק מהמקרים אפילו שמעתי אותם אומרים את זה בקול רם. היו ימים שקול קטן בתוכי העז לשאול את השאלה הזו. לא רציתי לוותר עליו. התחתנתי עם הבחור הנכון, פשוט רציתי שהוא יחזור מהמלחמה.

כשיספרתי על כך שרמי סובל מפוסט טראומה היו אומרים לי “באמת? לא רואים…” כאילו שאפשר לראות את הפציעה הזו.

לפני חמש שנים, אחרי שהגיע ל130 ק”ג, רמי החליט שדי לו שהחיים מנהלים אותו, ומעכשיו הוא מוביל אותם. הוא החל באימוני-ריצה, ולאחר עשרה חודשים קשים פיסית ונפשית, צלח את המרתון הראשון של 42 ק”מ. מאז הוא מגדיר את עצמו מכור.

 אני לא רצה. אני בתפקיד המעודדת בתחרויות. בכל פעם, כשהוא יוצא למירוץ, אני מאחוריו זוכרת שתמיד קיים האיום שהפלשבק יחזור. כמו שהוא אמר לי פעם : “כשאני מתייצב על קו הזינוק, גם ההלם-קרב מתייצב”.

רמי קם בבוקר לא רק כדי לשרוד ולחיות. אלא גם לתת לאחרים, בעיקר כאלה שהמלחמה לא נגמרה בשבילם. הרי הוא יודע שמי שחזר משדה הקרב עם פוסט טראומה לא חזר הביתה באמת. וכמו שלא משאירים פצועים בשדה הקרב אסור להפקיר את זה שממשיך לשמוע יריות.

  היום, בשיתוף עמותת נט”ל, הוא מוביל את “רצים עם רמי” קבוצת ריצה המהווה מסגרת תומכת לאנשים המתמודדים עם פוסט-טראומה. כיום כבר יש מעל ארבעים חברים ומתנדבים שמגיעים כל שבוע לרוץ. אבל ב”רצים בצבע-מירוץ נט”ל לחיים בצבע “– כל ישראל רצה איתנו!

ב-  13.11 יתקיים “רצים בצבע-מירוץ נט”ל לחיים בצבע” במטרה לצבוע את הפציעה השקופה, זו שאיש לא מדבר עליה, ורבים עדיין מתביישים ומהססים להודות בקושי ובכאב.

אני מקווה שעוד גבר, עוד אישה, עוד משפחה תבין שזה לא סוף העולם, ואפשר לשנות וליצור סוף-טוב, האהבה מנצחת.

* לפרטים ולהרשמה באתר רצים בצבע – הקליקו כאן

צילום: רן יחזקאל, הפקה: טינק

 

עוד מהבלוג של Mazi

תצוגה מקדימה

החירות לתת שירות

j אנחנו מתורגלים במשמרות ארוכות (סופי שבוע, חגים ושביתות), בונוסים על הצלחה (לקחנו אותם לים- הלכו לישון מוקדם) ורצון עז להתפטר בשל שחיקה (כמה פעמים תיפול לו כוס המיץ על הרצפה הנקייה). מכינים מראש תסריטים, תכניות מגירה,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

שתהיה שנה נטולת הסעות לחוגים

מה אני מאחלת לשנת הלימודים תשע״ג? שאסף שעולה לטרום חובה לא יעצבן את הגננת יתר על המידה כשיבעט בכדור מספר פעמים לא סביר מעבר לגדר אל השיחים הקוצניים, רק בגלל שהוא יכול. מאחלת לכולם שיהיה לו סל לכוון אליו. שהוא לא יצעק...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

15 סימנים לכך שהתמכרת למסכים

אנחנו מכורים למסכים, לא משנה מאיזו עדה. יש מסכים שאנחנו מאבדים בין ניירת בתיק ומסכים שאנחנו יושבים מולם בדממה בזמן שאנו מושיטים יד למסך נוסף כדי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה