הבלוג של מאיה רענן

אובדת בבית

כותבת. מגייסת. מייעצת. עוסקת בגיוס כ"א וייעוץ תעסוקתי בעשר השנים האחרונות וכמובן שכותבת. כותבת על עולם העבודה, חיפוש עבודה, על צד המגייסת וצד המחפשת, ולא עוצרת שם. כותבת על הכל.

עדכונים:

פוסטים: 209

עוקבים: 105

החל מספטמבר 2010

זה לא פוסט פוליטי. זה לא פוסט אקטואלי. זה לא פוסט טרנדי.

זה פוסט שפונה אליכן, נשים, שנפגעות במקום העבודה מדי יום. זה פוסט שפונה אליכם, גברים , שנפגעים במקום העבודה מדי יום.

בימים האחרונים עלה לכותרות הנושא הזה בעקבות התלונות שהצטברו על ליאור שליין ולפני כן זו היתה שרה נתניהו. כמובן שמיד מזדעקים המקורבים פוליטית לשני הצדדים ומגנים ומשמיצים, זעזוע תופס את כולם ואני? יחסית אדישה. אני לא באמת אדישה, כמובן, אבל גם לא מופתעת, אני חיה את עולם העבודה, נמצאת בקשר הדוק עם נשים שחוו השפלות במקומות העבודה שלהן ואני לא מופתעת.

אני מניחה שהתקשורת מעט מנפחת, מגזימה, מוסיפה דרמות, אבל האמת היא שזה לא משנה. לא נעל או המבורגר שנזרקים צריכים להפתיע אותנו, מילים קשות שנזרקות לחלל האוויר נוכחות קבוע במקומות עבודה, הן לא נדירות. אלימות היא לא רק אקט פיזי או קללה, אלימות היא גם הקטנה, הקטנה שיטתית, ביטול, זלזול, הפיכת האדם שעובד תחתיך לחסר ערך ואת זה אנחנו רואים כל הזמן, את זה חוות נשים מדי יום במקומות העבודה שלהן.

התעוררתי הבוקר לפיד פייסבוקי מוצף בפוסטים בנושא- חלקם מגנים את שליין, חלקם מגנים עליו, חלקם מזדעזעים וחלקם מצקצקים. צפוי. הפוסטים שהפתיעו אותי היו הפוסטים של מנהלים ומנהלות, בכירים ובכירות שיצאו נגד שליין והביאו את עצמם כדוגמה למנהלים למופת שמעולם לא פגעו בעובדים שלהם. כפי שציינתי, אני נתקלת כל הזמן, לאורך שנים, בעובדים שסופגים אלימות במקומות העבודה ויחד עם זאת מעולם לא נתקלתי במנהל שהבין שהוא מפעיל אלימות כלפי העובדים שלו. מעולם לא נתקלתי במנהלים שמבינים שמה שהם מגדירים כ”קשה/לא מתפשר/פרפקציוניסט/דורש” הרבה פעמים רחוק שנות אור מההגדרות עצמן. לפעמים זו פשוט אלימות.

תרשו לי לעשות סדר ולהבהיר מס’ כללים למנהלים:

  • אם העובד  בוכה לאחר שיחה איתך- פישלת!
  • אם עובדים בחברה נוטים להפיל אשמה אחד על השני- פישלת!
  • אם עובדים מפחדים ממך, סביר להניח שהם לא עצלנים ואתה קשוח אלא שפישלת!
  • אם העובדים בחברה בורחים מאחריות- פישלת!
  • אם עובד משקר לך ורק לך- פישלת!
  • השכר שאתה משלם לעובד איננו שטר קניה, אתה לא קונה את העבוד. אם אתה מתייחס אליו כאל רכוש- פישלת (בענק)!

רוצה להפסיק לפשל?

  • תהיה בן אדם.
  • כשאתה מציין במודעת הדרושים שאתה מחפש מועמד עם יחסי אנוש טובים, עצור לרגע ושאל את עצמך- ואני, איך יחסי האנוש שלי?
  • אל תנסה להוכיח שאתה חכם יותר מהעובדים תחתיך.
  • אל תקטין אחרים כדי להעצים את עצמך.
  • שאל את עצמך אם אתה בטוח במקום העבודה שלך, תשאל את עצמך מה נותן לך הבטחון הזה- את זה תעביר הלאה לעובדים תחתיך.
  • שים את האגו בצד. אתה כבר בכיר, אתה מנהל, המלחמה נגמרה.
  • זכור- הם עובדים תחתיך, הם לא העובדים שלך!

ועכשיו אתם, עובדים ועובדות,  כמה מילים אליכם:

  • תאהבו את עצמכם.
  • זכרו את מכלול הכישורים, היכולות, הנסיון והידע שאתם מביאים לעבודה. אם אתם היחידים במקום העבודה שרואים זאת- המשיכו הלאה,  חפשו מקום אחר!
  • אתם ראויים לכבוד מצד המנהלים שלכם. אם היחס לא ראוי- המשיכו, חפשו מקום אחר!
  • אם אתם מרגישים חוסר בטחון במקום העבודה- המשיכו הלאה, חפשו מקום אחר!
  • אם אתם חוששים מהמנהל שלכם ומרגישים הקלה כשהוא לא באזור- המשיכו הלאה, חפשו מקום אחר!
  • זכרו שאתם חשובים, אתם כח עבודה משמעותי עבור החברה.
  • הבחירה בידכם. תמיד! גם אם ישנם מכשולים, גם אם ישנן מגבלות שעוצרות בעדכם מלחפש מקום אחר- הבחירה בידכם ותמיד ישנם פתרונות. התייעצו עם אנשי מקצוע אם אתם לא מסוגלים כרגע למצוא את הפתרונות לבדכם, בשביל זה הם שם.

 

****הפוסט כתוב בלשון זכר אבל פונה לשני המינים ובגדול לכל מי שאי פעם התעמר או היה קורבן להתעמרות במקום העבודה.

IMG_4068_resize

עוד מהבלוג של מאיה רענן

תצוגה מקדימה

קבלה

אני מוצפת. מוצפת הצעות לשיפור עצמי, להתפתחות, לשינוי, להצלחה. מוצפת ביקורת מוצפנת מאנשים זרים שאומרים לי "את לא טובה מספיק, את יכולה יותר". מה שהם לא יודעים, האנשים האלה, זה שהם לא הראשונים שאומרים את הדברים האלה והם גם לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

סתימת פיות

הגיע הרגע, עברתי את סף המראה ודילגתי בלי לשים לב לסף הבריאות. עברתי גם אותו. אין ברירה אלא לסתום את הפה ולהפסיק לאכול. אין ברירה גם אלא להתחיל להתעמל. כן, הגעתי למצב מביך. אני מחפשת קבוצות תמיכה ולא מוצאת. לא רוצה קבוצות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לא ככה גדלנו

לא גדלנו ככה, גדלנו אחרת. ההורים שלנו היו בבית. אני יודעת, אני יודעת, אני לא הראשונה לדבר על זה ולא הראשונה להתלונן. זו לא תלונה, אלו הן עובדות- לא גדלנו ככה. ההורים שלנו גידלו אותנו, את הדור שלי. ההורים שלנו עבדו במשך שנים...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה