הבלוג של מאיה רענן

אובדת בבית

כותבת. מגייסת. מייעצת. עוסקת בגיוס כ"א וייעוץ תעסוקתי בעשר השנים האחרונות וכמובן שכותבת. כותבת על עולם העבודה, חיפוש עבודה, על צד המגייסת וצד המחפשת, ולא עוצרת שם. כותבת על הכל.

עדכונים:

פוסטים: 217

החל מספטמבר 2010

adi_shilon_nasuy1_car1

בקריאה ראשונה צחקתי.

עמוד הפייסבוק של אחד ממגזיני הרשת הצעירים קרא לנו לקרוא כתבה על דוגמנית שהחיים מחייכים אליה – לאחר שאיבדה 15 ק”ג ממשקלה (הצלחה כבירה בקנה המידה של מגזיני הרשת הצעירים) הצליחה הדוגמנית להשיג חוזה עבודה שמן עם רשת ביגוד למידות גדולות. בתמונה, מישירה אלינו הדוגמנית הרזה מבט מחוייך, היא הצליחה. היא רזה ויפה והחוזה השמן עליו חתמה, הוא הדבר הקרוב ביותר לאחוזי שומן חריגים בחייה כעת. היא הצליחה. בעבודה קשה היא הצליחה להשתחל לחוזים המובטחים לרזות והיפות- חוזי פרזנטור ברשתות ביגוד למידות גדולות. הפעם מדובר ברשת ‘עונות’ ובעדי שילון (מידה 42 ביום שמן) שמחליפה את מיכאלה ברקו שכיהנה בתפקיד ב-5 העונות האחרונות.

זה מצחיק בפעם הראשונה שקוראים את הכותרת, מצחיק גם בפעם השניה ואז מזדחלת התמיהה ולאחריה הכעס. אי אפשר שלא לכעוס.

adi-shilon_sec

מודדים אותנו, שוקלים, מקטלגים. את כולנו, כל הזמן. יש כמובן משקל נכון, יש מידה ראויה ויש את הגדולות. אני לא מחובבי הז’אנר, הזכרתי את זה לא פעם, בעיני אין דבר כזה ‘מידות גדולות’, יש בגדים רחבים באזור הירכיים, יש בגדים רחבים באזור החזה, אין גיזרה אחת שמכסה ומחמיאה לכלל הנשים הגדולות בדיוק כשם שאין גיזרה שמחמיאה לכלל הנשים הרזות. לצערי אין לנו ברירה, בחברה שמקדשת את הרזון נגזר עלינו לקנות בגדים בחנויות למידות גדולות, לא כי הן מספקות לנו סחורה ראויה, אלא כי בחנויות הרגילות לא רוצים אותנו. בלית ברירה אנחנו מוצאות את עצמנו נכנסות לחנויות למידות גדולות, להתלבש הרי צריך.

לפני שאנחנו נכנסות לחנויות האלה, אנחנו רואות את הפרסומות שקוראות לנו לבוא ולקנות אצלם. הן מזמינות- הנשים שם יפות, מוקפדות, סקסיות. הנשים בפרסומות האלו לובשות בגדים יפים, מחמיאים, בגדים שמדגישים את מה שצריך ומסתירים את הבושה הגדולה בדמות אגן רחב, ירכיים גדולות, חלילה או מותן. אלא שאם נסתכל שוב, בעיון, נראה שהבגדים לא מסתירים את הירכיים של הדוגמניות ובוודאי שלא את האגן הרחב. הבגדים לא מסתירים משום שאין מה להסתיר, הדוגמניות של חנויות המידות הגדולות כלל לא עונות בעצמן על ההגדרה של “מידות גדולות”. נכון, הן לא ילבשו מכנסיים במידה 36 וגם לא 38, סביר להניח, אבל 40 כן. 40 היא לא מידה חריגה, היא לא “גדולה” ומאיימת, היא מידת מרכז. מידות 40 ו- 42 הן מעמד הביניים של הבגדים. הן הרווחות ביותר ואלו שנוטים לייחס להן תכונות שגויות. הן לא גדולות, הן לא גדולות ביחס לאוכלוסיה, הן הממוצע.

ולמרות שמידות 40-42 הן המידות הממוצעות, ולמרות שנשים במידות הללו יצליחו ככל הנראה למצוא בגדים בחנויות “רגילות”, אלו המידות שיופיעו על שלטי החוצות של רשתות הביגוד במידות גדולות. שלטים אשר יזמינו אותנו, הגדולות באמת, לקנות בחנויות האלה שמיועדות אך ורק לנו. כבוד מפוקפק מלכתחילה במפגש עם פטרונות ותיעוב. הם לא מחבבים אותנו, אי אפשר לפספס את זה, הם לא מחבבים את הקהל ה”גדול”, הם מתנערים מאיתנו על שלטי החוצות. דוגמנית גדולה לא יכולה ללבוש את הבגדים האלו, שמיועדים בעצם לה ולשכמותה. דוגמנית גדולה לא רצויה, היא לא ‘מוכרת’, זה לא מה שהקהל מחפש. אנחנו, הנשים הגדולות, לא הקהל, אנחנו לא באמת יודעות מה אנחנו רוצות, אנחנו ממילא קהל שבוי כי בחנויות הרגילות לא נמצא בגדים מתאימים אז מה זה כבר משנה, למה צריך לפתות אותנו להכנס לחנויות האלה?

ואולי הם בכל זאת פונים אלינו? לא להגיון שלנו, אלא לצד החולם שלנו, צד שהם מניחים שיש לכל אישה שמנה. הם פונים לחלק הפגום בלב שלנו, החלק שלא רוצה להזדהות עם נשים שמנות אחרות, החלק שחולם להיראות כמו הדוגמנית הרזה שלובשת את הבגד הזה על שלט ענק בדרך השלום. החלק הזה בלב שלנו שאולי ישלח אותנו לחנות כדי להראות כמו הדוגמנית הרזה, החלק הרך, הפגום, הסדוק, הצד הזה של הלב שרוצה להיות רזה. הם לא אוהבים אותנו, את הקהל השמן. הם לא רוצים לייצג אותנו, הם לא רוצים לראות אותנו בבגדים שהם מייצרים, הם רוצים אותנו פגועות, פגומות, לא שלמות עם המראה שלנו, לא אוהבות את עצמנו, הם רוצים אותנו שבירות וחולמות והם מנסים להגיש לנו את החלום על מגש נוצץ.

דוגמנית יפיפיה שצריכה לרזות כדי לפרסם ביגוד במידה גדולה. זה לא מצחיק בקריאה השלישית, זה מעציב, מכעיס, מרתיח.

עוד מהבלוג של מאיה רענן

תצוגה מקדימה

קבלה

אני מוצפת. מוצפת הצעות לשיפור עצמי, להתפתחות, לשינוי, להצלחה. מוצפת ביקורת מוצפנת מאנשים זרים שאומרים לי "את לא טובה מספיק, את יכולה יותר". מה שהם לא יודעים, האנשים האלה, זה שהם לא הראשונים שאומרים את הדברים האלה והם גם לא...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

סתימת פיות

הגיע הרגע, עברתי את סף המראה ודילגתי בלי לשים לב לסף הבריאות. עברתי גם אותו. אין ברירה אלא לסתום את הפה ולהפסיק לאכול. אין ברירה גם אלא להתחיל להתעמל. כן, הגעתי למצב מביך. אני מחפשת קבוצות תמיכה ולא מוצאת. לא רוצה קבוצות...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

לא ככה גדלנו

לא גדלנו ככה, גדלנו אחרת. ההורים שלנו היו בבית. אני יודעת, אני יודעת, אני לא הראשונה לדבר על זה ולא הראשונה להתלונן. זו לא תלונה, אלו הן עובדות- לא גדלנו ככה. ההורים שלנו גידלו אותנו, את הדור שלי. ההורים שלנו עבדו במשך שנים...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה